הבלוג של ענת האחת

anatmandel

עדכונים:

פוסטים: 51

החל מנובמבר 2014

בדרך כלל גבר אחד נשוי לאישה אחת. עד שהם מתגרשים (או שלא.). בקומדיה של ריי קוני, העולה בימים אלה על במת הקאמרי, בבימויו של אלון אופיר, יש גבר אחד הנשוי לשתי נשים.

שומו שמיים והאזיני ארץ. הכיצד ?! לא באמת חשוב, זה קרה, הוא פגש אחת, התחתן, פגש שנייה, וגם התחתן. אפילו פרקטיות יש –המרחק בין שתי הדירות נגמא ב- 4 וחצי דקות. זה גם נוח כשאתה נהג מונית. את זה סגרנו בסצינת הפתיחה של ההצגה.

נשוי במנוסה. צילום יחצ

נשוי במנוסה. צילום יחצ

על הבמה זה פחות מתחלק, אבל אפשרי. נעשה מאמץ של לילי בן נחשון להתמודד עם התפאורה וזה בדרך כלל עובד, גם אם לא תמיד צירי הדלתות המסתובבות עומדים במשימה, ולפעמים יש חריקות קלות במעברים המטפוריים בין שתי הדירות.

החיים היו זורמים להם בנחת אלמלא הנשוי נפצע (רק בגלל שהוא טוב לב) והרשויות חוקרות בנחישות וביעילות (לא באמת ברור למה) ומגלות כי לאותו גבר שתי כתובות.

שמואל וילוז’ני הוא הגבר הנס מאישה אחת לרעותה, ומקצין משטרה אחד לאחר – הוא משעשע בגמלוניותו, ודמותו מפתיעה כבעל לשתי נשים, אבל משום מה הוא לא הצליח לשכנע אותי – מדוע לכל הרוחות, בעולם בו עולה אחוז הגירושין מיום ליום, הוא מנסה בכל הכוח להישאר נשוי לשתיים?

לימור גולדשטיין היא אישה מספר 1, בלונדינית צרחנית וצדקנית, אפשר להבין למה צריך לברוח ממנה מעת לעת…. אנדריאה שוורץ, אישה מספר 2, אדמונית לוהטת מלאת חיים ותשוקה וברור שאחריה כבר לא תהיה אישה נוספת…. גם כאן, אפשר להבין את המנוסה. הן נכנסו יפה לתפקידי הנשים שמהן צריך לברוח מעת לעת בעזרת לוח זמנים מסודר של נהג מונית לונדוני עסוק.

קציני המשטרה – אלי גורנשטיין ועידו מוסרי – היו משעשעים ושיחקו יפה את הטייפ קסט של שוטר המקוף המשועמם, בגימור בריטי מדוקדק.

נדב אסולין, ארוך השיער, היה מסמר ההצגה, הוא נשאר איתי יותר מכל יתר השחקנים על הבמה, ואז נזכרתי – הוא משחק כמו קרמר של ג’רי סיינפלד – והוא היחיד שגרם לי להתגלגל מצחוק בהצגה.

שחקני משנה חביבים נוספים היו איוון לוריא ועמית רייס – מכאן שלוחה להם ברכתי – תפקידים קטנים הם רק יריית הפתיחה לשחקנים גדולים.

תקטלגו את זה איך שתבחרו – קומדיה או פארסה – זה משב רוח קר ביום קיץ חם. זהו.

עוד מהבלוג של ענת האחת

תצוגה מקדימה

אמא. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. זיכרון

אתמול, כח בחשוון תשע"ו, היה יום הזיכרון לאימי. הזיכרון הכי חזק שעלה לי , בעצב גדול , היה דווקא יום ההולדת האחרון שלה. ב-21.11.2011. זה היה יום ההולדת ה-67 והאחרון. חגגנו (אם אפשר לכנות זאת כך) בבית אבות סיעודי, ימים ספורים אחרי...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

על אופטימיות ועל פסימיות

אחרי שצפיתי אתמול בבושה גדולה על המתחולל בבית המחוקקים שלנו, בערב שאמור היה להיות חגיגי והפך להיות פארסה מבישה על דמוקרטיה וכבוד, חשבתי לעצמי על אופטימיות ועל פסימיות. אופטימיות על שום מה ? על שום הדם החדש שנכנס...

תצוגה מקדימה

ריאקציה רצה וצמחים מטפסים

תחשבו הכי רחוק מהבימה, הכי רחוק מהזוהר התל אביבי, הכי רחוק ממסקין וכיכר רבין. תגיעו לתוך התחנה המרכזית החדשה הכי ישנה בעיר ושם, במעמקי מפלצת הבטון, בפינה דחוקה אחרי מקדונלד וחנות קעקועים, בסביבה שוקקת סינים, אפריקנים,...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה