הבלוג של ענת האחת

anatmandel

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מנובמבר 2014

שבת. 7 בבוקר. אני מתעוררת ומחליטה לצאת לריצת השבת שלי, גם אם אני צריכה להספיק לפגישה של 10 וחצי. מצב הרוח והתאריך מצדיקים הליכה או ריצה בשקט של בוקר.

אז קמתי ואמרתי לעצמי שאצא ככה, כמו שאני כי ״את מי אני אפגוש בשעה כזאת״.

חצי פרופיל. אחרי מקלחת ואיפור

חצי פרופיל. אחרי מקלחת ואיפור

אמממה עד שהכנתי קפה (לתמריץ) ועד שעברתי על הדואר (חובה לאומית) נהיה 8. לא נורא. שמתי על עצמי מכנסיים ארוכים (כי חורף) חולצה מקומטת מתחתית המדף (כזאת ששומרים לניקוי תריסים או להליכה בחסות החשיכה) ויתרתי על קרם גוף ובושם (שעל פי הנוהל הם מוצר צריכה בסיסי) והסתכלתי על השיער- bad bad hair day מילא – אני לא הולכת לפגוש אף אחד שאני מכירה.

אז זהו. שכן. ולא אחד אלא חמישה (!!!!!).

זה התחיל בבעלי לשעבר שרץ עם אחיו היקר ללבי, והם עצרו אותי לשיחה קצרה וקצרת נשימה. לפחות קיבלתי ח”ח על הספורטיביות .

בהמשך הדרך, אחרי שהצלחתי לצבור  קצת קילומטראז’ והרבה זיעה, עובר מולי על אופניו ועוצר אותי מנהל, קולגה, שעובד איתי מדי יום ולא זיהיתי אותו מבין אגלי הזיעה הניגרת על פני (לזכותי יאמר שהוא היה קשה לזיהוי תחת מדי הרכיבה, הכובע, המשקפיים והאוזניות). טוב נשמתי עמוק, מה כבר יכול לקרות. שיחה קצרה ואני ממשיכה בריצה.

מריצה עברתי להליכה ומחשבות ממחשבות שונות מעסיקות אותי , ואני רצה והולכת לסירוגין עד שאני עוצרת בצד הדרך להתמתח, לסדר את הנשימה (ואת התלתלים) . פתאום אני שומעת “מזל טוב” אני מרימה את הראש ומוצאת מולי שני שכנים חביבים שמברכים אותי מכל הלב “שמענו שמגיע לך מזל טוב. כבר הייתה החתונה ?” ואני עונה “תודה תודה, עוד לא הייתה” הם ממשיכים לברך ואני מחייכת מיוזעת בחזרה.

נזכרתי בסבתא שלי, עליה השלום, שאמרה לא פעם – “צריך להסתדר כל פעם לפני שיוצאים מהבית למה ? כי לא יודעים את מי פוגשים”. כמה שהיא צדקה.

המשכתי בהליכה איטית, אדומה ומיוזעת (ולא רק בגלל ההליכה), כשאני חושבת לעצמי איך לעזאזל בסוף נובמבר, שעה 9 בבוקר והשמש קופחת כאילו צהרי היום באוגוסט, ואז מגיעה נחמה קטנה.

בחור צעיר, חתיך הורס מביט בי בהולכו מולי, מרביץ קריצה וחיוך רחב. עוד אני מתלבטת אם הוא מסתכל עלי או על רצה אחרת סביבי, מתברר לי שזאת אני… הוא מתחיל איתי שיחה קצרה ואני מסמיקה ממלמלת משהו בחזרה וממשיכה לדרכי. הזמן קצר והמלאכה מרובה.

שבת בבוקר. יום יפה. אלך לשתות לי כוס קפה.

עוד מהבלוג של ענת האחת

תצוגה מקדימה

אמא. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. זיכרון

אתמול, כח בחשוון תשע"ו, היה יום הזיכרון לאימי. הזיכרון הכי חזק שעלה לי , בעצב גדול , היה דווקא יום ההולדת האחרון שלה. ב-21.11.2011. זה היה יום ההולדת ה-67 והאחרון. חגגנו (אם אפשר לכנות זאת כך) בבית אבות סיעודי, ימים ספורים אחרי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

על אופטימיות ועל פסימיות

אחרי שצפיתי אתמול בבושה גדולה על המתחולל בבית המחוקקים שלנו, בערב שאמור היה להיות חגיגי והפך להיות פארסה מבישה על דמוקרטיה וכבוד, חשבתי לעצמי על אופטימיות ועל פסימיות. אופטימיות על שום מה ? על שום הדם החדש שנכנס...

תצוגה מקדימה

ריאקציה רצה וצמחים מטפסים

תחשבו הכי רחוק מהבימה, הכי רחוק מהזוהר התל אביבי, הכי רחוק ממסקין וכיכר רבין. תגיעו לתוך התחנה המרכזית החדשה הכי ישנה בעיר ושם, במעמקי מפלצת הבטון, בפינה דחוקה אחרי מקדונלד וחנות קעקועים, בסביבה שוקקת סינים, אפריקנים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה