הבלוג של ענת מסינג

שבנו...היה סוף. עכשיו אנחנו עמוק בחיים, אבל מתחדשים כל הזמן, מתרעננים, עובדים קשה אך מקפידים לעשות דברים שמעניינים אותנו...ומיותר לציין, מתכננים את המסע הבא...

עדכונים:

פוסטים: 39

החל ממאי 2013

10/02/2015

A-I-3

איך זה  שהסגן אלוף לא הוציא מייל על טיול שטפונות, שאלנו את עצמינו כשתפרנו את החוף המערבי מ- Greymouth ל- Haast Pass, ביום אחד ארוך וגשום. מה זה גשום, ביום אחד ניטחו עלינו, לכל הפחות, כל גשמי הברכה שירדו בארץ, בינואר האחרון.

בתמימותינו, החלטנו לנסות את מזלינו אצל אחד מספקי האטרקציות ב- Franz Josef, “מסוק לקרחון?” שאלנו, “טיול קצר? נקודת תצפית? אולי איזה סרטון קצר על קרחונים ביוטיוב?” בחיוך רחב אך נחוש, השיבה לנו נציגת השירות “נאדה. היום אנחנו לא עושים כלום”. “והתשקיף למחר?” שאלנו בתקווה. “דומה.”   שפופים ולחים המשכנו להתגלגל בכביש מס’ 6 המתפתל, מתפללים שאביב ימשיך למצוא את דרכינו, דרך שמשת המכונית המעורפלת ולא יבקש החלפה בנהיגה, והאמת, הוא ראוי לצל”ש על יום הנהיגה הארוך והרטוב הזה.

מלבד הפסקת אוכל סמלית ב- Fox Glaicer, מסלול הליכה של כרבע שעה ועצירת תדלוק שהפכו אותנו לסחבות רצפה נוטפות, היינו ספונים באוטו לכל אורך היום. הנהרות הרבים שחצינו בדרך החזירו לנו בתמורה קצף אפור, ההרים, המצוקים, העצים, הדשאים והמרחבים האינסופיים של ניו זילנד גם הם האפירו, כאילו רשות השידור הישראלית של שנות ה- 70 עשתה קמבק עם ההמצאה ההזויה שלה דאז – מחיקון הצבעים.

A-I-8

לקראת שבע בערב, עצרנו ב-Village Haast והתבייתנו באיזה Backpacker  מזדמן. לשמחתינו פגשנו שם את דנה ויונתן מגבעתיים, מיודעינו משלב מוקדם יותר של הטיול. השניים, אימצו בחום את הגימביות וגילו ספורטיביות כשהשתיים הביסו אותם במונופול. החינוך הקפיטליסטי שלנו הצליח, חשבנו בנחת, והתמסרנו לסרט ראשון, במסגרת מועדון הסרט הטוב, שפתח עבורינו איציק.

אגב איציק, למי שלא מעודכן, הוא חבר יקר שלנו, שעשה את כל 30 השעות מישראל לניו זילנד על מנת לטייל עימנו במשך שבועיים ימים. על הדרך, הארוכה ארוכה הזאת, הוא הביא לנו המון ספרים להחלפה, חוברות לימוד  המצטרפות, לאלו, אפס קצת מיותמות, שכבר באמתחתינו (תסלחנה לנו מרב, תרצה וסאלי J…), במבה, טחינה והרבה השראה.

עוד הביא לנו איציק, לי ולגימביות, מספר ימים של חסד, בשעה שהוא ואביב יוצאים לבחון את כישוריהם נוכח איתני הטבע.  קודם יצאו לכבוש את ה- Avalanch Peak, באזור Arthur Pass. “יצאנו במסלול לא מסומן, למזלינו היו שם כמה רוג’ומים אותם שי לא הספיק לפרק. הלכנו על סכין, בין שתי תהומות וחיפשנו נקודת ירידה, שתביא אותנו מטה בחיים.” מספר אביב ומקפיד לתת תיאור מקיף,  ”נזכרנו כי הבחורה הנחמדה במשרדי הרט”ג נתנה בנו סימנים לזיהוי נקודת הירידה המדוייקת מן הסכין:  לראות את המפל המפואר Devil’s Punchbowl במלוא הדרו, לראות את הנהר נשקף אלינו מקצה הדרדרה, לזהות מקל נעוץ בתוך ערימת אבנים  ואם פספסנו את כל אלה, לזהות עליה תלולה. לא היו מאושרים מאיתנו כשזיהינו את כל הארבע והתגלגלנו מטה בדרדרה מבטיחה של כ-  600 מטר.” “אביב היה לחוץ שלא יהיה לנו מקום בבקתה, אז באופן טבעי הגענו ראשונים” מספר איציק, “בערב הצטרפה אלינו עוד שלישיה, אב עם שני ילדיו הבוגרים, רטובים עד לשד עצמותיהם. השלושה לא הספיקו לחלוץ נעליים ואביב כבר אימץ אותם לחיקו.”

A-I-2

A-I-1

למחרת התעוררו ליום של ערפל כבד, מגובה צמרות העצים ועד אלוהים.  “אביב היה מוטרד כי בגלל הגשם שירד כל הלילה הנחלים יעלו על גדותיהם ולא נוכל לחצות אותם…אבל בסוף חצינו אותם כמו גדולים, אולי איזה 10 פעמים” ממשיך איציק להקניט ואביב לא מאחר להחזיר “בחציית הנהר הראשונה, איציק הסתובב על הגדה עם מבט של כלב מדוכא, מנסה למצוא דרך יבשה לחצות את הנהר, בניסיון נואש להציל, ולו את שרוכי הנעליים, מטביעה.”

בעיר החוף  Greymouth אני והבנות יצאנו לחופשה קצרה נוספת כאשר הבנים יצאו לטיול אופניים לאורך ה- West Coast Wilderness Trail . נקודת האור לאורך  102 הק”מ, המשמימים משהו, שגמאו עלמי החן וההרפתקאות ביום ורבע, היתה, ללא ספק, Kumara. עיירת רפאים אשר בשיא תהילתה, בסוף המאה ה- 19 התפארה ב- 52 פאבים ובתי מלון. “היום, כשעוברים בעיירה רואים שהיא בפשיטת רגל, הכל למכירה, בתים, חנויות, שדות, עצים, נהרות…”, אומר אביב. “זו התשובה הניו זילנדית למערב הפרוע” פוסק איציק.

A-I-4

ראסל, הוא בעל הבית אצלו הם לנים. האיש, כבן 50, יושב על נחלה קטנה של כמה מאות דונמים, השוכנת על גדת הנהר,  וכוללת ג’ונגל פרטי, שבהחלט אפשר ללכת בו לאיבוד. ראסל הוא בן לאב הולנדי ואם ניו זילנדית, בת למשפחת כורים. הבית והחצר מלאים בשרידים מתקופת הבהלה לזהב. “ראסל ניתק את עצמו מן העולם” הם מסבירים לי בהתלהבות, “אם הציויליזציה תחרב יום אחד, קרוב לוודאי כי ראסל (כמו שי) ימשיך לחיות בנחלה שלו לבטח.” “הוא בנה לעצמו תחנה הידרואלקטרית פרטית. הוא סכר מעיין בנחלה ומשם הוא מוביל את המים למטה באמצעות צינורות ברזל, שאסף בג’נקייה של המכרות. בתחתית הצנרת בנה גנרטור המבוסס על מנוע של מכונת כביסה וככה הוא מייצר לעצמו חשמל” מתאר אביב בפרוטרוט, “בעזרת משאבה משנות ה- 20 הוא שואב  את מי המעין  לביתו ובמקום חיבור לביוב יש לו בורות ספיגה.” “ומה עוצמת ה- wi-fi אצלו?” אני שואלת בחיוך, אבל אביב, מחמיץ את הבדיחה ונצמד לנתונים, למשל אודות הטנדר של ראסל שגילו, כגילה של מדינת ישראל. “הטנדר כאילו לקוח מתמונה מ’עמוד האש’ – איזה רכב שעלה לירושלים הנצורה, במלחמת השחרור” מסבירים לי השנים, “ולוקח לו  8 שעות להגיע ל- Nelson.”

יש לו מחסן כלים ששי היה מייבא אותו, כפי שהוא, למסילת ציון, אשתו, בת 50 בערך, עובדת בפאב והבן היחידי שלו, נהרג בתאונת דרכים באוסטרליה, מפילים עלי השניים עוד ועוד פיסות מידע, כדי שאתם ואני, נוכל לראות לנגד עינינו את הראסל הזה, מלח ניו זילנד ואומן זן מכני. “הבן אדם מממש את השאיפה לאנרגיה ירוקה עם טכנולוגיה של המאה ה- 19″ הם מסכמים ושולפים מתנה – לימון, צהוב ועסיסי, מהחממה של ראסל. כי כמה שזה נראה מוזר, ברשתות השיווק של האי הדרומי, נדיר למצוא לימונים, ככה שלא ברור לי איך הם מתבלים את האבקודו שלהם.

היות שהתקבלה החלטה מחלקתית לייחד רשימה זו ליסוד ה”מים”, אביב דואג לעדכן אותי בנוגע לכל האגמים, הנחלים, ומעברי המים היחודיים, מעין גירסה מקומית לאקוודוקטים, שהובילו בעבר מים אל מכרות הזהב. “מעברי המים האלו בנויים מעץ או חפורים בתוך דופן הגבעה ובעודינו רוכבים, אנחנו משאירים מאחור אגם, מימינינו מלווה אותנו נהר ואת הנהר חוצה לפעמים האקוודוקט הזה…והיות שבבוקרו של היום השני, שטף אותנו גם הגשם הרי שנהננו מארבעה כיווני מים.”

הבהלה לזהב מוליכה אותי אסוציאטיבית למקום יבש ונחמד בשם  Shantitown. עיירה משוחזרת, וחמודה להפליא, מימי הבהלה לזהב, בה אני מבקרת עם הגימביות בעוד הבנים רוכבים סביב הבית של ראסל. רכבת קיטור יפהפיה ומסריחה מעשן לוקחת אותנו לסיור קצר בעיירה, אחר כך אנו מבקרות בחנות נעליים, מספרה, בית משפט, בית חולים, כלא, צלמניה, בית דואר, בנק, קצביה וחנות ממתקים. לשמחתי, הגימביות לא ממש מתחברות לממתקים הצבעוניים של המאה ה- 19, אני כן. גולת הכותרת כמובן בזהב שאנו כורות בעצמינו, בחוסר כישרון. בעזרתו של מפעיל, העוטה זקן ג’ינג’י ארוך ובגדים ברוח התקופה, אנו מצליחות לדלות כמה גרגרי זהב מיקרוסקופיים, אותם מכניס המזוקן לבקבוקון זעיר, אותו אפקיד ישירות בכספת, עם חזרתינו לארץ.     

A-I-5

A-I-6

עוד טיול מים הורס שהבנים והגימביות עושים יחדיו הוא ה- Cave Stream. מדובר במערה עליה ממליץ ה- NZfrenzy המדהים שלנו. “את הולכת כנגד הזרם, בתוך נחל אשר חצב לו דרך בתוך מערה. אנחנו מתקדמים בעלטה, בנחל שמימייו קפואים ועומקו מגיע לכדי גובה של מטר, לאורך מסלול שאורכו כ- 600 מטר” מסביר אביב, “בדרך את פוגשת במפלים של  2, 3 מטר, בתוך קניון צר, ממש אפשר לגעת בשני הקירות.” “לפעמים המים ממש עמוקים” נזכרות גם הגימביות, “אז סוחבים אותנו על הגב.”

“מי שזכה לראות את נחל משמר זורם, שידמיין עכשיו איך כל זה קורה מתחת לאדמה.” מסכם איציק את החוויה בדרכו שלו.

עוד מהבלוג של ענת מסינג

היום יום הולדת

היום היה אמור נעם אבנון לחגוג את יום הולדתו ה- 46. כולנו התכנסנו לחגיגה, אך מי לא בא? נעם. בבית העלמין בגבעת ברנר, השתתפנו בטקס גילוי המצבה. להלן, דברים שכתבתי ב- 7 לאוקטובר, 2015, ימים ספורים לאחר...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

זה פוסט של סוף מסע

ואם אביב היה כותב אותו היה נראה בערך כך: 70 ימים ולילות טיילנו בארץ המופלאה הזאת ניו זילנד, מתוכם 22 לילות לנו ב-Backpackers, מתחככים בתרמילאים צעירים, משחזרים נעורינו כקדם. 17...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איפה היה האינסטגראם לפני 20 שנה?!

או איך ביליתי יום שלם כתיירת בירושלים, עם הבלוגרים הכי מגניבים בעולם... כל פעם שאני חולפת דרך שער יפו, בואך העיר העתיקה אני מרגישה קצת כמו ...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה