הבלוג של ענת האחת

anatmandel

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מנובמבר 2014

בשנה האחרונה התוודעתי לחווית ה-  BOOK SURFING שהתחילה בישראל וכבר חילחלה אל העולם. ממש היום, הגעתי סוף סוף בעצמי אל המפגש הראשון שלי עם התופעה הסופר מעניינת הזאת.

נושא הדיון הספרותי הפעם היה – קפה.

מכיוון שהזמן להכנה לקראת המפגש היה קצר, לא הצלחתי להעלות מזכרוני ספר שיגיד לי “קפה” . כן נזכרתי בשיר האלמותי של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב “קפה טורקי” ובכל זאת לא רציתי להיתפס כבנאלית…. אז החלטתי ללכת על האינטואיציה הראשונה שלי, ועל הדבר הראשון שעולה לי לראש כשאומרים “קפה”, וזה אומר = גברים , נשים, והקפה שביניהם.

כך נולד לי הסיפור הבא – שכתבתי והקראתי במפגש, ועליו היה דיון קצר, מרגש, מחבק ומאתגר:

אחת ששותה קפה. אלבום אישי.

אחת ששותה קפה. אלבום אישי.

“אולי נפגש לקפה ? ” שאלה תמימה עם תשובה מורכבת.

 אם הייתם יודעים כמה קפה צריכה אישה, פנויה, לשתות עד שהיא מגיעה לגבר החלומות שלה.

הרבה יותר ממספר הצפרדעים שהיא צריכה לנשק עד שיתגלה לה הנסיך, בכבודו ובעצמו.

נשים בעולם הדייטים (ואולי גם גברים) נמצאות בסכנה ממשית של הרעלת קפה לפני השלמת המטרה הנכספת – הזוגיות.

לאט לאט, עם חלוף הזמן – קפה זה כבר לא באמת קפה – אלא תה צמחים, דיאט ספרייט או מיץ אשכוליות.

גם הגברים הם כבר לא אותם גברים שאותם אנו חולמות בתחילת הדרך –

כשאת מתחילה את המסע, עם כוסות הקפה הראשונות, את מחפשת גבר יפה, חכם, מנומס, נקי, בעל חוש הומור, לב טוב,  מבוסס כלכלית, מגדל חתול או כלב, ו-לא מעשן.

עם הזמן, וככל שרמת הקפאין אצלך בגוף עולה ומרקיעה שחקים, רשימת התכונות הולכת ומצטמצמת –

הוא כבר לא חייב להיות יפה – גם נאה זה בסדר. אפילו לא מכוער – עובר.

הוא לא צריך להיות חכם או מבוסס כלכלית – אם הוא עובד בעבודה מסודרת, ומנהל שיחה נעימה על מכבי תל אביב והפועל כפר סבא – דיינו.

אז מה אם אין לו כלב או חתול, אז מה אם העציץ היחיד שיש בדירת ה”חצי חדר” שלו נבל כבר לפני שנתיים – היי, יש לו עציץ. נכון זה גם מאפרה. לפחות הוא פרקטי.

עם הזמן, הרבה אחרי ש”קפה” הפך ל”זירו”, את מחפשת גבר. עם דופק. שיזכור איך קוראים לך וילמד להכין לך את הקפה בדיוק כמו שאת אוהבת. וזהו.

נ.ב.

בשבילי קפה הפוך, גדול, חלש, בלי קצף.

עוד מהבלוג של ענת האחת

תצוגה מקדימה

אמא. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. זיכרון

אתמול, כח בחשוון תשע"ו, היה יום הזיכרון לאימי. הזיכרון הכי חזק שעלה לי , בעצב גדול , היה דווקא יום ההולדת האחרון שלה. ב-21.11.2011. זה היה יום ההולדת ה-67 והאחרון. חגגנו (אם אפשר לכנות זאת כך) בבית אבות סיעודי, ימים ספורים אחרי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

על אופטימיות ועל פסימיות

אחרי שצפיתי אתמול בבושה גדולה על המתחולל בבית המחוקקים שלנו, בערב שאמור היה להיות חגיגי והפך להיות פארסה מבישה על דמוקרטיה וכבוד, חשבתי לעצמי על אופטימיות ועל פסימיות. אופטימיות על שום מה ? על שום הדם החדש שנכנס...

תצוגה מקדימה

ריאקציה רצה וצמחים מטפסים

תחשבו הכי רחוק מהבימה, הכי רחוק מהזוהר התל אביבי, הכי רחוק ממסקין וכיכר רבין. תגיעו לתוך התחנה המרכזית החדשה הכי ישנה בעיר ושם, במעמקי מפלצת הבטון, בפינה דחוקה אחרי מקדונלד וחנות קעקועים, בסביבה שוקקת סינים, אפריקנים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה