הבלוג של ענת מסינג

שבנו...היה סוף. עכשיו אנחנו עמוק בחיים, אבל מתחדשים כל הזמן, מתרעננים, עובדים קשה אך מקפידים לעשות דברים שמעניינים אותנו...ומיותר לציין, מתכננים את המסע הבא...

עדכונים:

פוסטים: 39

החל ממאי 2013

BackPack

אתמול פורסם דוח העוני של עמותת לתת ואנחנו בעוד 5 שעות ממריאים לניו זילנד. אתמול דיווחו ברדיו כי כל ילד שלישי בישראל הוא עני ואנחנו הולכים לטייל בניו זילנד 3 חודשים. בכנות, אני לא יודעת כיצד להתמודד עם הפער הזה, אני רק מניחה את זה כאן, כמו שאוהבים לכתוב החבר’ה ברשת, לתזכורת. תזכורת לכם ותזכורת לי. למנהיגים שלנו, היוצאים והנכנסים (שזה היינו הך), מיותר מלהזכיר.

* * *

אי אפשר לתאר את גודל ההתרגשות. בעוד שעתיים כבר נהיה במונית, בדרך לשדה, ובינתיים, הגימביות רחוצות ולבושות בבגדי המסע המבריקים שלהן, משחקות בחדרן (רק שלא יבלגנו?! מתגנבת לראשי הפולניות מתוך הרגל, אבל הנה אני עונה לה, אז שיבלגנו…נשאיר את הפולניות ביחד עם הבלאגן, נעולה בחדר, וניסע אל החופש הגדול).

את הסופ”ש הקדשנו להדלקת נרות ולאמנות האריזה. היתה זו שעתם הגדולה של הגאדג’טים של אביב: צלחות מתקפלות שהופכות לציפות משי זעירות, חמימות וריחניות, המשמשות כמגבונים לחים לעת מצוא שהופכים לפנסי ראש עם שלושה מצבים, אשר כבים והופכים ליתדות חכמות, שבוחרות להקים את האוהל על גבי המשטח המישורי ביותר, ברדיוס נתון, ומונעות מארבעה אנשים, להתגלגל זה על זה, למעוך ולהימעך על דופן האוהל, בגלל שיפוע מרגיז שלא לקחו בחשבון אמש, כשהקימו את האוהל בגשם הסוחף. זה שנים שהגאדג’טים מצטנפים בירכתי ממ”ד הציוד המדוגם שלנו, שיכול בקלות לאיים על מעמדן של רשתות טיולים מבוססות, ועל כך יעידו מכרינו ומוקירי זכרינו, לווי הציוד לדורותיהם. יעידו גם הבנות, שבקשו בקיץ האחרון ללון בממ”ד, מטעמים ידועים, אך נוכחו, עד מהרה, לדעת כי שקי השינה, האוהלים, מקלות ההליכה ושאר אביזרים, לא מתירים מקום לילדה קטנטנה, בפיג’מה אדומה, אף, בלי צמות.

במרץ אסגור 7 שנים באולמדיה, אז אפשר להתייחס לחופשה הזאת כמיני שבתון. בשעות הצהרים השלמתי את הדוח האחרון לעבודה, אח”כ נזכרתי בעוד דוחון קטנצ’יק וגם אותו סגרתי, לפני רגע שלחתי עוד מייל אחרון וזהו. מצב שהוא בלתי נתפס בעבודה שהמהות שלה היא מחזוריות שמפרה את עצמה: מייל שגורר מייל, שמוליד רעיון ויוזם פרוייקט, שכותב מאמר, שמקדם מודעות, ממתג מוצר וממצב חברה וחוזר חלילה. מי היה מאמין כי בעזרתם האדיבה של מספר מחליפים חדורי שליחות, אזכה לשמוע, בתיבת הדואר שלי, אקורד סיום.

“אתם עומדים לפספס את הבחירות”, אומרים לי מכרים. זה נכון, אני מודה, אבל שיעור בדמוקרטיה, נדמה לי שאנו יכולים לתת לכולם. אנחנו בחרנו, בדעה צלולה, להתמודד עם המוסכמות, ההרגלים, הנוחות ולקבוע סדר יום אישי, כזה שמתאים לנו, ככה באמצע החיים. וכך, בחודשים הקרובים, במקום לכלות את לילותי בקריאת מצעי בחירות דמיוניים ששום מועמד לא מתכוון לכבד, אמלא את ראותי באוויר צלול, אולי אגנוב 20 דקות של מדיטציה מדי בוקר, אלמד, אשוחח ואשחק עם בנותי, כך הבטחתי לעצמי, אשקע ב’סיפורי דרך’ של טרקים, ובפטפוטי סרק עם טיילים מזדמנים, ב- backpackers של ניו זילנד.

“אתם מגשימים חלום של הרבה אנשים” אמרה לי לקוחה. כן, אין ספק, זה חלום גדול, ואני אומרת: אנשים תחלמו, ובגדול. לא שזה פשוט להגשים חלומות, אבל אם לא חולמים, קשה יותר להגיע למקומות נפלאים.

אז יללה, תשמרו על עצמכם וצ’או, נתראה בצד השני של העולם.

עוד מהבלוג של ענת מסינג

היום יום הולדת

היום היה אמור נעם אבנון לחגוג את יום הולדתו ה- 46. כולנו התכנסנו לחגיגה, אך מי לא בא? נעם. בבית העלמין בגבעת ברנר, השתתפנו בטקס גילוי המצבה. להלן, דברים שכתבתי ב- 7 לאוקטובר, 2015, ימים ספורים לאחר...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

זה פוסט של סוף מסע

ואם אביב היה כותב אותו היה נראה בערך כך: 70 ימים ולילות טיילנו בארץ המופלאה הזאת ניו זילנד, מתוכם 22 לילות לנו ב-Backpackers, מתחככים בתרמילאים צעירים, משחזרים נעורינו כקדם. 17...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

איפה היה האינסטגראם לפני 20 שנה?!

או איך ביליתי יום שלם כתיירת בירושלים, עם הבלוגרים הכי מגניבים בעולם... כל פעם שאני חולפת דרך שער יפו, בואך העיר העתיקה אני מרגישה קצת כמו ...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה