הבלוג של ענת האחת

anatmandel

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מנובמבר 2014

“כשאתה פליט אתה מתחיל ללכת” אתה הפליט, יודע מהיכן באת, אתה לא יודע לאן אתה הולך. אנחנו מסתכלים עליך, מרחוק או מקרוב, ובוחנים כל צעד ושעל שלך.

פליטים שקופים. צילם דדי אליאס

פליטים שקופים. צילם: דדי אליאס

ההצגה של אנסמבל כאן, מינימליסטית על הבמה ועמוסה ברגשות עזים, מספרת את סיפור הפליטות של הקולטים, מבלי לדבר או לשמוע את הנקלטים (למעט מאליק אל בכר שהוא בעצמו פליט אך דמותו מופיעה בהצגה כ”ותיק”).

כחוט השני עובר בהצגה מוטן אחד מרכזי – כולם, אבל כולם, מנצלים את “הפליט” או את רעיון הפליטות על מנת להרוויח דבר כזה או אחר. אם זה רווח כלכלי, אם זה הון פוליטי ואם זה בולטות חברתית כזאת או אחרת.

נתחיל מהפליט לשעבר, שסוחט כספים לרוב מבני עמו, כדי לסייע להם להינצל מאסון טביעה בים או סילוק חזרה לארץ הבריחה, ועושה זאת תמורת הון תועפות – הוא מתעשר על חשבונם באיצטלה של “חבר ותיק”. הוא גם לא גאה בזה במיוחד.

נמשיך עם אנשי ציבור או אנשי מקצוע שונים ומשונים שמנסים להמציא את עצמם מחדש ולגרוף רווחים כאלה או אחרים על גבם השל הפליטים האומללים, כמו למשל הדמות של ג’ון גודפרי, מהנדס תעשייתי שרוצה להרוויח מהמצאת “ערכת פליט” שאמנם עולה שקלים בודדים לכל פליט אך עבורו יכולה להוות מקפצת פרסום והכרה עולמית. כך הוא מקווה.

עובר גברים ונשים מן היישוב שמנצלים את תמימות חבריהם או אטימות מקורביהם על מנת לזעוק חמס נגד תופעה ובעצם לנהוג בדיוק כמו אותם “פליטים” לכאורה.

אפילו אנג’לינה ג’ולי, שמביאה את כל הקסם יפה התואר שלה למחנות הפליטים, וזוכה לעוד תמונה ועוד ריטינג תוך שהיא מזילה דמעה אל מול ילדון פליט קטן או אם חסרת אונים. זה מצטלם יפה מאוד. פרקטי ? לא ממש.

ומעל הכל, אנשי השילטון במדינות השונות שגורפים הון פוליטי – בהיותם בעד או נגד הפליטים – הפליטים “זוכים” להיות שק החבטות של שונאיהם מחד, ונחנקים מחיבוק הדוב של “אוהביהם”.

ראו את אנגלה מרקל, שמאוד רוצה לעזור לפליטים, אך מאוד רוצה לשמור על סדר החיים בגרמניה, וברוב נדיבותה דואגת לגלי הפליטים שיגיעו בביטחה למדינות שכנות (יותר או פחות).

פתאום קם פליט ומתחיל ללכת. צילם דדי אליאס

פתאום קם פליט ומתחיל ללכת. צילם דדי אליאס

אף אחד לא באמת יודע איך לאכול את אותם פליטים אומללים מזי רעב, כשכולם יודעים שהם רוצים לחיות חיים מוגנים וכולם מפחדים בעיקר מדבר אחד – שחלילה וחס אנחנו לא נהיה הם. שחלילה וחס עולמנו המוכר, הנוח, הבטוח, לא יהפוך להיות עולם כאוטי ורדוף של פליט. פליט כזה שמתחיל ללכת, ומי יודע מה ישורנו כשיגיע. אם הוא יגיע.

אז כן, לפעמים הצגת פרינג’ קטנה, של שלושה שחקנים-יוצרים, יפים ומוכשרים, גורמים לנו לחשוב על דברים ברומו של עולם. או בתחתיתו. תלוי מי אנחנו ומה אנחנו.

מה שבטוח – מומלץ.

משחקים בכישרון שי ג’יברי, איתי צ’מה, ארנון רוזנטל תחת שרביטה של מיקי יונס.

עוד מהבלוג של ענת האחת

תצוגה מקדימה

אמא. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. זיכרון

אתמול, כח בחשוון תשע"ו, היה יום הזיכרון לאימי. הזיכרון הכי חזק שעלה לי , בעצב גדול , היה דווקא יום ההולדת האחרון שלה. ב-21.11.2011. זה היה יום ההולדת ה-67 והאחרון. חגגנו (אם אפשר לכנות זאת כך) בבית אבות סיעודי, ימים ספורים אחרי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

על אופטימיות ועל פסימיות

אחרי שצפיתי אתמול בבושה גדולה על המתחולל בבית המחוקקים שלנו, בערב שאמור היה להיות חגיגי והפך להיות פארסה מבישה על דמוקרטיה וכבוד, חשבתי לעצמי על אופטימיות ועל פסימיות. אופטימיות על שום מה ? על שום הדם החדש שנכנס...

תצוגה מקדימה

ריאקציה רצה וצמחים מטפסים

תחשבו הכי רחוק מהבימה, הכי רחוק מהזוהר התל אביבי, הכי רחוק ממסקין וכיכר רבין. תגיעו לתוך התחנה המרכזית החדשה הכי ישנה בעיר ושם, במעמקי מפלצת הבטון, בפינה דחוקה אחרי מקדונלד וחנות קעקועים, בסביבה שוקקת סינים, אפריקנים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה