הבלוג של ענת האחת

anatmandel

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מנובמבר 2014

 

1כל שיכולתי בבוקר העצוב הזה היה לחשוב על הדרך להנציח את זכרך, והדרך שעלתה בדעתי הייתה להעלות כאן על הכתב את ההספד שהקראתי מעל קברך הפתוח, עם כל הדמעות הניגרות על הלחיים הבוערות שלי אז, כמו גם היום. עם כל הדמעות והעיניים העצובות של כל בני המשפחה שעמדו ביחד איתי סביב קברך הפתוח. האחים והאחיות שלך ; האחיות שלי, בנותיך ; וילדי, נכדיך. כל מי שהכירו אותך, והגיעו לנחם אותנו בלכתך עמדו שם, אבלים וחפוי ראש.

אבא. היום שנתיים לזכרך. סוכות תשע"ו

אבא. היום שנתיים לזכרך. סוכות תשע”ו

אבא, אבא שלי, אבא שלנו.

אהבת את החגים שאפשרו לנו להיות קרובים. כמה סמלי שדווקא בחג סוכות נלקחת מאיתנו. ראש השנה היה החג האחרון שלנו ביחד, עם כל הקושי והחולי, באת, אמרת שהכל בסדר, אתה מרגיש מצוין. ביום הכיפורים ביקשתי שלא תצום – אבל אתה בכל זאת צמת. כזה עקשן היית.

היית גם צנוע, אוהב את יקירך, שש לעזרה, ממעיט בערך הקשיים ושמח בדברים הקטנים. אהבת לספר סיפורים מנופי ילדותך והצחקת אותנו המון.

רק אתה ידעת מי היא אמתליה בת כרנבו, וכמה יעלו 3 וחצי דגים אם דג וחצי עולים גרוש וחצי.

אבא, כל כך עצוב וכואב שאה אינך כאן איתנו. קשה לכתוב את המילים האלה כמו שקשה להגות אותן.

כשהיינו ילדות היית לנו אב קפדן ושמרן. לאחייך ואחיותייך היית אח קשוח, מחנך חסר פשרות כי כך לימדו אותך לאהוב ולהגן. להגן ולאהוב. כשהפכת לסב, היית הסבא הכי גאה בעולם, רך כטלה, אוהב ללא גבולות. ברגע שנולדו הנכדים, באופן הכי טבעי ידעת לתת עצות של סבתא פולניה. ואתה בכלל עירקי אסלי. בכל שלב, גם כשהנכדים הגיעו לגיל 20, בחום יולי אוגוסט בתל אביב, ביקשת “אל תלכו יחפים” וכל יציאה מהבית לוותה במילים “תשימו לב” , “תתלבשו טוב”. ואנחנו צחקנו. לא לקחנו ללב.

כל נכד שנולד הביא לך אור לחיים. כשאמא הלכה לעולם שכולו טוב משהו בך כבה. כשנולד מרטין חזר לך ניצוץ קטן לעיניים. אבל אתה כבר לא היית אתה.

אנחנו ראינו, ידענו, ואתה ניסית להסתיר. גם ברגעים הכי קשים שלך כשהכי כאב לך, אף פעם לא נתת לנו להרגיש שאתה סובל. כשהיית מאושר – אנחנו ידענו. כשהיית עצוב או כואב – אנחנו ניחשנו.

ואתה, תמיד לקחת ללב ונתת מהלב. דאגת, אהבת, גוננת, כאבת ושמחת עם כולנו תמיד. ואז, לבך נשבר, פעם אחר פעם, עד שדמם. נלחמת, עוד פעם ועוד פעם, שוב ושוב, עד שהוכרעת. עכשיו, תצטרף לאמא שלנו בשמיים. תאהבו כמו שאף פעם לא הרשתם לעצמכם לאהוב.

אנחנו אוהבים אותך. גם אם לא אמרנו מספיק. אנחנו המורשת שלך. הטמעת בנו, בנותיך, נכדיך ונכדותיך צניעות, דרך ישר, מוסר עבודה, אהבת אדם ועזרה לזולת. רק לשטוף כלים אף אחד לא יודע כמוך.

אבא, זכרך יהיה ברוך, זכר צדיק לברכה.

******

כעת אחרי שנתיים בלעדיך, אתה עדיין עמוק בלבנו ואנחנו זוכרים אותך בכל רגע וכל מחשבה.

וזה בכלל לא חשוב אם לפי התאריך העברי או התאריך הלועזי, אם לפי תאריך יום ההולדת או החג האחרון.

אנחנו פשוט יודעים. כשהוא איננו, אבא, הוא פשוט איננו. ולנו נשאר רק הזיכרון.

מה שבטוח, עם יום הזיכרון שלך אבא, סוכות אף פעם לא יהיה אותו סוכות.

מצוות “ושמחת בחגך והיית אך שמח” לא יכולה לתפוס יותר. לעולם לא.

והנה התאומות מאושרות בכיתה א’ ואתה בוודאי היית כל כך גאה, והבכור שלי אוטוטו מתחתן, ואתה היית כל כך מאושר, והקטנטונת שלי תכף חובשת וכובשת את ספסלי האוניברסיטה, ואתה בודאי היית אומר לה, כפי שהיא מזכירה לי מדי פעם “אני ואת נשנה את העולם”.

אנחנו נשאר תמיד עם הזיכרון, המתוק מריר, ועם החיוך המתוק מריר, שלך ובשבילך.

 

עוד מהבלוג של ענת האחת

תצוגה מקדימה

אמא. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. זיכרון

אתמול, כח בחשוון תשע"ו, היה יום הזיכרון לאימי. הזיכרון הכי חזק שעלה לי , בעצב גדול , היה דווקא יום ההולדת האחרון שלה. ב-21.11.2011. זה היה יום ההולדת ה-67 והאחרון. חגגנו (אם אפשר לכנות זאת כך) בבית אבות סיעודי, ימים ספורים אחרי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

על אופטימיות ועל פסימיות

אחרי שצפיתי אתמול בבושה גדולה על המתחולל בבית המחוקקים שלנו, בערב שאמור היה להיות חגיגי והפך להיות פארסה מבישה על דמוקרטיה וכבוד, חשבתי לעצמי על אופטימיות ועל פסימיות. אופטימיות על שום מה ? על שום הדם החדש שנכנס...

תצוגה מקדימה

ריאקציה רצה וצמחים מטפסים

תחשבו הכי רחוק מהבימה, הכי רחוק מהזוהר התל אביבי, הכי רחוק ממסקין וכיכר רבין. תגיעו לתוך התחנה המרכזית החדשה הכי ישנה בעיר ושם, במעמקי מפלצת הבטון, בפינה דחוקה אחרי מקדונלד וחנות קעקועים, בסביבה שוקקת סינים, אפריקנים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה