הבלוג של ענת האחת

anatmandel

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מנובמבר 2014

תשמעו סיפור – גבר אחד, בשנות ה-50 לחייו, ננטש על ידי אשתו מזה 30 שנה, שותפתו לחיים ולעסק המשפחתי, לטובת אחיו הפחות מוצלח ממנו. לא זו אף זו – בבואו להתנחם אצל בנו, בניו יורק המובטחת, מתגלה לו כי הבן שגידל באהבה רבה הפך להומוסקסואל שחי עם בן זוג, ומנסה להסתיר זאת מהוריו.

המחזה האמריקאי הזה, מאת רון קלארק וסם בובריק, נחשב כראשון שהתמודד בצורה פתוחה וקומית עם נושא ההומוסקסואליות. כאן, על במת הבימה, בבימוי הבכורה של נתן דטנר, הוא הופך למעשה מרכבה מלהיב, מצחיק, נוגע ללב, ובעיקר מהנה, מהנה, מהנה.

נורמן עיסא הוא האב. משחק פשוט נפלא, מפלרטט עם הקהל כבעל מכבסה שמרני וכאוב, המנסה להבין היכן טעה, מדוע הוא אשם, וכיצד ניתן לתקן. שחקן מצוין וליהוק מבריק, בדמות שמתפתחת ומשתבחת לאורך ההצגה.

טל קלאי, הוא הבן. מנסה להימנע מחשיפת היותו הומוסקסואל מפני הוריו, למרות שחי עם בן זוג מזה זמן רב. אותנטי, מרגש, ונוגע ללב. הדמות שקלאי משחק כאן הפוכה מדמות אחרת שלו, טלולה בונט האקסטרווגנטית הרעשנית (זאת שהבעיתה את אמילי עמרוסי). הבן הרגיש, המתגונן, עוזב את הבית לאחר עימות עם האב, וחוזר בטוח בעצמו יותר, אולי אפילו זקוף יותר.

רובי פורת-שובל היא האם הנוטשת. מבליחה על הבמה בגיזרה מדהימה ובלונד זוהר, ומנסה להרגיע את הרוחות בדרכה העממית והפשוטה, לכאורה.

יואב דונט, הוא בן הזוג של הבן, אשר כל צעד שלו על הבמה וכל מילה שהוא מוציא מפיו צורחת “אני הומוסקסואל גאה ואני לא מתבייש בזה”. יועץ משפחתי פתוח, דוגל בכנות ואמינות, בלי להתבייש ובלי להתבחבש. שחקן נפלא.

לצורך ה”מזימה” להחזיר את בנו “למוטב” נעזר האב בזונה תמימה (מהאו”ם), שעושה עסקים במעיל פרווה מעל ירכונים שחורים, היא דנה ידלין עם הקול הקוקטי והילדותי.

בקטעי המעבר, עולים לבמה צמדי רקדנים, גברים יפים וחטובים לבושים בחליפות, ופשוט מהממים את הקהל בצעדי ריקוד מלהיטים – אורון דהן, ויטל גיזלגיל, ונדב שחם.

רבותי וגבירותיי, יופי של הצגה. דרמה מהחיים שהופכת לקומדיה קורעת על הבמה, בזכות השחקנים, הרקדנים, הבמאי, והתפאורה. מומלץ בפה מלא.

משפחה עליזה. צילום יחצ

משפחה עליזה. צילום יחצ

עוד מהבלוג של ענת האחת

תצוגה מקדימה

אמא. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. זיכרון

אתמול, כח בחשוון תשע"ו, היה יום הזיכרון לאימי. הזיכרון הכי חזק שעלה לי , בעצב גדול , היה דווקא יום ההולדת האחרון שלה. ב-21.11.2011. זה היה יום ההולדת ה-67 והאחרון. חגגנו (אם אפשר לכנות זאת כך) בבית אבות סיעודי, ימים ספורים אחרי...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

על אופטימיות ועל פסימיות

אחרי שצפיתי אתמול בבושה גדולה על המתחולל בבית המחוקקים שלנו, בערב שאמור היה להיות חגיגי והפך להיות פארסה מבישה על דמוקרטיה וכבוד, חשבתי לעצמי על אופטימיות ועל פסימיות. אופטימיות על שום מה ? על שום הדם החדש שנכנס...

תצוגה מקדימה

ריאקציה רצה וצמחים מטפסים

תחשבו הכי רחוק מהבימה, הכי רחוק מהזוהר התל אביבי, הכי רחוק ממסקין וכיכר רבין. תגיעו לתוך התחנה המרכזית החדשה הכי ישנה בעיר ושם, במעמקי מפלצת הבטון, בפינה דחוקה אחרי מקדונלד וחנות קעקועים, בסביבה שוקקת סינים, אפריקנים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה