הבלוג של ענת חנה עשת

anathannae

ממשיכה אבל אחרת :)

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מנובמבר 2010

“המחולל היצירתי” היא קטגוריה חדשה שעוסקת בהתחקות אחר מניעי היצירה של אמנים באמצעות ראיונות שערכתי ושאלון מהיר בהשראת “סטודיו למשחק”. קבלו בתרועת OLE את המחולל היצירתי של מיכל ברט המופלאה.

08/06/2014

מגישה לכם באהבה ובהתרגשות את הראיון הראשון שפותח את הבלוג הזה וקבלו את מיכל ברט, יוצרת, כוריאוגרפית, רקדנית  ומורה לפלמנקו שבימים אלה ממש מעלה הופעת בכורה חדשה פרי יצירתה בשם  COOMASSIE BLUE מופע פלמנקו שונה לגמרי. המופע שהתבשל בראשה על מדרגות השוק במדריד, מתאר את מסעה האישי של מיכל, מסע של התפכחות, התבגרות נפשית עמוקה, מתחושה של חוסר שליטה וכאוס פנימי למצב של השלמה ושלום עם כל החלקים כולם, ולבסוף גם ההשלמה איננה בקול תרועה רמה אלא הכרה ערה בכאב ובשמחה כאחד. כשלם. משום מה, יש לי תחושה שרבים מאיתנו יבינו את המסע הזה..

 

מיכל ברט: “ואני אעשה שאני אסע”

עם מניפה 

הראיון עם מיכל ברט נערך בבית קפה בוהמייני בדרום תל אביב מיד בתום החזרה למופע עליו עמלות כל בנות האנסמבל שהרכיבה בשנתיים האחרונות מאז חזרתה לארץ. למען הגילוי הנאות, בחודשים האחרונים, מיכל היא גם המורה הנוכחית שלי לפלמנקו ולא רק המרואיינת שלי. אבל עוד בטרם הצטרפתי לשעורי הסטודיו הקורעים שלה ידעתי שיגיע היום בו נצלול יחד לשורשי המחולל היצירתי שבה.

שברירית ..

 

“ואני אעשה שאני אסע “

הרבה מילים נאמרו בשיחה שלנו וגם דמעות זלגו להן אך המשפט הזה שהייתה בו נחרצות רבה, אמת ואמונה הרגשתי שמחזיק עולם שלם. במיוחד, כאשר הוא נשמע  מפיה של אישה צעירה, דקיקה וגבעולית, עדינת מראה ועיניים, חיוך רחב לב ועם קול רך ומתנגן.  והיא התכוונה לכך שלמרות שהוריה לא תמכו בעת ההיא בכיוון הזה, למרות שנפרדה ממי שהיה בן זוגה,  ולמרות שלא היה ברור ממה תחיה שם ומה יהיה מקור פרנסתה היא תעשה שהיא תיסע לספרד ..ותרקוד שם פלמנקו. כמה שיותר, כמה שאפשר. נקודה.

חודשים ספורים אחרי שזכתה בפרס הראשון, ובמלגה לשלושה חודשים בתחרות הפלמנקו שמאורגנת ע”י “קרן עדי” בארץ ולאחר שהשלימה מחוייבותיה לתואר הראשון בחינוך, ולאחר שהצליחה להבטיח לעצמה מקום עבודה בקונסוליה הישראלית בספרד, עלתה מיכל ב- 2008 על המטוס למדריד עם כרטיס טיסה לכיוון אחד.

מיכל והמחול – אני עפה ולא משנה עד לאן אני מרימה את הרגל

מיכל ברט החלה לרקוד בלט קלאסי כבר בגיל 5. כמו הרבה הורים מסורים וערכיים גם אותה שלחו הוריה ללמוד בלט ופסנתר על מנת להעשיר ולפתח את עולמה של בתם. המפגש עם הריקוד היה מפגש שפתח בעבורה דלת למרחב ממנו לא רצתה/יכלה לצאת: מרחב התנועה והיצירה.

“המורה הראשונה שלי, פנינית אתרוג, מסטודיו תנועות בחיפה, שמה דגש על ההבנה המוסיקלית של התנועה ועל התנועה כביטוי יצירתי ופחות על הדיוק שלה וזה גרם לי להרגיש שאני עפה. תחושה שאיני יכולה לוותר עליה עד היום.. לעוף

 מבט של ילדה שיודעת ייעודה:

מיכל בת 6

בגיל החטיבה החלה ללמוד בביה”ס לאמנויות במגמת מחול ושם נחשפה לשיטה אחרת לחלוטין מזו שהכירה עד אז, את התיכון בחרה כבר ללמוד בביה”ס רגיל ולהשאיר את הריקוד לסטודיו בשעות אחה”צ. “לא יכולתי לחיות בשלום עם העובדה שנותנים לי ציונים על גובה הרגל והזווית של הסיבוב, אני פשוט אוהבת לרקוד.  בלי ציונים”. כאימה לבת שאהבה לצייר ביד חופשית ומקורית ראיתי כיצד בטחונה אבד לה לנוכח אמירות כמו : אמרו לי ששני הצבעים האלה לא יפים ביחד ושיהיה יפה יותר אם אעשה מסגרת אחרת”, אני רואה, בבחירה של מיכל הנערה, תבונה עמוקה שאולי, נתפסה בשעתו כמרדנות אך במהותה, זו בחירה אמיצה של נערה שלא מוכנה לתת לאף אחד לכבות את אש היצירה שבה.  אולי, כבר אז ידעה מה שנשים רבות מגלות בכאב מאוחר יותר, שקשה להצית מחדש אש שנכבית ושמרה עליה מכל משמר.

את הפלמנקו פגשה במקרה בהופעת סוף שנה של חברה מסטודיו אחר בכיתה י’. היא בכלל התכוונה לראות הופעת ג’אז והיא זוכרת כיצד רותקה אז לכיסא ולא זזה. באותו ערב חזרה לביתה והודיעה לאימה באופן נחרץ- “אימא, את לא מבינה.. אבל מחר אני מתחילה לרקוד פלמנקו”!

 

אש היצירה

 

על גבולות, חיפוש ודרך: “גם פה, זה טוב”

“בשנים האחרונות אני עובדת הרבה על לחפש את השפה התנועתית שלי בתוך הפלמנקו. הגוף אולי האחרון בשרשרת החשיבות בשפה תנועתית, אומרת מיכל, להמציא את אמריקה זו לא הכוונה, אני מתבססת על הרבה דברים שלמדתי במשך השנים מאז שהתחלתי בגיל 5 ועד היום אבל ההגדרה של הדבר הזה מתחילה במילה אחת והיא: חיפוש. זה לא לקחת ולחבר דברים קיימים אלא לחפש ולהגדיר קודם לעצמי מה אני אומרת בתוך תנועה ואיך אני מביעה רעיון ומרגישה אותו דרך הגוף ולהביא משהו אחר תוך כדי ההקשבה למוסיקה”.

ומה חשוב לך להגיד ?

שתיקה ארוכה.

ואז: “שאם הכל הוא ככה, ומראה בשתי ידיה שני קווים מקבילים, אם כאן, זה מה שמוגדר כנכון, יפה ומוצלח בחברה, אז אנחנו צריכים להרשות לעצמינו ובסופו של דבר, גם להאמין שגם “פה” גם אפשר וגם “פה” מותר. גם פה זה טוב, יפה ומוצלח”.

מה זה פה? - “האחר, זה שמרגיש מחוץ לקווים שהוגדרו כגבולות”

“יש גבולות חוץ ויש גבולות פנימיים. את הגבולות החיצוניים אפשר לחצות ולגלות עולמות רבים ומרחב יצירתי אבל כשאתה חוצה את הגבולות הפנימיים שם כבר אין קול. האם חצית גבולות שכאלה? – “כן . והרבה. וזה חלק מדרך של חיפוש אחר הדרך שלך…” אמרה בעיניים לחלוחיות . .

אז, כמה לחפש?- “החיפוש מוביל את הכל, הוא אינסופי. אך יש את הרגעים של הגילוי.  יש מקום בו אתה חייב, על מנת, להתקדם, להגיד אוקי- את זה, אני משאיר ככה ולא מחפש עוד. מגיע לתחושה של החיבור המתאים עם המוסיקה והרעיון ואז ממשיך ועובר לדבר הבא, חייבים עוגנים בדרך”.

ומהי דרך בעבורך? - 

היא החיפוש, בעיקר נדרשת הסכמה פנימית ללכת בדרך שלך, למרות שלא כולם תומכים- בלי לדרוך על אף אחד. פשוט להסכים ללכת בדרך שלך” -

כי מי ילך בדרך שלך אם לא את? ” חתמה בשאלה.

עם הסיגריה ביד

 

 צעד קטן גדול – החזרה לארץ ותחילת דרכה כיוצרת ומורה עצמאית  

 ברגע בו הבינה מיכל, לאחר כארבע שנות חיים גדושות פלמנקו בספרד, שהיא מעוניינת להיות כוריאוגרפית עצמאית ולא רק רקדנית מבצעת בלהקות גדולות שמנוהלות על ידי אחרים, נסללה הדרך לחזרתה לארץ. היא הבינה שאת זה היא תוכל לעשות גם פה ומיד עם חזרתה לישראל פתחה את “PASITO” הסטודיו האותנטי לפלמנקו בשכונת פלורנטין בת”א. בספרדית PASITO זה צעד קטן ולמיכל שאמרו עליה משחר ילדותה, כי יש לה פישוק קטן, זה היה, ללא ספק, צעד גדול.

534309_3927808630350_360431149_n

ככל שאין – יש יותר   

 חוסר התקציב ותחושת הדחק אינה פוגמת במחוייבות של אנסמבל פסיטו לתוצאות של איכות ללא פשרות ולכן הם עושים הרבה לבד.. מיכל מתגלה כתופרת מעולה שמעצבת שמלות ולוקחת מידות בין ריקוד אחד למשנהו.. וכבימאית שמצלמת את סרטוני הוידאו המיוחדים שהן צילמו לטובת וידאו ארט שילווה את המופע כולו. מיכל בחרה לקרוא ללהקתה אנסמבל משום שההגדרה המילונית שלה תואמת את השקפת עולמה האישית. לפיה, כולם עובדים יחד ואין אחד שיש לו תפקיד יותר חשוב. כולם שותפים וכל אחד עושה כפי יכולתו לטובת הדבר. פגשתי חלק מהמוסיקאים והרקדניות השותפים לאנסמבל שבאופן יוצא מן הכלל מקדישים שעות רבות ללא שכר. צעירים וצעירות,  חלקם עדיין סטודנטים, חלקם עובדים במשרות שונות אך כולם מאוהבים בפלמנקו במוסיקה שלה ובריקוד שלה ואוהבים האחד את השני.

תמונות מחדר החזרות:

אנסמבל אוהב ורוקד

יש רגעי אושר וגם רגעי תסכול..או סתם נקרעים מצחוק מרוב עייפות :)

 

בחזרות למופע

שם המופע COOMASSIE BLUE שעולה השבוע לבמות הוא אלגוריה מעולם הכימיה זהו חומר כימי שידוע כחושף חלבונים ע”י כך שהוא צובע אותם בכחול ומאפשר זיהוי וסינון החלקים עימם רוצים הביולוגים להמשיך לעבוד. כך המופע..משקף לנו תהליך הכרחי של חשיפה, זיהוי וסינון של חלקים וכוחות בנפש עימם יש להמשיך ללכת בדרך ואת אלו שיש להשיל  כי הם מיותרים כעת להמשך תהליך הבנייה. וממש היום למדתי שלמילה מסע בערבית שנהגית - סאפר – יש שתי משמעויות: האחת, מסע והשנייה, לחשוף.   

קומאסי בלו- הפלייר

ועכשיו השאלון המהיר שלי: 

ההצלחה הראשונה שלך? –  חושבת שאולי בהופעה בסטודיו בחיפה אצל פנינית, התכוננות גדולה לאירוע ומימוש שהייתי מאד מאושרת ממנו.

הכישלון הראשון שלך? – משבר מול ההורים שלי שהיו מבואסים עלי. בת 14.5

השמחה הגדולה? תומר בעלי. החבר הכי טוב שלי.

איך את יודעת שאת עושה דבר נכון?- מרגיש נעים בפנים

ספר אהוב – “להצחיק את אלוהים” מאת אלי תמוז ויעל רנן

שיר שמתנגן בראש שלך עכשיו – … Wild  horses  …

המקום שלך לחשוב ולהירגע – המדבר

מה תיקחי לאי בודד-  סיגריות ייגמרו לי.. אז אקח מצית להבעיר אש..

מה מדוייק בעינייך? 

אמת משחררת או כואבת- משחררת

עוצמה או רכות – עוצמה

המשיכי את המשפט-

החיים …- משתנים כל הזמן וצריך לאהוב אותם

המוות …- לא סופי

ילדים ..- זה שמחה

אני אישה ..- לא טיפוסית

חשוב לי...-  שתהיה תמיד אנרגיה טובה מסביבי

מאחלת ... – להצליח לראות את הטוב בכל דבר

מתאים לי עכשיו..- להיות על אי בתאילנד אבל גם באמצע שעור בספרד מזיעה כולי, במקביל.

והאמת, גם לי! מזיעה בשעור פלמנקו בספרד..

מילות סיום  

ראשית מודה לכם. אם הגעתם עד לפה, זה סימן טוב. מעריכה את זה !

ובלי להאריך יתר על המידה, אני רוצה להגיד למיכל ברט הרקדנית, המורה, הכוריאוגרפית והיוצרת מהנשמה פשוט תודה! – על האמת, האהבה, הדמעות, וההסכמה להיות כך חשופה ועל האמון בי.

אהבתם את המחולל היצירתי?

לחצו לייק ועקוב אחריי- ונוכל להמשיך בדיאלוג.

מאחלת לכולנו שנתראה בשמחות ונחולל יחדיו בחוצות, (למען החריזה..)

באהבה לחיים באשר הם,

ענת חנה עשת

 

המחולל היצירתי- הצהרת כוונות   

כחוקרת של חיים יצירתיים ורב חושיים, היוצרים והאמנים שיצירה היא חייהם ובמה היא ביתם, מרתקים אותי. לפני כחצי שנה, הבנתי שאני רוצה ללמוד מהם על דרכם רבת ההשראה ולצלול איתם יחד לשורשי יצירתם, מה שכיניתי בשם “המחולל היצירתי”, המניע/מנוע שלהם. בעיני, זה מה שקובע את התנועה ואת כיוונה. אני רואה באדם יוצר סוג של מחולל עולם. אדם שסולל דרך לביטוי עולמו הפנימי ולהעברת המסר שלו בכלים שונים ומהתוצרים שלו כולנו נהנים, ננגעים ומתפתחים. גיליתי שאני מרותקת למופעים רב תחומיים וליוצרים שמביאים עצמם בשפה רב מימדית. בכלל אדם יוצר הוא בעיני מחולל עולם..ואת העולם הזה אני מקווה לחשוף ולהאיר.

המחולל היצירתי לוגו

 

עוד מהבלוג של ענת חנה עשת

תצוגה מקדימה

"מדים ירוקים לא ייכנסו יותר לבית שלי" אמר האב

משפחת השכול מוזר, אבל את החלק  של "הנפגעים" בתפקיד שלי אהבתי יותר מכל.  משהו בתוכי הכיר היטב את המוות. בחלק הזה הייתי חופשייה להיות אני. לא מפקדת ולא מצילה של אף אחד.  רק...

תצוגה מקדימה

"שלום ברמה היסודית הוא חופש לבחור" אורית נבו

המופע החדש "REVOLT" של אורית נבו, הקרקסנית - יוצרת ומייסדת ON מרכז יצירה בינ"ל לקרקס עכשווי, יתקיים ביום שלישי 9 בדצמבר ב-20:30 במחסן 2 בנמל יפו. פגשתי את אורית לראשונה דרך מילותיה בהזמנה שלה...

תצוגה מקדימה

פלמנקו: הפוסט האחרון ל- 2013 על היצירה ה- 15

ציוני דרך, ערבי גאלה וטקסים הם כמו תיעוד רגעים בזמן מסע. כמו, פסקאות ברצף התרחשות הדברים. בחיים אין באמת הפסקות. העצים למשל, תמיד בצמיחה בכוון אל האור. רק אנחנו, בני האדם, עושים "הפסקות קפה"- מציינים, עורכים טקסים, מקדישים...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה