Saloona

• >> ענת הראל, 19/10/2010
• הוסף תגובה
• 0

אם יש שאלה שמעסיקה רבות את העוסקים בפעילות גופנית ארובית,  היא שאלת השימוש של הגוף בפחמימות ושומנים כמקור אנרגיה בזמן הפעילות. או בעברית פשוטה יותר: "למי לעזאזל צריך להתחנף כאן כדי לשרוף קצת יותר שומנים?"

בואו נודה באמת , למרות היותנו מודעים ליתרונות הבריאותיים שיש לפעילות ארובית על סוגיה השונים, הרי בסופו של דבר,  כולנו מודדים את האפקטיביות שלה דרך החור שבחגורה.

אם יש משהו שיכול לעודד אותנו לבצע פעילות מאומצת, תהיה אשר תהיה, היא ההבטחה ש"נשרוף שומנים".  כי אם אנחנו כבר שופכים גלונים של זיעה, אז שישתלם ! לא ככה ?

לו מישהו היה מתעניין, אז היינו מעדיפים שהגוף ישתמש בכמה שיותר ממאגרי השומן ש"בורכנו" בהם. למעשה, גם הגוף שלנו היה מעדיף כך שכן כמות האנרגיה שהוא יכול להפיק משומן גדולה הרבה יותר מכמות האנרגיה שהוא יכול להפיק מאותה כמות פחמימות. אך מה לעשות שזה לא כ"כ פשוט וישנם תהלכים פיזיולוגיים מורכבים המאפשרים או מונעים את השימוש בשומן כמקור אנרגיה.

למעשה ישנם 4 גורמים עיקריים המשפיעים על היכולת של הגוף שלנו להשתמש בשומן לעומת פחמימות בעת פעילות ארובית:

1. עוצמת הפעילות  2. משך הפעילות  3. רמת הכושר הגופני  4. התזונה שלנו לפני האימון .

עוצמת הפעילות

במהלך פעילות ארובית(כמו למשל: הליכה מהירה, ריצה , אופניים , שחייה וכדומה) הגוף שלנו משתמש כמקור אנרגיה בתערובת של שומן וגליקוגן (שהיא הצורה שבה הפחמימות נאגרות בשרירים). כאשר הפעילות הינה בעצימות נמוכה מאוד, היא מתודלקת בעיקר ע"י שומן.

ככל שהפעילות שאנחנו מבצעים תהיה בעוצמה גבוהה יותר , הגוף יעשה שימוש רב יותר בגליקוגן (הצורה בה הפחמימות נאגרות בשרירים) שבשרירים. כאשר אנחנו נמצאים בטווח שבין 50%-70%  מהדופק המקסימלי (שהוא 220 לגברים ו-226 לנשים) הצריכה של שומן לעומת פחמימות היא בערך חצי/חצי.

יחד עם זאת, טעות היא להעדיף באופן אוטומטי בפעילות בעלת דרגת עצימות נמוכה עד בינונית בלבד שכן בפעילות עצימה יותר הנעשית באותו פרק זמן , סך כל הקלוריות שישרפו יהיה גדול יותר ולכן,  יתכן שאחוז השומן בו נשתמש ירד, אבל מספרית הוא יעלה.

משך הפעילות

הפחמימות (הנאגרות בצורת גליקוגן בשרירים)  אינן יכולות לספק לנו אנרגיה בלתי מוגבלת משום שכמותן בשריר מוגבלת וככל שהפעילות הארובית הולכת ונמשכת יאלץ הגוף להשתמש במקורות אנרגיה נוספים בין היתר בשומן.

רמת הכושר הגופני

כאשר אנו עוסקים בפעילות ארובית לאורך תקופה ממושכת (לא, נחמה, שבועיים זו לא תקופה ממושכת..) הגוף עובר שינויים הסתגלותיים שמטרתם לשפר את הביצועים שלנו ולייעל את צריכת האנרגיה. בין היתר משתפרת יכולת הגוף להשתמש בשומן כדלק.

אם כן, כושר ארובי טוב יותר מאפשר להגיע לשריפת שומן במהירות רבה יותר בכל דרגות העצימות.

התזונה לפני האימון

תזונה דלת פחמימות מובילה לרמה נמוכה של גליקוגן בשרירים ובכבד. ריכוז נמוך מידי של גליקוגן בשרירים פוגע באיכות האימון הארובי שלנו ובניגוד למה שמתאמנים רבים חושבים, אין מצב זה גורם לגוף להשתמש ביותר שומן אלא דווקא לפירוק של רקמת שריר בכדי להשיג את האנרגיה הדרושה משריפה של חלבון – אופציה שאינה חיובית בכל מקרה .

מסקנות

אם נסכם את כל ארבעת הגורמים יחדיו במטרה ליעל את שריפת השומן במהלך פעילות גופנית ארובית, אפשר לומר:

במידה ויש לנו זמן מוגבל כלשהוא לפעילות הארובית – עדיף לנסות לבצע אותה בדרגת קושי גבוהה יחסית ולשאול להגיע לדופק שנע בין 75%-85% מהדופק המקסימלי.

אם אנחנו עוסקים בפעילות ארובית באופן קבוע ואם הכננו את הגוף נכון ואכלנו פחמימות במידה מספקת לפני האימון הוא ישתמש ביעילות רבה יותר בשומן כבר מהשלבים הראשונים של האימון ובעיקר כאשר מדובר באימון ממושך.

זוכרים שאני תמיד אומרת שמשתלם להתמיד עם הפעילות הגופנית לאורך זמן? – אז עכשיו קיבלתם עוד סיבה טובה.

צאו לדרך !!!

• תוכן לא ראוי
• הוסף תגובה
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות