רק אני והגלשן שלי

אני על הגלשן. המשוט ביד, האין סוף לפניי, השמים והמים מתחברים ואני כבר בשלב

שני של העמידה, החוף נראה רחוק והאנשים נראים כמו נקודות. גל אחד מגיע מעיף אותי מהגלשן וכמות המים שבלעתי הזכירה לי כמה הים מלוח.

בחורה עם מחשב נייד

המראה הפסטורלי לא הכין אותי למה שהולך לקרות כשאעמוד על הגלשן מול הגלים.לקום בבוקר ולדעת שהיום אני הולכת לגלוש בים זה כייף.  לא, רגע, ללכת לישון בלילה ולדעת שמחר בבוקר אני אקום ובמקום ג'נס וחולצה אלבש בגד ים ואבלה את היום בים זה כייף אדיר.

קיבלתי הזמנה להתנסות בספורט ימי:  גלישת גלים.
אני? רק תנו לי הזדמנות להעמיד את היכולת שלי במבחן, את הרצון שלי להצליח לעמוד באתגר כזה והופ אני שם.

את פניי קיבלה רצועת חוף נקייה, מלאה צדפים, גלים מתנפצים וכמה אנשים שהולכים את הליכת הבוקר שלהם מפה לשם ומשם לפה. האוהל הלבן שהמתין לכל מי שרצה להתנסות בגלישה היה נעים מאוד עם כורסאות לבנות מזמינות ושולחן ערוך עליו קערות עם פירות, לימונדה קרה וקפה.  בשעה 9:00 השמש עדיין לא קופחת במלא עוצמתה ונעים לשבת עם כוס לימונדה קרירה וליהנות ממראה הגלים הנשברים אל החוף. מבט טיפה יותר רחוק  מגלה שהגלים, אלו שנשברים בקול נעים על החוף, הם קצת גבוהים ועל מנת להצליח לגלוש אצטרך לעבור את קו הגלים.  מהחוף זה נראה די רחוק.

לפני שעומדים על הגלשן, כדי לנסות לחתור בעמידה על הברכיים

אחרי פעילות יוגה שבה השתתפתי כצופה מהצד הגיע הזמן להיכרות אישית עם ה"פָּדֶל בורד", גלשן גלים עם משוט חתירה אחד ועם המאמן האישי, נועם טור.
מתחילים בהסבר קצר על המשוט והגלשן.  נעים מאוד, גלשן תכיר זו שרית, שרית תכירי זה הגלשן.  מבט חטוף על הגלשן מבהיר לי שאני הולכת להיות הרבה במים.  הדגמה קצרה "על יבש" מסבירה את השלבים בדרך לעמידה על הגלשן, אותה עמידה שגרמה לשריר הארבע ראשי שלי להיות תפוס כמו בימי הפועל גליל עליון אתלטיקה קלה (תענוג!), וקדימה הגיע הזמן להרים את הגלשן ולהכנס לים.

הים קיבל את פניי בקרירות מרעננת. אין זמן להסתגל. הגלים עושים מה שהם רוצים והם לא מבקשים רשות.

אני על הגלשן. המשוט ביד, האין סוף לפניי, השמים והמים מתחברים ואני כבר בשלב ה שני של העמידה (על הברכיים), החוף נראה רחוק והאנשים נראים כמו נקודות.  קדימה ננסה לעמוד. אני נעמדת, קצת רועדת. מתייצבת. ברכיים כפופות. המשוט במים, נקודת ציר לאיזון.  4 חתירות בימין, מעבירה ל 4 חתירות בצד שמאל וגל גדול שמגיע מעיף אותי מהגלשן וגורם לי לבלע כמות אדירה של מים מלוחים שמזכירים לי שאכן הים מלוח.

שִיט!  יש בים מדוזות, אמנם עדיין אחדות אבל הן כבר כאן, איכס מגעילות. זינקתי חזרה לגלשן בכדי להציל את עורי…

ככה במשך שעה ואחרי מנוחה קצרה עוד חצי שעה. עבודה על כל שריר ושריר בגוף. חווית ים למי שאוהב.  פשוט כייף.

משוט אחד עובר מצד לצד
רק לפני שאתם ממהרים ללבוש בגד ים ולתפוס איזה גל תרשו לי להזכיר לכם כמה עובדות על הים שגם אם יודעים אותן תמיד, נזכרים בהן כשמגיעים לחוף:

1. אין כמו לקום בבוקר וללכת לים.   כולנו יודעים את זה אבל אנחנו אומרים את זה רק כשבאמת אנחנו עושים את זה.

2. בחוף חם. תתרחקו מחוף  500 מ', נהיה נעים.  (תזכורת קטנה להתארגנות מוקדמת בבית עם קרם הגנה, כובע, משקפי שמש ומים מים מים.)

3. הים מלוח.

4. לבגד ים יש נטייה לזוז לכל מיני כיוונים בעיקר אם לא נשארים לשבת על החוף.

5. הכי כייף זה לתפוס גל.

6. הים תמיד "פלטה" רק לא ביום שבדיוק תבואו.  אז תהיה רוח והגלים יישברו לכם על הפרצוף.

7. האבטיח הכי טעים כשאוכלים אותו בים.

8. מדוזות. דבר שקוף ולא ברור מה התועלת שלו.  רצוי שיהיה חומץ בקרבת מקום למקרה צריבה.  חומץ, ככה אמרו לי, עוזר להתגבר על כאב הצריבה.

9. הדרך חזרה אל האוטו  תמיד נראית ארוכה יותר מאשר הדרך מהאוטו לחוף.

10. מי שאוהב את הים, מכור לאנדרנלין ומוכן להתגבר על הפחד, הים זה מקום מושלם להעביר בו את הקיץ.

עכשיו מחכה לי מצנח רחיפה…..  🙂

הגלשן כבר מאובטח לרגל. אפשר להכנס לים.

איזה כייף.

שרית כהן חכם
לאן את רצה אני שואלת את עצמי בכל פעם מחדש.לאן יש לך לרוץ?שואלים אותי. לא עדיף לך ללכת? זה גם יותר בריא, מצקצקים. אוליי תוותרי (המהדרין). מה יש לך עם השיגעון הזה של הריצה? איך יש לך כח לרוץ?הריצה... ב 2012 התחלתי בתור אתגר עם חברה ומאז זה נשאר. הפך לתחביב, הפך לדרך חיים. הריצה מתנהלת במקביל לחיים. היא חלק מהחיים. מלמדת ומשקפת את החיים עצמם. את הרגעים הקשים, את ההצלחות, המלחמות, וויתורים, פציעות, יעדים, מטרות, חברים, ויותר מכל את המשפחה.בלוג שנכתב בזיעה עם שתי רגליים על הקרקע.תפעילו שעון... מתחילים.