הבלוג של ענת האחת

anatmandel

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מנובמבר 2014

20/02/2018

סבתאות.

יש דברים שאף אחד בעולם לא יודע עליך. יש דברים שאף אחד בעולם לא יידע עליך.

אבל -

זה שאת סבתא (ואתה סבא) את זה כ-ו-ל-ם יודעים עליך, בזמן אמת.

כך נודע לי שאני סבתא.

כאן הייתי וכך הרגשתי כשנודע לי שהפכתי לסבתא. צילמתי באושר באגם החולה.

סבתאות. זאת מן בשורה כזאת שנוחתת עליך, בהפתעה (עם התראה של 9 חודשים מראש) ובמודע או שלא במודע את הופכת להיות מאוד גאה מצד אחד, ומאוד צנועה מצד שני…

כך היה גם אצלי. ברגע שהנכד נולד, רצה הגורל והייתי בצפון הרחוק. הבשורה תפסה אותי צופה בעגורים עפים אל בין העננים, ומיד ירדתי לקרקע המציאות, מאושרת, מבולבלת ומחפשת את הדרך הכי מהירה חזרה הביתה. במקביל, הופצה הבשורה קבל עם, עולם ופייסבוק, כולם בירכו אותי, ואני לא באמת יודעת על מה ולמה מגיע לי “כל הכבוד” שהרי, לא באמת עשיתי משהו בשביל הכבוד הזה.

בסך הכל, לפני כ-29 שנים ילדתי בן חמוד שגדל והפך לעלם חמודות ועכשיו, כדרך הטבע, גם הוא נהיה אבא. אז למי מגיע כל הכבוד ? לו או לי ? ברור.

אחרי אופוריה של מספר ימים או שבועות את מתחילה לחשוב, רגע, מה תפקידי בכוח העוטף ? אני לא ילדתי אז אין שום סיבה לקבל חופשת לידה (חבל), אני לא האמא של היולדת אז אין שום סיבה שיתקשרו אלי באמצע הלילה לשאול למה הוא, הגוזל היילוד, לא יונק (או בוכה או אולי חם לו או קר לו).

אחר כך עולות עוד שאלות מעולם הסבתאות –

מה עם זכויות ביקור ? האם יש לי משמורת משותפת עם שאר הסבים והסבתאות ? (אצלנו יש גם סבא גדול מצד אחד וסבתא גדולה מצד שני, חוץ מהרביעייה הסבתאית הרגילה).

כמה פעמים בשבוע צריך להתקיים ביקור, באישור של מי הוא מתקיים, האם צריך לבוא עם מתנה, או מצרכים מהמכולת ? ועוד – מתי את אמורה לעשות בייביסיטר ראשון, מתי את מארחת את המשפחה היולדת, כמה זמן נמשך כל ביקור,  מי קובע את לוחות הזמנים ומי עורך מעקב אחר שוויון הזדמנויות בסבתאות ?

דבר אחד מיד הבנתי. פרופורציות. סבתאות יכולה להיות דבר כייפי ומענג, אם לוקחים את הדברים כפשוטם.

היא יכולה להיות לא נעימה ומעוררת מחלוקת אם מתחילים להתווכח על קטנות או להתמרמר על כבוד.

סבתאות גם יכולה להיות פשוט חלק משיגרת החיים, באהבה ובלי להיכנס לסרטים.

ואם כבר סבתאות כסרט – עדיף קומדיה ולא דרמה. בטח לא סרט מתח או אימה. זה לא בריא, אל תשכחי את כבר לא בת 20 או 30, את סבתא !

ולמה אני אומרת את כל זה ?

כי רגשות בעולם הסבתאות נשמרים בסודי סודות. כי להיות סבתא בציבור הרחב זה אומר לחוש סוג של שמחה אידאית בלתי מעורערת. עוד לא ראיתי סבתא שאמרה אחרת. כל פעם שמדברים על הנכד או הנכדה, העיניים מוארות באור יקרות. חיוך אידיוטי נמשך על הפרצוף וטון הדיבור הופך לחולמני במקרה הטוב או נוזל כמו שוקולד נמס בשמש במקרה הפחות טוב.

זה המקום להגיד, אני סבתא טרייה ומאושרת, מדי פעם גם אני מסתובבת עם מבט זגוגי בעיניים, אבל פחות. הגוזל היילוד (הנכד הבכור, א’) עוד לא באמת מבין מי מימינו או מי משמאלו, אז אני רואה אותו לפי זכויות הביקור שהוקנו לי, אני מביאה איתי מה שמבקשים ממני להביא, אני מאכילה אותו ואת הוריו הגאים לפי הצורך והמועד, ולא תובעת לעצמי דבר. תענוג, עד שיגדל (עוד חודש חודשיים).

אני רק מחכה שהוא קצת יגדל….. הוא יתחיל לחייך, להתהפך, לשבת, ללכת, לרוץ ולקפוץ. הוא יתחיל לחגוג ימי הולדת ולהתחפש (לליצן או נסיך), יתחיל ללכת לגן, לפצוע את הברך ולקבל נשיקה ופלסטר, להצטנן (חס וחלילה) ולהבריא (מהר), לבכות ולצחוק ולהיות מאושר, לבקש מתנות ולדחות נשיקות. אני אהיה איתו לאורך כל הדרך, מקרוב או מרחוק, בוכה וצוחקת, מחבקת ועוטפת. על הדרך יצטרפו אליו, ב”ה, עוד נכד או נכדה (או יותר, כי יש לי גם יורשת צעירה אותה ילדתי לפני 25 שנה). הוא ילך לבית הספר ויביא תעודות (מצוינות), יחגוג בר מצווה, יתאהב, יתאכזב ויתאושש, ויתגייס לצבא ו… רגע – עד שהוא יגדל כבר לא יהיו מלחמות בעולם.

כן כן, אני יודעת, גם סבתא שלי אמרה את זה כשאני נולדתי, אז מה, אני עכשיו סבתא – וסבתא היא אופטימית מטבעה.

עוד מהבלוג של ענת האחת

תצוגה מקדימה

אמא. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. זיכרון

אתמול, כח בחשוון תשע"ו, היה יום הזיכרון לאימי. הזיכרון הכי חזק שעלה לי , בעצב גדול , היה דווקא יום ההולדת האחרון שלה. ב-21.11.2011. זה היה יום ההולדת ה-67 והאחרון. חגגנו (אם אפשר לכנות זאת כך) בבית אבות סיעודי, ימים ספורים אחרי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

על אופטימיות ועל פסימיות

אחרי שצפיתי אתמול בבושה גדולה על המתחולל בבית המחוקקים שלנו, בערב שאמור היה להיות חגיגי והפך להיות פארסה מבישה על דמוקרטיה וכבוד, חשבתי לעצמי על אופטימיות ועל פסימיות. אופטימיות על שום מה ? על שום הדם החדש שנכנס...

תצוגה מקדימה

ריאקציה רצה וצמחים מטפסים

תחשבו הכי רחוק מהבימה, הכי רחוק מהזוהר התל אביבי, הכי רחוק ממסקין וכיכר רבין. תגיעו לתוך התחנה המרכזית החדשה הכי ישנה בעיר ושם, במעמקי מפלצת הבטון, בפינה דחוקה אחרי מקדונלד וחנות קעקועים, בסביבה שוקקת סינים, אפריקנים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה