הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 321

החל מספטמבר 2011

מה עושים בבית ספר שאין בו ציונים ולא נותנים בו תעודות? סיפור דמוקרטי

03/02/2018

ט”ו בשבט חלף עבר ובבתי הספר חילקו את תעודות האמצע. מיותר לומר, שבשביל ילדים רבים זה אינו אירוע משמח כלל וכלל. מתחים, לחצים, אכזבות ומשברים – כל אלו הם נחלתם של רבים. פעמיים בשנה לפחות.

אבל מה עושים בבתי הספר הדמוקרטיים, שבהם לא ניתנים ציונים כדבר שבשגרה ואין בהם בכלל תעודות? אנסה לתת לכם הצצה חלקית לתחליף של השיטה הדמוקרטית.

בביה”ס הדמוקרטי שבו לומדים ילדיי הלימודים מחולקים לשני סמסטרים. קצת לפני ט”ו בשבט, כשבמערכת השמרנית התלמידים מופצצים ברשימת מבחני-אמצע אינסופית, הלחץ עולה, והמורים עמלים על כתיבת הערכות לתעודות – אצלנו מורידים הילוך ומקיימים משובים.

בתקופת המשובים כל מורה בוחר איך לעשות משוב בשיעור שלו: זה יכול להיות בשיחה קבוצתית עם הלומדים בשיעור או בשיחה אישית. רוב המורים בוחרים לערוך שיחה אישית קצרה עם כל תלמיד בנפרד. זה קורה בזמן השיעור עצמו, כשהמורים קוראים כל פעם לילד אחר ומשוחחים איתו – איך הוא מרגיש אחרי סמסטר של למידה? במה הוא חושב שהתקדם? אילו דברים היו לו קשים ומאילו נהנה יותר? מה היעדים שהוא מציב לעצמו לסמסטר הבא? – שאלות מסוג זה.

ומה עושים שאר התלמידים באותו זמן? תלוי בסוג השיעור ובגיל הילדים. לפעמים המשוב יתקיים בגינה הציבורית שליד ביה”ס והתלמידים האחרים ישחקו בינתיים בפארק, לפעמים הם ימשיכו ללמוד בעצמם באופן עצמאי בחוברות או דפי עבודה, ולפעמים סתם ישחקו על הדשא המרכזי של ביה”ס בזמן שהמורה משוחחת עם אחד מהם על הספסל.

במשוב מתקיים דיאלוג פתוח בין המורה לתלמיד, והמורה משקף לתלמיד גם את דעתו על התקדמותו בלמידה ועל השתלבותו בקבוצה. בכל מקרה – אין ציונים, והלמידה של התלמיד נמדדת ביחס לציפיות שלו ושל המורה ממנו עצמו, ולא בהשוואה לשאר הכיתה.

בין סמסטר א’ לסמסטר ב’ יש גם עצירה מוחלטת של הלימודים למשך ארבעה ימים. בארבעת הימים האלה, שמכונים אצלנו ימים של (מ)שאלות, לא מתקיימת שום פעילות של למידה פורמלית על פי מערכת השעות הקבועה. במקום זאת קבוצות של תלמידים שמתארגנות בצורה ספונטנית בוחרות לעצמן שאלות מחקר או פרויקטים לימודיים שהן מעוניינות לחקור או להפיק, והוא מסתיים ביום שישי קהילתי, שאליו מוזמנים גם ההורים ובו מוצגים הפרויקטים המיוחדים האלה לכל המעוניין.

אילו פרויקטים קורים בימים האלה? הכול יכול לקרות שם – ממיזמים התנדבותיים, דרך למידת חקר בתחומים מדעיים, יצירות אומנות ומלאכה, בישולים מסוגים שונים ומשונים ועד פרויקטים של שיפור חזות בית הספר:

6משאלות

כל קבוצת תלמידים מתכננת את הפרויקט שלה, מגישה בקשת תקציב כשצריך, יוצרת ומפיקה בפועל את המיזם שלה ומגיעה ליום האחרון עם תוצר שאפשר להציג לקהילה. ההפוגה הזו – מעין חופשת סמסטר – חשובה מאין כמוה למילוי המצברים לקראת החזרה ללמידה השגרתית במהלך הסמסטר הבא.

3משאלות

ומה עם ציונים אתם שואלים? אז זהו – שאין כאלה. בוודאי שלא בכיתות הנמוכות. בסביבות כיתה ה-ו מתחילים מדי פעם לקיים מבדקים שיש עליהם ציון מספרי, בעיקר במקצועות כמו אנגלית ומתמטיקה, אולם אלו ציונים שניתנים באופן נקודתי על בוחן ספציפי. הם לא נאספים בשום מקום ולא נרשמים בסוף השנה בתעודה מסכמת.

במהלך השנה המורים המקצועיים מעדכנים את החונך האישי של כל ילד לגבי התקדמותו בשיעור שלהם, והחונך מעביר את המידע הזה להורים בשיחות המתקיימות ביניהם שלוש פעמים בשנה. הערכה דיאלוגית מתקיימת בשוטף כל הזמן והתלמידים לומדים להעריך את עצמם, לזהות את נקודות החוזק שלהם ובמה עליהם להשתפר.

בסוף השנה הילדים מקבלים משוב מילולי אישי מכל מורה שאצלו למדו, והמשובים האלה נאספים בתיקייה מרגשת שהם מקבלים מהחונך בסוף השנה. גם שם – אין ציונים. לתיקייה הזו, אגב, יש תפקיד מאוד חשוב: אפשר להראות אותה לקרובי משפחה סקפטיים, כדי שהם יבינו סוף סוף “מה אתם עושים שם כל היום במקום המוזר הזה?”…

מתי כן נותנים ציונים? במבחני הבגרות. תלמיד בדמוקרטי שבחר לעשות בגרות חלקית או מלאה מקבל עליו את כל החובות של למידה כזו, וכחלק מהעניין רצוי שיתחיל להתנסות בפתרון מבחנים. תאמינו או לא – העובדה שהם לא קיבלו ציונים מגיל 6 לא פוגעת כהוא זה ביכולת שלהם להתמודד עם המשימה בגיל 16. אולי להפך. אז אולי הגיע הזמן לחשוב אחרת על כל עניין הציונים והתעודות?

רוצים לקרוא עוד על הנושא?

ציונים – למה לא לתת לכולם 100?

דיווח שלי מהרצאה של קן רובינסון שהייתי בה בלונדון, שבה הסביר מדוע הוא מתנגד למבחנים וציונים

1משאלות

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה