הבלוג של ענת האחת

anatmandel

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מנובמבר 2014

אחרי שצפיתי אתמול בבושה גדולה על המתחולל בבית המחוקקים שלנו, בערב שאמור היה להיות חגיגי והפך להיות פארסה מבישה על דמוקרטיה וכבוד, חשבתי לעצמי על אופטימיות ועל פסימיות.

כנסת ישראל. השקט שלפני הסערה. צילמה ענת מנדל

כנסת ישראל. השקט שלפני הסערה. צילמה ענת מנדל

אופטימיות על שום מה ? על שום הדם החדש שנכנס למערכת. על כל החסרונות ועל היתרונות. נתחיל בדבר הכי חשוב – יש שרה לענייניי מגדר, קידום ושוויון – גילה גמליאל – שיסלחו לי אנשי המשרד על שלא ציטטתי את שם התואר הארוך והמסורבל, לדעתי השם המקוצר מכובד מספיק ומביע את תקציר העשייה הצפויה של הגברת השרה החדשה. זה לא מובן מאליו שיש משרד חדש שמטפל בשוויון מגדרי, בגימלאים, ובקידום צעירים. עוד שרה חדשה וטרייה – הלא היא איילת שקד הצעירה והכריזמטית שהיא הדמות הכי רחוקה (תודו) מהמשפטנים המכובדים, המעונבים והאפרוריים שיושבים בבתי המשפט שלנו. לטעמי, היא צעירה מדי וחסרת ניסיון מדי, ועם זאת אולי זה ישחק לטובת המערכת ? ימים יגידו. ואחרונה חביבה – מירי רגב. עליה כבר נכתבו תילי תילים של מילים ונגדה הושקו טילי טילים של נאצות וכינויים שאני בטח לא אעלה כאן על הכתב. ובכל זאת, היא נראית כמו האדם הנכון במקום הנכון. וזאת למה ? הגברת היא בולדוזר, יש לה רקורד פיקודי וביצועי שאי אפשר לקחת ממנה. יש לה פה גדול, אבל לא רק. אם מישהו יוכל להזיז משהו במשרד התרבות, שהוא לא פחות אפרורי, מעונב ונפוח מהחברים שהזכרתי לעיל, אף אחד לא יוכל לעשות זאת. היא תוסיף צבע, היא תזיז דברים ולדעתי גם תעלה את התקציב של משרד התרבות לכדי 1% נכסף מתקציב המדינה.

עד כאן אופטימיות. ופסימיות על שום מה ?

על שום האווירה הלוחמנית, הזועמת, הקנאית והמצהיבה כנגד הממשלה החדשה. כל הזעם והכעס על שום מה ? על כך ש”החצי שלהם זכה” ועל כך שלא קמה ממשלה “כמו שאני רוצה”. וזאת רבותי היא איננה דמוקרטיה, ואיננה נאורות. ההפך הוא הנכון. זו התנשאות וולגרית שאין כדוגמתה. עוד לפני שבכלל קמה הממשלה, כבר קוראים בגנותה, מאחלים לה את כל הרע שבעולם ויודעים, בוודאות שאין שני לה, שהיא תכשל. אז למה שהיא תצליח ? יהיו מי שילעגו כנגד “משילות” נדרשת ואני חוששת, בפסימיות המתבקשת, שאף ראש ממשלה, גאון ככל שיהיה, לא יוכל להצליח במצב שכזה.

ובעודי מהרהרת בעצב פסימי ועצב אופטימי נזכרתי בהצגה בה צפיתי לא מזמן.

ההצגה “צמחים מטפסים”, מספרת את סיפורם הדמיוני (!?) של שני צעירים המאושפזים כצמחים בבית חולים שיקומי ונתונים בעיצומו של מחקר מדעי על הקשר שנוצר ביניהם, אם נוצר.

צמחים מטפסים - צילם דובי צ'יזיק

צמחים מטפסים. רופא ואחות - צילם דובי צ’יזיק

השחקנים-הצמחים פיני (אושר בית הלחמי) ועמוס (איתי בלייברג) נתונים לחסדיהם של הצוות הרפואי, הכולל את הרופא החוקר דר’ בן צור (יואל ברמן) החרמן הבלתי נלאה, ששבוי בקסם של עצמו ולא רואה אלא את הפרס בו יזכה עם סיום המחקר, ולצידו טל גינת ששחקה את האחות הראשית רות המאוהבת בעיוורון בדר’ ולא מצליחה לראות מעבר לכך. לחיי כולם נכנסת אהובתו מן העבר של אחד הצמחים  בתפקיד לוסיאנדה, אחות עזר (נועה צפריר), שמפיחה רוח חיים אצל הצמחים ואצל הדר’, ומכניסה תנועה במקום שאמור להיות שקט (או לא).

ולמה נזכרתי בהם ? בגלל האופטימיות ובגלל הפסימיות.

פיני, הצמח האופטימי (שלטעמי ולטעם חברי היה המוצלח שבחבורה) פצח בשיר מרגש נוטף אופטימיות ותקווה, שאני שמחה לצטט ממנו חלקים נבחרים:

“גם אם איחרתי לאוטובוס, יבוא האוטובוס הבא…. צריך להאמין שהכל לטובה… כי אולי באוטובוס הבא אפגוש את אשת חלומותיי, ואולי באוטובוס הבא תגיע הזדמנות נדירה… אכיר אדם יקר, חבר לחיים ולעבודה, ואולי סתם אצחק ואולי אהנה יותר, ותהיה נסיעה קסומה שלא ארצה שתגמר”.

עמוס, הצמח הפסימי, שיכול להיות לו הכל לו רק היה מאמין בעצמו, השיב במענה פסימי ומשבית שמחה משל עצמו:

“אולי דווקא באוטובוס שכבר עבר נסעה לה אהבת חיי… ואולי באוטובוס שכבר עבר הייתה הזדמנות נדירה… אנשים יקרים… ואולי באוטובוס הבא תתרחש החוויה המכאיבה, ואולי באוטובוס הבא ניסע בצפיפות נוראה… נגרר לתגרה אלימה ואולי זאת תהיה נסיעה שכל החיים נתחרט עליה”.

(כתב את המחזה ואת המצוטט לעיל: ארז מירנץ)

אולי כבר הבנתם – לבי עם פיני. באופטימיות, באהבת החיים ואהבת האחר, ובעיקר בשאיפה לעתיד טוב יותר. על אף, ולמרות הכל.

את מעללי כנסת ישראל, האופוזיציה והקואליציה, הפרשנים והמצקצקים תוכלו לראות מדי רגע וערב במסך הקרוב ללבכם.

את ההצגה צמחים מטפסים תוכלו לראות במרתף של התיאטרון הלאומי, אולי משם הם יטפסו אל התודעה של שרת התרבות החדשה, שתביא להגדלת תקציב התרבות בכלל, ותרבות תיאטרון הפרינג’ בפרט. תנסו להשיג כרטיסים להצגות הבאות באולם הבימרתף – ב-6 ביוני או ב-18 ביוני, ותשתדלו לשמור על אופטימיות.

לחיים.

עוד מהבלוג של ענת האחת

תצוגה מקדימה

אמא. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. זיכרון

אתמול, כח בחשוון תשע"ו, היה יום הזיכרון לאימי. הזיכרון הכי חזק שעלה לי , בעצב גדול , היה דווקא יום ההולדת האחרון שלה. ב-21.11.2011. זה היה יום ההולדת ה-67 והאחרון. חגגנו (אם אפשר לכנות זאת כך) בבית אבות סיעודי, ימים ספורים אחרי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

ריאקציה רצה וצמחים מטפסים

תחשבו הכי רחוק מהבימה, הכי רחוק מהזוהר התל אביבי, הכי רחוק ממסקין וכיכר רבין. תגיעו לתוך התחנה המרכזית החדשה הכי ישנה בעיר ושם, במעמקי מפלצת הבטון, בפינה דחוקה אחרי מקדונלד וחנות קעקועים, בסביבה שוקקת סינים, אפריקנים,...

רוח פסח לחג שמח

  הרוח האביבית של פסח מנשבת בקרירות מול השמש החמימה כאילו מנגנת לנו את הזיכרונות של הבית הנעלם כמו צליל מיתר מתוח מתנועע אל מנגינה של אור וגעגוע    במטבח מתערבלים יחד המתכונים והתבלינים רשימות בכתב יד של אימא...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה