הבלוג של ענת האחת

anatmandel

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מנובמבר 2014

יום העצמאות בפתח. יום הזיכרון נוכח ולא רוצה ללכת.

יום של שמחה מהולה בעצב. כך בדיוק אמר מי שאמר.

יום של שמחה גדולה על המדינה שהשגנו.

והשגנו. לא קיבלנו, לא קנינו, לא זכינו.

השגנו בכוח של עם. בכוח של דם.

הדם הזה זורם ומתערבב עם הדמעות.

עם ישראל דומע יום אחרי יום. ים הזיכרון לא תם.

ים של עצב

ים של עצב – צילום : ענת מנדל

כמו שעון באים ימי הזיכרון, לא מפספסים. רק הרשימות מתארכות.

הזיכרון האחד מקדים את האחר בכרונולוגיה של שעון חול.

שבוע של זיכרון קולקטיבי מתחיל בצפירה אחת,

לזכר אוד של עם מוצל מאש עמלק נאצי,

נמשך עם שתי צפירות נוספות הזועקות אל השמיים

את זכרם של חיילינו האמיצים שחירפו נפשם לשמור עלינו.

כך מתהפך לו השעון, והחול זורם גרגר גרגר, ומחרחר,

נרטב בדמעות שכולות של אז ושל היום.

והשכול שווה לכל נפש.

השכול לא עושה איפה ואיפה. הוא לוקח הכל בחטף ומשאיר רק זיכרון.

השכול הזה שהתחיל לפני עשרות שנים ומאז לא מפסיק להלום.

אנחנו צריכים לעצור אותו ולהגיד די אבל אנחנו לא יכולים. לא כולנו.

החיים של היום צריכים לנצח את המוות של אתמול.

ואז מגיע ה-יזכור.

אל מלא רחמים, מה זה מלא, מתפוצץ מרחמים.

מרסס אותנו בעצב אפור ואנו מתבוססים בנשורת האכזרית,

שוכלים בתוך לבנו את אלה שנלחמו בשבילנו לאורך השנים,

את אלה שעוד יילחמו.

החיילים שלנו, בים, באוויר ועל פני האדמה.

במאורות ובנחלים, על הגבעות ובין העננים.

בסירות, במטוסים, בטנקים ובנגמ”שים.

בתוך גבולות הארץ והמדינה ומחוצה להם.

ואז, בגרגרים האחרונים, הכל עולה בלהבות של משואות השמיימה,

חיילים במדים בוהקים שרוקעים על אדמת המסדרים,

דגלים מתנופפים, תפילות ונאומים מתחרזים

עד לקולות נפץ הזיקוקים המאושרים.

ובאבחה אחת אנחנו מחייכים. כי צריכים.

מוחים את הדמעות, מסיטים הצידה את השברים המדממים של הלבבות

ושותים לחיים.

בתוך ים העצב המקיף אותנו יש אי של עצמאות.

ענת מנדל ® יום הזיכרון תשע”ה. 22 אפריל 2015.

עוד מהבלוג של ענת האחת

תצוגה מקדימה

אמא. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. זיכרון

אתמול, כח בחשוון תשע"ו, היה יום הזיכרון לאימי. הזיכרון הכי חזק שעלה לי , בעצב גדול , היה דווקא יום ההולדת האחרון שלה. ב-21.11.2011. זה היה יום ההולדת ה-67 והאחרון. חגגנו (אם אפשר לכנות זאת כך) בבית אבות סיעודי, ימים ספורים אחרי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

על אופטימיות ועל פסימיות

אחרי שצפיתי אתמול בבושה גדולה על המתחולל בבית המחוקקים שלנו, בערב שאמור היה להיות חגיגי והפך להיות פארסה מבישה על דמוקרטיה וכבוד, חשבתי לעצמי על אופטימיות ועל פסימיות. אופטימיות על שום מה ? על שום הדם החדש שנכנס...

תצוגה מקדימה

ריאקציה רצה וצמחים מטפסים

תחשבו הכי רחוק מהבימה, הכי רחוק מהזוהר התל אביבי, הכי רחוק ממסקין וכיכר רבין. תגיעו לתוך התחנה המרכזית החדשה הכי ישנה בעיר ושם, במעמקי מפלצת הבטון, בפינה דחוקה אחרי מקדונלד וחנות קעקועים, בסביבה שוקקת סינים, אפריקנים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה