הבלוג של ענת חנה עשת

anathannae

ממשיכה אבל אחרת :)

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מנובמבר 2010

תמיד אהבתי להתיר קשרים בפקעות חוטים. לימים גיליתי שאת פקעות המחשבות והאמונות השגויות שלנו צריך להתיר באותה הדרך. באהבה, סבלנות, אמונה ואומץ. אחרת הן הופכות בעינינו לפצצה מתקתקת..

16/10/2013

מצאתי עצמי כותבת על נושא שלא חשבתי שאתבטא בו אי פעם בגלוי. שהרי הפרק הזה בחיי לכאורה סגור ואין זה ענייני מה עושות נשים אחרות בגופן. והאם כך הוא באמת – שאלתי שוב את עצמי? התשובה כאמור בגוף הדברים. יש לי בת והייתה לי אם ויש לי אחות ואחייניות, יש לי חברות ויש לי אותי..ובעצם זה בכלל לא רק עניין של נשים- מחר יגלו גן לסרטן הערמונית ויכרתו גם להם/לכם הגברים אברים עדינים כמניעה. אני לא רוצה שהנשים החשובות בחיי תשמענה רק את הקול החזק שמושמע ומתוחזק ע”י ממסד רפואי שלם וע”י שחקנית הוליוודית (מדהימה לכל הדעות) אך אלופה בקידום אג’נדות יוצאות דופן בקנה מידה עולמי. לא פשוט להתבטא באופן כה נחרץ כנגד הכריתה למול נשים נשאיות גנים שחוות פחד גדול מפני הלא נודע ונאחזות בכל שביב של תקווה והבטחה. מה שבטוח הוא שההבטחה למניעת סרטן של מעודדי הכריתה אינה יותר טובה משלי, נהפוך הוא. משלי? – איני רופאה.. אך חיה רפואה וריפוי, בכלים אנרגטיים, תנועתיים ומנטליים, מטפלת גוף- נפש ומאמינה בכוחו של הגוף לרפא עצמו אם עוזרים לו. וזה רק הסיפור שלי. אינכם חייבים להסכים איתי אך אשמח לשמוע דעתכם.

בשדיים שלנו ניתן להפיח חיים

בהיותה בת 38,  אם צעירה ויפה לארבעה ילדים, גילתה אימי גוש בשדה.

אני הייתי בת 10 בדיוק. חלפו כבר 18 שנה מאז אימי נפטרה מהסרטן שקינן בגופה שנים ארוכות, 18 שנה ליתר דיוק, מחליף מקומות ונע בחופשיות מאבר אחד למשנהו, מהשד האחד לשני, משם ללימפה, לעצמות ולכבד. הטיפולים בו הזכירו לי מרדף אבוד אחרי מכונית מרוץ. אני כותבת אולי בתאור יבש מסע אמיץ של אישה שבפועל היה רטוב מדמעות ומתופעות אחרות. אימי חולה וכולנו בצל המחלה. זו חוויה די מרכזית בילדות ובהתבגרות שלי.

זו המציאות אשר דחפה אותי לחפש תשובות מעבר לגלוי לעין ולהגיע לשורשי הדברים, למקומות שנגיעה בהם מחוללת ריפוי. האמנתי שיש תקווה. שאפשר אחרת. זה עניין של בחירה. בתוך תוכי, תמיד חשתי שסרטן היא מחלה יותר נפשית רגשית מאשר גופנית גרידא ובוודאי לא גזירת גורל. אחרת בשביל מה אנחנו פה? – אם אין אפשרות לבחור, לשנות ולהשתנות?

הרבה אנשים שהחלימו מסרטן מעידים שבעבורם היא “מחלת השנוי”- הסרטן שקינן בגופם העיר אותם לעצמם, לחייהם בעוצמה שאין אפשרות להתעלם ממנה. “אז אם למות .. קראתי פעם מישהי שכתבה, לפחות אחיה קודם”.. והיא חיה עד היום משום שבחרה בחיים. ויש אנשים כמו ברני סגל ונשים מדהימות אחרות כמו לואיז היי, ברנדון בייס (המסע) וויאנה סטיבל (תטא הילינג) שחוללו ריפוי פיזי של ממש בגופן כנגד כל הסיכויים ופיתחו על בסיס זה שיטות ריפוי ויצירת מציאות אותם הם חולקים ומלמדים עד היום בכל העולם.

האם יש לי את הגן?

לפני שהייתי “בטוחה בעצמי” ובהבנות שלי לגבי מקור הדברים, הושפעתי רבות מהמחקרים החדשים שדיברו על “הגן” חורץ הגורלות. כבר הייתי אם לשניים ובהריון שלישי. חרדה התחילה לפשוט בי אז החלטתי ללכת להיבדק. הספק, גרם לי להאמין שאולי כך אהיה “אחראית” יותר.

לפני הבדיקה, עשיתי חשבון נפש וכתבתי לעצמי בפתק ש:

גם אם אני נושאת את הגן הזה לא אעשה דבר – רק אחיה יותר טוב וביתר שאת. אקפיד על בריאות ותזונה, ולא אחכה לאף אחד להגשים חלומות וכך אנחה את ילדיי. כי מי יודע כמה זמן ייוותר בידי..?

ואם איני נושאת את הגן- אעשה בעצם, אותו הדבר כי…זה נקרא- לחיות. למה נבדקתי? – אולי בשביל להבין את זה בדיוק…

הימצאות “הגן” חורצת גורלות?  - לא בהכרח בכלל

אימי שחלתה בסרטן השד וחייתה כרותת שד 18 שנה, לא נשאה את הגן חורץ הגורלות ומן הסתם, הוא גם, לשמחתי, לא יכול היה לעבור אלי בירושה. אך היעדרו לא מנע את היווצרות המחלה אצל אימי. וגם לא את הפוטנציאל ההסתברותי שיופיע אצלי. ומסתבר, כך אמרו לי בזמנו הרופאים, שגם נוכחותו לא מבטיחה את היווצרותה.

בקיצור, נוכחות הגן אינה חורצת גורלות. וגם לא היעדרו.

הקשיבו טוב,

אפשר לחיות עם “הגן” שנים ארוכות ללא סרטן. אין ערבות לשום כיוון. כריתה מונעת היא למעשה מיותרת, כי היא לא מונעת ממנו להופיע במקום אחר, בעור, בעצמות או בריאות למשל.

סרטן יש לו תכונה כזו של הפתעה והוא מופיע במקומות הלא צפויים, אלו ששכחנו ושהזנחנו, בגלל זה הוא בא. להזכיר שאנחנו מגדלים בתוכנו מקומות לא חיים. מדחיקים רגשות וכאב, מכחישים נושאים שדורשים טיפול כלשהו ועיבוד, משליכים לחצר האחורית שלנו זכרונות לא נעימים והם שם מרקיבים ..מעלים סרחון ומופיעים לעיתים כסרטן או משהו אחר. הם בכל מקרה, לא נעלמים.

כריתה של חלקי גוף מחשש שיחלו היא חוסר הבנה משווע של הקשר העדין המתקיים בין   גוף-נפש-נשמה. הגוף הוא משכנה של הנשמה. ואנחנו- מה אנחנו? מסע של נשמה בתוך גוף. וכל עוד נשמה באפינו יש לנו יכולת לברוא מציאות מטיבה בעבור עצמינו. כאשר הנפש, שהיא השילוב בין הרגש למחשבה, שקטה ונמצאת באיזון נעלה על נתיב הבריאות. וסביר שבגוף לא יתגלמו מחלות וכאבים. ואם יימצא בו הכאב או המחלה יש לשוב, “לחפור”, לאזן ולרפא.

לפרק פצצה מתקתקת – להתמיר הפחד לאהבה

פצצה מתקתקת מבשילה בגלל פחד. הפחד הוא האוכל המזין כל מחלה וקושי. הפחד והספק הם שורשי המחסור על צורותיו השונות. ואם מסכימים לראות את זה, ניתן לחולל שנוי. בעבור זה צריך לבחור. היכולת להתמיר פחד לאהבה היא, בחוויה העמוקה שלי, יכולת נשית בעיקרה. משום שבנשיות יש ח”ן- חוכמת נסתר ושם יש ידע עתיק וטבעי על ריפוי. חיים בעידן המודרני הרחיקו אותנו מהידע הזה. ואף יש בנו פחד לקרב אליו ולפתחו. השדיים הן סמל נשי מובהק להזנה בריאה, לריפוי, לפריון, לחיבור עמוק, לידע פנימי, לחיים! ..

ההתופעה הרווחת של סרטן השד מייצגת בעיני גם פגיעה שורשית ועמוקה בהבנת המהות הנשית בכלל ובמקום שיש לה בעיני החברה, גברים ונשים יחד. הדימוי המעוות על נשיות חלחל ופשט בכל השכבות, בכל העדות ובשרשרת דורות נשית ארוכה. כולנו עדיין קורבנות שלה. כל אחת בדרכה. כל אחד בדרכו. מבחינה זו אין הבדל בין נשים לגברים.

השאלה – למה ניתן אנחנו הנשים כוח ?

לפחד שיביא נשים לכרות שדיהן ואולי למצוא עצמן אחרי זמן מה עם גידול בבטן?

לפחד שינתק אישה מחלקי גוף כה מהותיים מנשיותה ללא ערבות לבריאותה?

או שניתן כוח -

לאמונה שמניעת הסרטן מתחילה במקום אחר לחלוטין, לא בשָד אלא בשֶד אחר ..

והשָד שמהותו ערסול והזנה מלמד אותנו להזין, לערסל ולרפא את חלקינו כולם.

הבחירה בחיים

קמתי הבוקר עם חלום מטלטל מעט שבא להזכיר לי את מה שאני כותבת כאן עכשיו:

שהבחירה בחיים הינה בחירה יומיומית, כי קל ליפול לשכחה בתוך המוכר, ובחירה יומיומית מהותה תנועה יומיומית לעבר הלא נודע, צעד צעד, כל יום עוד קצת בכיוון האור, רק כך יהיה לנו סיכוי. סיכוי להיכנס לרחבת החיים מתוך אהבה וכבוד לכל.

הוודאות אינה ידיעה מוכחת בפרטי פרטים לגבי מה שיהיה, היא אמונה ודאית שמה שיהיה יהיה טוב ונכון לצמיחה שלי. הבחירה בחיים מבקשת להרפות ולהניח מהאחיזה באמיתות ישנות, מתיאוריות של איומים והפחדות, מבקשת להרפות מדהירה אחר מטרות שהגשמתן אינה מסבה לנו אושר פנימי, הבחירה בחיים מבקשת מאיתנו להיות אמיצים להקשיב ולאהוב את אשר אנחנו על כל חלקינו. עכשיו. וכמו שהם. וללכת עוד צעד לעבר הארץ המובטחת שלנו..

מאחלת לכולם חיים טובים ובריאים ושנשמע רק בשורות טובות

ענת חנה עשת


אם אתם רוצים לשמוע עוד או להתייעץ באופן אישי,

מוזמנים ליצור עימי קשר ישיר למייל: [email protected]

 

עוד מהבלוג של ענת חנה עשת

תצוגה מקדימה

"מדים ירוקים לא ייכנסו יותר לבית שלי" אמר האב

משפחת השכול מוזר, אבל את החלק  של "הנפגעים" בתפקיד שלי אהבתי יותר מכל.  משהו בתוכי הכיר היטב את המוות. בחלק הזה הייתי חופשייה להיות אני. לא מפקדת ולא מצילה של אף אחד.  רק...

תצוגה מקדימה

המחולל היצירתי של מיכל ברט

מגישה לכם באהבה ובהתרגשות את הראיון הראשון שפותח את הבלוג הזה וקבלו את מיכל ברט, יוצרת, כוריאוגרפית, רקדנית  ומורה לפלמנקו שבימים אלה ממש מעלה הופעת בכורה...

תצוגה מקדימה

"שלום ברמה היסודית הוא חופש לבחור" אורית נבו

המופע החדש "REVOLT" של אורית נבו, הקרקסנית - יוצרת ומייסדת ON מרכז יצירה בינ"ל לקרקס עכשווי, יתקיים ביום שלישי 9 בדצמבר ב-20:30 במחסן 2 בנמל יפו. פגשתי את אורית לראשונה דרך מילותיה בהזמנה שלה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה