הבלוג של ענת מסינג

שבנו...היה סוף. עכשיו אנחנו עמוק בחיים, אבל מתחדשים כל הזמן, מתרעננים, עובדים קשה אך מקפידים לעשות דברים שמעניינים אותנו...ומיותר לציין, מתכננים את המסע הבא...

עדכונים:

פוסטים: 39

החל ממאי 2013

Sip flying (blog)

היום הטסתי אולטרה לייט. ולא רק אני הטסתי, כל אחד מאיתנו, *4 **גימביות ו- 4 מבוגרים, עלה בתורו למטוס הצעצוע, שנראה יותר כמו רהיט אופנתי שנרכש באיקאה או כמו אחד המטוסים מתוצרת פליימוביל, המעלה אבק, בחניון המטוסים שפתחו הגימביות בחדרן, מעל לארון איקאה. לצידי ישב טייס אייר- ניו-זילנד בדימוס, ומנהל שדה התעופה ב- Mercer, כפר זעיר בחבל Waikato, באי הצפוני, בהווה. אחד האנשים החביבים, הנעימים והרגועים שפגשנו עד כה, אשר הסביר בהרחבה מה תפקידו של כל שעון וכפתור בדשבורד, ובאוויר, הסיר את ידו מן המצערת, והשאיר לגמרי בידי את מלאכת ההיגוי (בינינו, לו אני הוא, לא הייתי מפקידה את חיי בידי, שהפכה להיות נוקשה מן ההתרגשות הגדולה, שנמהלה באחריות כבדה ל- 20, 30 ברגים, רפויים משהו, של מטוס, איקאה סטייל). בסיבוב ימינה, תהיתי אם זו ידי על המצערת או שמא זו הרוח שדוחפת ושולטת במטוס בעצמה. כך או  כך, השלמתי סיבוב לתפארת וכל אשר נותר היה לשמור על קו ישר ולהוריד למטוס את האף כלפי מטה, כל פעם שהמדים, הכומתה והכנפיים עלו לו לראש. ממש, פיס אוף קייק. כל הסיפור הזה לקח לא יותר מ- 10 – 15 דקות של אושר צרוף. אני חייכתי כל כך חזק, כך שעד עכשיו יש לי אליבי לקמטים בזוויות הפה. גם הגימביות התרגשו, לא פחות מאיתנו, ואף הצליחו לפרקים להבין, מילה פה מילה שם, של מדריך הטיסה הסובלני שלהן, אבל יותר מכל, שוב נוכחנו לדעת, כי מה שגימביות צריכות בחיים זה זמן בלתי מוגבל, פיסת שמים כחולה, גבעות של עשב ירוק, נחל קטן והרבה אבנים וחול, שניתן לנייד מקצה השביל לקצהו השני, תוך כדי משחק דמיון אינסופי.

Ayeli flying (blog)

לשדה התעופה הזעיר של Mercer, הכולל מסלול המראה ונחיתה אחד בלבד, באורך של לא יותר מ- 20 מטר, הגענו אמש, אחרי ששמנו פעמינו דרומה. מתישהו אחר הצהרים, לאחר שקפאנו, מי יותר מי פחות, במערת Waipo, הנמצאת באזור Whangarei , הבנו כי כדאי לנו לעשות כמה טלפונים ולחפש מקום לינה ללילה. אבל ניו זילנד ידועה כארץ מסודרת המתקשה להתמודד עם הספונטניות הישראלית, במיוחד בעיתות החגים. אולי 20 אכסניות, מוטלים ופארקי קמפינג השיבו פנינו ריקם, עד אשר קיבלנו תשובה חיובית מן האכסניה ב- Mercer. מבלי לייחס תשומת לב רבה מדי להנחיות המשונות של הבעלים: “כשתגיעו לשדה התעופה היכנסו בשעריו”, שמנו פעמינו ל’חור כל החורים’ הזה.  אחרי יותר משעתיים של נסיעה ונסיונות נואשים לחפש שיירי מזון בעיירות שכוחות האל שבדרך, הגענו אל האכסניה המקסימה הזאת, שחלונות רחבי ידיים מקיפים אותה ודרכן ניבט האינסוף הירוק של ניו זילנד. רגע לאחר מכן, הוביל אותנו בעל המקום אל האנגר מאחור והציג בפנינו תערוכה שלא היתה מביישת את מויזאון חיל האויר ביום העצמאות. שורה של אולטרה לייטים ומטוסי צעצוע נוספים, כולל מטוס-מסוק, ללא כנפיים, ניצבו שם  מצוחצחים ובוהקים, כמו בובות חרסינה בחלון ראווה.

Gim Flying (blog)

מטוסים פרטיים בניו זילנד זה עניין של מה בכך. האוכלוסיה בניו זילנד דלילה מאד, כ- 4.5 מיליון תושבים מחלקים בינהם מדינה המשתרעת על פני 268,680  קמ”ר וכך כדי להתנייד ממקום למקום רבים משתמשים במטוס הפרטי שלהם. הרגולציה מצידה אינה מכבידה וכל מטוס אזרחי רשאי לטוס מתי ולאן שהוא רוצה, הדרישה היחידה היא לשמור על עירנות בשמים, ולפנות דרך במקרה שמגיע מטוס ממול. כלל שוודאי היה קל מאד ליישם גם בישראל, דההה.

אבל לא פחות מאתגר מלטוס זה לנהוג, במדינה שמקדשת את הסטיות הבריטיות בקנאות. לא רק שאתה נדרש לנהוג בצד השמאלי של הכביש, לסכן את יקירך כל פעם שאתה רוצה לפנות ימינה ולשלוט בידית ההילוכים באמצעות היד המנוונת שלך, הלא היא יד שמאל. כל פעם שאתה רוצה לאותת, ימינה או שמאלה, לא משנה, אתה מפעיל מוכנית את הווישרים. המזל הוא, שגשם בניו זילנד יש כמו גשם, גם בקיץ – כך שאת הזגוגית תמיד צריך לנקות.

Aviv yachting (blog)

וכדי לשים את פרק התחבורה מאחורינו, מן הראוי לציין כי בחמשת הימים שחלפו מאז הגענו לאוקיאניה, הספקנו לא רק לנהוג ברכב ולטוס באולטרה לייט אלא גם לשוט ביכטה, ולהיזכר בימי יון העליזים, כשנהגנו לשכור יכטה, כמה חבר’ה, ולהשיט אותה בעצמינו במשך שבוע ימים במיימיו החמימים של הים התיכון. בעל יכטה משופם ונעים הליכות (נראה שזה סוג של קונצנזוס חברתי פה בניו זילנד: כולם נחמדים) אסף אותנו מ-  Paihia היפה להפלגה במפרץ האיים המפורסם (Bay of Islands). מזג האוויר הייטיב עימנו והחיוך לא מש מן הפנים של הבנות לכל אורך היום. אביב ואני, שנינו סקיפרים מדופלמים (עם הבדל קטן, ממש בלתי מורגש, ביננו: האחד זוכר כל חוק, כל פרט בתאוריה ובמעשי והשני לא זוכר דבר, ממש טאבולה ראסה. נחשו מי זה מי :-), ניסינו לבצע השתלטות סמויה על היכטה. במיוחד אביב עם העדינות האופיינית לו, תפס את ההגה, את השליטה במפרשים, הראשי והחלוץ, ואת הג’יב רולר. כאשר היכטה עגנה לא רחוק מן החוף של אחד האיים היפהפיים עשיתי מעשה שלא יעשה, על ידי –  קפצתי למים של 19 מעלות צלזיוס, ושחיתי לחוף. הקור חתך בבשר החי, הנשימה נעתקה ואני  שחיתי הכי מהר ששחיתי אי פעם, עם היפר-ונטילציה ושאיפה אחת: להגיע לחוף מבטחים ומהר. בחוף, אחרי שחזרה לי התחושה בקצות האצבעות, התחלתי לתהות האם עברתי בהצלחה את מבחן הקבלה  לקהילת המים הפתוחים. בינתיים, הגימביות, הפליגו אל החוף בדינגי, והתחילו לשדוד את החוף. הן מלאו כובעיהן בצדפים שכבר שנים לא רואים בחופי תל אביב ואולי אף פעם לא ראו, וגם בכוכבי ים, קונכיות של קיפודי ים, ושלל אוצרות טבע, לא לפני שסיכמנו בינינו כי מדובר בהשאלה קצרת טווח, וכי אוטוטו אנו משיבים את האוצר אל החוף הניו זילנדי, אל בית הגידול הטבעי שלו.

Gimbiot dingi (blog)

* את המסע שלנו בניו זילנד פתחנו עם חברינו היקרים, ישראלים החיים באוסטרליה, שעשו את כל הדרך הקצרה מאוסטרליה על מנת לטייל עימנו בשלושת השבועות הראשונים.

** גימביות – כינוי כולל לבנות שלנו, ולרוב גם לילדים של אחרים.

עוד מהבלוג של ענת מסינג

היום יום הולדת

היום היה אמור נעם אבנון לחגוג את יום הולדתו ה- 46. כולנו התכנסנו לחגיגה, אך מי לא בא? נעם. בבית העלמין בגבעת ברנר, השתתפנו בטקס גילוי המצבה. להלן, דברים שכתבתי ב- 7 לאוקטובר, 2015, ימים ספורים לאחר...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

זה פוסט של סוף מסע

ואם אביב היה כותב אותו היה נראה בערך כך: 70 ימים ולילות טיילנו בארץ המופלאה הזאת ניו זילנד, מתוכם 22 לילות לנו ב-Backpackers, מתחככים בתרמילאים צעירים, משחזרים נעורינו כקדם. 17...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איפה היה האינסטגראם לפני 20 שנה?!

או איך ביליתי יום שלם כתיירת בירושלים, עם הבלוגרים הכי מגניבים בעולם... כל פעם שאני חולפת דרך שער יפו, בואך העיר העתיקה אני מרגישה קצת כמו ...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה