Saloona

• >> ענת הראל, 04/10/2010
• תגובה אחת
• 0

צילום: זיו שדה

כאשר המושג "אוסטאופרוזיס" נזרק לאוויר, הבחנתי  כי כל מי שעדיין לא מלאו לה 50 (לפחות), מאבדת מיד עניין.  משום מה קיבלנו את הרושם שאוסטאופרוזיס היא בעיה של נשים מבוגרות וכאן מתחילה הטעות שלנו.

לא כ"כ בא לי להיות "מחרבת" השמחות אבל לידעתכם  "הגיל השלישי" מחכה לכולנו מאחורי הסיבוב וההתנהלות שלנו בגיל צעיר קובעת באחוזים ניכרים את מצבינו בגיל מאוחר יותר. אז הגיע הזמן להתעורר ויפה שעה אחת קודם!

מהי אוסטאופרוזיס?

אוסטאופרוזיס היא למעשה מחלה של התפוררות העצם אשר תחילתה בירידה הדרגתית בצפיפות העצם ושינוי במבנה המיקרוסקופי שלה – מה זה אומר לנו?  שבפועל גדל הסיכוי לשחיקה ואפילו שבירה של העצם.

העצמות שלנו הן ריקמה חיה הנבנית במהלך החיים ועוברת שינויים תוך ספיגה ובנייה מחדש באופן מתמיד. מסת העצם עולה במהלך השנים ומגיעה לשיאה בסביבות גיל 30 ולאחר מכן חלה לצערנו ירידה איטית המואצת אחרי המנופאוזה (הפסקת הווסת).  אחרי גיל המעבר, חלה ירידה מואצת אף יותר בצפיפות העצם אצל נשים, הנובעת מירידה חדה ביצור הורמוני המין: אסטרוגן ופרוגסטרון. גם גברים סובלים ממחלה זו אך באחוזים נמוכים הרבה יותר.

לאחר גיל 30 ועד להפסקת הווסת יורדת צפיפות העצם, אצל נשים, בכ-1% בשנה ולאחר הפסקת הווסת בכ-6% בשנה . לאחר אובדן כולל של כ-30% ממסת העצם שלנו (בדרך כלל בסביבות גיל 60-70), נחלשת העצם עד כדי נטייה לשברים הקורים בלא כל פרופורציה לעוצמת החבלה.

נפילות או מעידות שבמצב נורמלי היו יכולות להסתיים במכה לא נעימה, פתאום גורמות לשברים שתהליך ההחלמה והאיחוי שלהם איטי ופוגע קשות באיכות החיים.

שברים אלו בדרך כלל יהיו באזורים של : האמה, הזרוע, מפרק הירך ואף בחוליות הגב.

כל הנאמר לעיל לא אמור לגרום לנו להרים ידיים ולחכות ליום בו נכנס גם אנחנו לסטטיסטיקה, משום  שמעבר לירידה הנובעת משנויים הורמונליים, צפיפות עצם נמוכה נובעת גם מתזונה לקויה בגילאים מוקדמים יותר, צריכת סידן לא מספקת, עישון, צריכת אלכוהול וכן …… אין להתחמק מכך, אבל גם מחוסר בפעילות גופנית !

פעילות גופנית למניעה

אימוץ סיגנון חיים בריא, משפיע באופן משמעותי על בריאות העצם שלנו וחלק חשוב ביותר בסגנון חיים שכזה הינה הפעילות הגופנית-  הפיכתה להרגל קבוע בחיי היום יום מפחיתה את הסיכון לאוסטאופרוזיס באופן משמעותי.

למעשה, חשובים ככל שיהיו כל שאר הגורמים אשר צוינו לעיל, המשמעות של הפעילות הגופנית בשמירה על עצם בריאה הינה קריטית ביותר. מחקרים רבים, לאורך השנים, הראו כי שמירה על כושר גופני סביר ומעלה משפיעה באופן ישיר על צפיפות העצם הן ע"י מניעת הידללות העצם ואף שיפור מצבן של נשים אשר סבלו מהתופעה והחלו לעסוק בפעילות גופנית באופן קבוע.

במצב האידיאלי, אנחנו תופסות את עצמנו בידיים כבר בגיל צעיר ודואגות לתשתית טובה, של תזונה ופעילות גופנית, אשר תאט ואף תמנע את הירידה המסוכנת בצפיפות העצם , אך חשוב לזכור כי לעולם לא מאוחר מידי וגם אימוץ מאוחר של פעילות גופנית לתוך אורח החיים ,  תשפיע באופן חיובי על בריאות העצם  ועל עמידותה.

מה כדאי לעשות?

פעילות גופנית של כשעה, בעצימות בינונית, שלוש פעמים בשבוע הוכחה כמונעת התדללות מסת העצם. כמובן שהעלאת רמת ומשך הפעילות, במגבלות האפשר (מבחינה רפואית), יעלו גם את ההשפעה הישירה על מסת העצם שלנו.

חוסר בפעילות גופנית גורם הן להפרשה מוגברת של סידן בשתן ובצואה (גם אם התזונה שלנו מאוזנת) ויוצר מאזן שלילי של סידן בגוף וכן ניוון של מערכת השרירים, אשר מהווה תמיכה לשלד.

מערכת שרירית מפותחת וחזקה, יוצרת מערך הגנה ושמירה על השלד, כלומר על העצמות.  שריר חזק וגמיש מאפשר טווח תנועה רחב יותר ומונע, במקרים רבים פציעות.

אם כך, לפעילות הגופנית, במקרה של אוסטאופרוזיס, ישנם שני הבטים משמעותיים : גם חיזוק העצם ושיפור עמידותה וגם חיזוק השרירים אשר תומכים בשלד ועוטפים אותו. הדבר משול לבניין : חשוב שהיסודות יבנו באופן חזק ויציב אך לא פחות מכך חשוב שהמעטפת תיתן את  התמיכה החזקה לאותם יסודות.

סוג הפעילות המומלץ לחיזוק ושימור צפיפות העצם, כולל כל פעילות הנושאת את משקל הגוף או לחליפין כזו המייצרת התנגדות חיצונית על השרירים והמפרקים בעזרת משקולות, גומיות או כל אמצעי התנגדות אחר.

הליכה מהירה, ריצה, ריקוד , נחשבות כולן לפעילות ארובית הנושאת את משקל הגוף ולכן בעלות השפעה חיובית על העצם.

שחייה למשל, הינה פעילות מצויינת אך אינה נושאת את משקל הגוף ולכן פחות יעילה למטרת חיזוק צפיפות העצם.

מחקר מעניין ביותר, שבדק את השפעת הפעילות הגופנית על צפיפות העצם,נעשה בקרב טניסאים ומצא כי שורש כף היד הדומיננטית (האוחזת במחבט) היה רחב יותר משורש כף היד השניה וכך גם במקצועות ספורט אחרים בהם ישנו שימוש אינטנסיבי יותר בצד אחד של הגוף לעומת הצד השני. מחקר זה איפשר להוכיח את ההשפעה המכרעת של הפעילות הגופנית בהבט של עומס מכני על השרירים – הרי בשתי הידיים יש את אותם נתונים גנטיים, תזונתיים והורמונליים , ההבדל היחיד הוא העומס שיצרנו על צד אחד של הגוף אשר חיזק את מסת העצם באותו צד.

אף פעם לא מאוחר!

אם כן, דרך חיים בריאה השואפת להבטיח בריאות גם בגילאים מבוגרים יותר, תמיד תכלול, מעבר לכל שאר הדברים, גם פעילות גופנית כחלק מאורח החיים.

אך גם אם ברוב עוונותינו "סבלנו" ממודעות נמוכה בעודנו צעירות וחסרות דאגה– אין זה מאוחר מידי. גם בגיל מאוחר, ניתן לערוך שינוי חיובי בחיינו ולאמץ את הפעילות הגופנית כחלק משגרת היום. היא אינה פחות חשובה מכל פעילות קבועה אחרת שאנו עושים במהלך השבוע והשפעתה על בריאותנו ורמת האנרגיה שלנו-  הינה דרמטית ונפלאה .

ההשפעה החיובית של פעילות גופנית על איכות חיינו  גדולה פי עשרות מונים מההשקעה שהיא דורשת מאיתנו הלכה למעשה ותאמינו או לא אפשר אפילו להנות מזה !!!

• תוכן לא ראוי
• תגובה אחת
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות