Saloona

חזרתי!!! מעט חבולה בגוף ובנפש, מעט מרחפת ואיטית אבל לגמרי כאן. מנסה להבין מחדש את קצב החיים שהשארתי מאחורי לפני כחודשיים, טרום "הישרדות". איך חוזרים לזה בכלל? כרגע זה מרגיש כאילו כולם זזים מאוד מהר סביבי ורק אני נעה לאט ובזהירות. ואולי בעצם אני לא חייבת?- לא חייבת לחזור לאותו הקצב, לא חייבת לחזור לאותם

כשפגשתי את שלומי בפעם הראשונה קשה היה להתעלם משמחת החיים השוצפת . מפלס האנרגיות החיוביות שנפלטו ממנו הצליחו למסמס אפילו את פרצוף היקיצה הזעוף שלי. אני רוצה לשער שזה מה שקורה לאנשים המתפרנסים מבילוי יומי בים ולא סתם בים אלא בריחוף על הגלים! תמיד הבטתי בגולשים והגולשות התל אביביים, סמל ה"קוליות" בעיני, בקינאה מן הצד.

בכל תחילת קיץ עומדת בפני אותה דילמה הרת גורל: האם להשאר לבנבנה אך נטולת קמטים או אקזוטית וקמוטה? מובן, שכהרגלי, אני עושה דרמטיזציה קלה של המצב, שהרי דרך חיים של המנעות מהשמש לא בהכרח מבטיחה עור צעיר עד גיל 60 ומאידך, לא כל חובבת שיזוף בהכרח מזקינה קשות בגיל 40. אך בואו ונסכים על מה

אין דבר מתסכל יותר ממאמץ שאינו נושא תוצאות. זה נכון לגבי לימודים וקריירה וזה לא פחות נכון כשמדובר בגוף שלנו.  כאשר המציאות "רושמת" לנו שינוי באורח החיים  הכולל בין היתר אימון גופני ושינוי בתזונה, רובנו לא ממש מקפצים במקום באושר גדול. לכן, כשאנו חורגים מהרגלי הספה והבליסה האהובים – באמת שהיינו רוצים לקבל תמורה בעד

שנים רבות דיברתי נחרצות נגד ניתוחים וטיפולים להצערת מראה הפנים ובאופן כללי כל דבר שהיה חודרני יותר ממריחה (חסרת תועלת, יש להזכיר) של קרם, נחשב בעיני לפעולה תוקפנית נגד העור שלי. הנפתי בגאון את דגל "ההזדקנות הטיבעית". אבל מה אני אגיד לכם, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, להזדקן כמו אודרי הפבורן יכולה רק אודרי

לפני כשעה חזרתי מבית הקברות הצבאי שבחולון, מה"בילוי" השנתי של משפחתי השכולה. 35 שנים של שכול המתקיים אצלי כיקום מקביל לחיי היום יום. 35 שנים בלי האבא שילד אותי ו-32 שנים עם אבא שגידל אותי. 35 שנים שאני מביטה לתוך עיניה של אימי בחיפוש אחריו, אחרי השאריות שהוא השאיר אצלה כי לילדה בת חמש וחצי

אומרים שגברים חושבים על סקס כל שלוש דקות בערך. נשים קצת פחות… תלוי במצב הרוח ובעוד 100 סיבות  נוספות שיכולות להיות קשורות לאיך שהוא הסתכל עליה בבוקר ועד למולד הירח. חוסר הסינכרון הזה עלול ליצור מתח בנוגע לתדירות הסקס בחיינו. כששואלים אותנו למה אנחנו אוהבים סקס הסיבות ינועו בין: הנאה פיזית, אהבה, רצון לאינטימיות וקירבה 

בימים אלו, איפשהוא בין חג ראשון לשני, אני תוהה ביני לביני: האם באמת יצאנו מעבדות לחרות? האם זה שאנחנו "עם חופשי בארצנו" הופך אותנו לאנשים חופשיים באמת? מה שמטריד אותי כרגע הוא דווקא המיקרו.  לא, לא המיקרו שאני בדיוק מחממת בתוכו עוד שניצל לילד אלא אחיו הקטן של המאקרו. זה שאומר שהחופש מתחיל מבפנים. החופש

המצוד האינסופי שלנו אחרי קלוגרמים סוררים, מפגיש אותנו במהלך השנים עם לא מעט קביעות ואמונות נפוצות. חלקן עוברות לידנו תוך התעלמות מצידנו ואולי אפילו חיוך סלחני וחלקן נתקעות איתנו שנים רבות. השאלה היא האם אותן אמונות נשארות איתנו בצדק? לא טוב לשתות מים בזמן ארוחה! הסיבה הרישמית היא שהשתייה מדללת את מיצי הקיבה ולכן מפריעה

אני יודעת שהחורף עוד מעט קרב לקיצו ולפי מה שקורה ממש ברגעים אלו בחוץ האביב לגמרי  כאן אבל לשמחתי הרבה דני רופ מדבר בעליצות על ימי גשם שעוד יגיעו וזה גורם לי לאושר רב –  גם בגלל שרננה רז קצת פחות מתייבשת לי מול העיניים ובעיקר משום שזה מרחיק ממני בעוד כמה ימים את החום