הבלוג של ענת שפירא-לביא

די לחינוך

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג... +עוד

כותבת תוכן, סופרת, עורכת, מרצה ומנחת סדנאות. ד"ר לספרות עברית. אמא ל-5. מחברת הספרים: חז"ל עכשיו, אמא מניקה ו-מדרש עשרת הדיברות. כותבת כאן בעיקר על חינוך, הורות וספרים. יש לי גם בלוג על כתיבה (מילים שענת: anatshapiralavi.com) ובלוג על ריצה (אמא רצה: momisrunning.com) מוזמנים לעקוב אחרי גם בפינטרסט, ביוטיוב ובפייסבוק: Anat Shapira Lavi ובאינסטגרם anatshapira42

עדכונים:

פוסטים: 318

החל מספטמבר 2011

דיווח מצולם מכנס עיר ומגדר 2014 שהתקיים ביוזמת עיריית ת”א-יפו. גם קהילת סלונה יוצגה שם והביאה כבוד למגזר.

08/01/2014

מכירות את זה שגבר מנסה להוכיח כמה הוא פמיניסטי כדי להתאים את עצמו לרוח התקופה, ואז במשפט אגבי נפלט לו כל מה שהוא באמת חושב על נשים? אז אבי פרץ, סמנכ”ל משאבי אנוש בעיריית ת”א-יפו. אחרי שטרח להציג בשקפים כמה העירייה מקדמת נשים לתפקידים ניהוליים (בדרג שני בד”כ אבל מי סופר), ציין בסיפוק שלאחרונה נבחרו למועצת העיר “כמה נשים מוכשרות מאוד, ואם יורשה לי לומר גם יפות” (!!!). כשהאמירה הזו גררה רחש זועם מרחבי האולם, שהיה מלא נשים, הוא ניסה להסות אותן בקריאה – “בנות, בנות, אני מבקש…”. נעמי חזן ניסתה להסביר לו בעדינות שכבר לא מקובל להגיד “בנות” אלא “נשים”, אבל הוא לא ממש הבין מה היא רוצה (למען האמת הקהל לא היה כל כך מנומס. בשנה האחרונה הייתי בלא מעט כנסים, ואף פעם לא היה רעש כזה במהלך ההרצאות, איחורים כה רבים לסדנאות, כמות כזו של טלפונים שצלצלו למרות בקשות מפורשות להשתיקם וכו’).

ולמה אני מתחילה דווקא מזה? כי למרות הכוונות הטובות, התכנית המצוינת, האכסניה הנעימה של המכללה האקדמית ת”א-יפו והדוברות המסקרנות שהוזמנו לכנס הזה, לא יכולתי שלא לחוש באוויר ריח מוכר לעייפה של “פמיניזם ישן”. סיסמאות כמו “נשים יכולות הכול”, “נשים חזקות” וכד’ הן כבר בנאליות מדי בשביל להחזיק כנס, ולצערי הן תפסו יותר מדי מקום. אבל אחרי שאמרתי את זה, היו שם גם דברים מעניינים ביותר:

אווה קייל, מתכננת ערים ומומחית למגדר שעומדת בראש גוף תכנוני בעיריית וינה, סיפרה איך נקודת המבט המגדרית הובילה לשינויים בתחום התכנוני והאדריכלי בעיר. הרצאה מעולה עם דוגמאות מעשיות רבות, שהדגישו נקודות כגון הצורך להקשיב לציבור לפני ובמהלך התכנון של פרויקטים עירוניים, התחשבות בהולכי רגל (שהן בעיקר נשים), בניית מתחמי דיור ידידותיים למשפחות, הקמת גני משחקים שיתאימו גם למה שילדות רוצות לעשות שם ועוד. היה מרתק, אבל גם הבהיר באופן ברור עד כמה אנחנו עדיין רחוקים מהמודל האירופי…

פאנל קהילות משפיעות במרחב הציבורי קיבץ יחדיו שורה של נשים מרשימות – ביניהן גם קרין רימוני-שור, מנהלת הקהילה בסלונה, שעסוקות בעשייה בלתי-פוסקת. קרין הציגה את קהילת הבלוגריות (והבלוגרים) בסלונה והזכירה גם את העובדה שהקהילה הפכה לכוח משפיע ותומך עבור החברות בה ואף החלה לצאת מהעולם הווירטואלי לעולם האמיתי וליצור בו שותפויות ויוזמות חברתיות והתנדבותיות. גם מנכ”לית סלונה אימי עירון, שבאה לתמוך מהצד, קראה לנשים בקהל לבחור כל אחת בתחום קרוב ללבה מבין “השילוש” – כסף, פוליטיקה ו/או מדיה – ולהתחיל לפעול בו כדי להשפיע על המרחב הציבורי.

נהניתי במיוחד לשמוע את גלי סמבירא ממכון שחרית, שדיברה על הצורך לדרבן נשים להיכנס לפעילות פוליטית בתחום המוניציפלי והארצי כאחד, ואת עפרה אברמוביץ’, מייסדת ליגת מאמאנט (אמהות שמשחקות כדורשת), שהדגימה איך השתתפות בפעילות ספורטיבית משותפת של נשים הפכה לקהילה שיש בה כבר אלפי חברות, ושכמה מהן אפילו עברו לפעילות פוליטית ביישובים שלהן בעקבות הפעילות במאמאנט.

(גלי סמבירא מימין ועפרה אברמוביץ' משמאל)

פאנל יזמות: חטאם העיקרי של מארגני הכנס הוא שמרוב שרצו להזמין כל כך הרבה נשים לדבר בו, לא נשאר לכל אחת מהן מספיק זמן להעמיק במה שרצתה לומר. וחבל. כי לפעמים, כידוע, פחות זה יותר. כל אחת (והיה גם אחד) שהשתתפה בפאנל הזה הייתה כל כך מעניינת בפני עצמה, שחבל שלא ניתן לה יותר זמן.

אירה פרידמן מהבנק הקואופרטיבי “אופק” סיפרה קצת על הרעיון שעומד מאחורי הקמת הבנק הייחודי הזה (בהשקעה של 3000 ש”ח גם אתם יכולים להיות מבעלי הבנק. שווה לבדוק). טל שריג-אברהם מגוגל סיפרה על הפרויקט המקסים Campus TLV for Moms, אותו הקימה כשהייתה בחופשת לידה והרגישה צורך במקום שבו אפשר ללמוד ועדיין להיות עם הילדים. והסופר והיזם עמי בן בסט הספיק בעיקר לגרות את הסקרנות לגבי כל מיני פרויקטים שהוא מעורב בהם, כגון הפעילות בקהילה שנקראת extremely curious people.

(מימין לשמאל: עמי בן בסט, אירה פרידמן, טל שריג אברהם)

עליא אבו שמיס הייתה מורה, עד שהחליטה להקים אתר למשחקים בשפה הערבית (Yooyaland), שפונה לילדים דוברי ערבית בכל העולם. אין ספק שהיא הצליחה להדביק את הקהל בהתלהבות היזמית שלה. אלנה דוניץ ממרכז היזמות של אוניברסיטת ת”א סיפרה על האופן שבו הם מקרבים נשים צעירות לתחום הגברי-עדיין של עולם הסטארטאפ. והלה אורן, מנכ”לית מינהלת עיר עולם ותיירות בעיריית ת”א-יפו ניהלה את הדיון ביד רמה.

(משמאל לימין: אבו שמיס, אורן, דוניץ)

בהפסקת הצהריים הספקתי גם לבקר בטעימה מתוך סדנה בשם מכנה משותף, שהיא יוזמה של קבוצת סטודנטים צעירים ומלאי תקווה מהאוניברסיטה העברית. במטרה לעודד יותר תלמידות להיכנס לתחומי לימוד מדעיים וטכנולוגיים כבר בתיכון, הם מעבירים סדנאות להעלאת מודעות לסטריאוטיפים מגדריים במערכת החינוך. באופן עקרוני אני מתנגדת למדיניות ההפרטה הגורפת של משרד החינוך, שלפיה הועברו כמעט כל הפעילויות הלא-לימודיות-פרופר למיקור חוץ (זהות יהודית, חינוך לערכים וכד’ – רבים מהתכנים הללו כבר לא מועברים בכיתות על ידי המורים עצמם, אלא על ידי עמותות חיצוניות שמקבלות אישורים מהמשרד), אבל מכיוון שזה כבר קיים, הייתי שמחה אם הילדים שלי היו פוגשים את החבורה המצוינת הזו. ויש להם גם דף פייסבוק – כנסו ותעשו להם לייק!

ולא פחות חשוב – בכל כנס כדאי לספוג קצת מהאווירה הכללית במסדרונות (ולהבא הייתי פותחת את הדוכנים במרחב קצת מרווח יותר, שמאפשר היכרויות ופותח פתח לשיתופי פעולה). תפסו במיוחד את תשומת לבי:

מוניתה - אורה לוי שהקימה את מוניתה – תחנת מוניות של נשים עבור נשים.

מיזם סורגות עתיד של נשים מהכפר ג’ולס:

ו- איך לא – הצוות הנמרץ של שחקניות הכדורשת בתלבושת הוורודה:

אז להתראות בכנס הבא!

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של ענת שפירא-לביא

תצוגה מקדימה

מימון המונים למתחילים

אם יש לכם חלום, אבל אין לכם אמצעים כספיים כדי להוציא אותו לפועל - אולי עבר לכם בראש הרעיון לנסות ולממן את הפרויקט בעזרת אתרים של מימון המונים כגון...

תצוגה מקדימה

אופטימיות היא שם המשחק: ביקור בכנס ערי חינוך

קן רובינסון, סוגטה מיטרה ויעקב הכט נפגשו אתמול בתל-אביב. וזאת לא התחלה של בדיחה. בשביל מי שמתעניין בחדשנות חינוכית המשפט הזה שווה למשהו כמו: אתמול הייתי באיחוד של הביטלס. זה גם מסביר את העובדה שהפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל....

תצוגה מקדימה

אושר - לא מה שחשבתן

יש משהו קצת מעצבן בקשר לספרים מז'אנר העזרה העצמית. מצד אחד, ברור שכל מי שכותב ספר כזה כבר הצליח במידה כזו או אחרת לעזור לעצמו - אחרת לא היה כותב על זה ספר. מצד שני, כל מי שקורא ספר כזה עושה את זה מפני שהוא ממש ממש מחפש עזרה....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה