הבלוג של ענת הראל

הבלוג של ענת הראל

מאמנת כושר. מנחת תוכניות בריאות וכושר בטלוויזיה וברדיו. מרצה בנושאים אלו בפורומים שונים. שותפה בחברה יזמית לפיתוח מכשירי כושר ביתיים. פרזנטורית של "פיטנס" נסטלה בישראל. ספורטאית מאומצת של "נייקי" ישראל.

עדכונים:

פוסטים: 44

עוקבים: 163

החל ממרץ 2010

לאחרונה, הזדמן לי לקרוא את ספרו של הסופר היפני הידוע, הרוקי מורקמי: “על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה”. בתור מישהי העוסקת בריצה מאז שאני זוכרת את עצמי, סיקרנה אותי מאוד החוויה הנפשית שעובר אדם אחר הרץ מרחקים ארוכים. ראוי לציין כי מאחר ומורקמי רץ מרתונים ואני עד היום הסתפקתי בריצות של 10 – 12  ק”מ – מן הסתם היה לו הרבה יותר זמן לחשוב מאשר לי… ובכל זאת , גם בריצת 10 ק”מ אפשר לצלול לתוך הגיג או שניים.

לכן החלטתי לייצג את הרצים למרחקים בינוניים ולתת קונטרה נשית למורקמי. מה גם שבימים אלו נרשמתי לחצי המרתון הראשון שלי ! (ותודה לרן שילון /”"endure שלקח אותי תחת חסותו) שזה אומר: יותר שעות אימונים, כלומר- יותר שעות הגיגי ריצה.

אז על מה אני חושבת כשאני רצה? בתור התחלה, יתכן שהמילה “חושבת” מעט גדולה מידי בכדי לתאר את מה שקורה אצלי במוח בעת ריצה. זה קצת יותר דומה לדילוגים וקיפצוצים  אסוציאטיביים בין מחשבות עמוקות על החיים עד לטרדות קטנות הקשורות לכך שטייץ הריצה שאני לובשת מציק לי בדיוק באזור בגוף בו “השמש אינה זורחת”..

פיתרון מריבות, או: “ברור שאני צודקת”

בחלוף השנים, נוכחתי לגלות כי במהלך ריצה אחת אני יכולה לנהל ביני לבין עצמי ריב שלם עם בן זוגי (גם אחרים איני מזניחה , אבל הוא ללא ספק הכי פופולרי). הריצה כוללת: שיחזור הויכוח האחרון, כתיבתו מחדש, העלאת טיעוניי הצודקים מעבר לכל ספק, הטלת ספק בטיעוני הצודקים ובאופן טיבעי לסיום, הצדקת התנהגותי המופרעת.

המעניין הוא שאופי המחשבות משפיעות על קצב הריצה שלי באופן מיידי, כך שאם אני מאיצה לפתע ללא סיבה נראית לעין, סביר שאני בשלב מאוד סוער של הויכוח המתנהל ברגע זה בראשי.

לעיתים יש בזה מן החיסכון, משום שקיימת בי היכולת לנהל בראשי, תוך כדי ריצה, ריב שלם שעדיין לא קרה! אני יוזמת אותו, מדבררת בראשי את שני הצדדים (כמובן שהצד שלי זוכה ליצוג מעט יותר הולם), מסבירה לעצמי את המניעים שלי ושלו להגיע למצב הזה, מבינה שבסך הכל אנחנו רוצים מאוד שיאהבו אותנו, נרגעת וכך בסיום הריצה חסכתי מלחמה אמיתית.למעשה, חוץ ממייק- אפ סקס, כבר עשיתי את כל התהליך תודה ושלום.

מדיטציה

זו אחת הריצות החביבות עלי משום שבסיומן אני מרגישה קלה ושלווה יותר. אלו ריצות נדירות יחסית, בהן אני ממש מצליחה לא לחשוב על כלום, מתמסרת למוסיקה שהורדתי לאייפוד שלי ושרה בראשי את השיר המתנגן. לעיתים מרוב התרגשות משיר מסויים אני אפילו שרה אותו בקול רם, אך בהיותי מתחשבת ואוהבת אדם, בדר”כ אני חוסכת  את התענוג מהעוברים והשבים, מה גם שהביצוע שלי בראש תמיד יותר מוצלח. לעיתים אני מרחיקה לכת ומדמיינת את עצמי רוקדת לצלילי השיר המושמע כאשר אני מחברת לו  כוריאוגרפיה משלי  בסיגנון בריטני ספירס פוגשת את ביאונסה. נשמע מצחיק? בראש שלי זה דווקא נראה אחלה!  והחלק המקסים בכל זה הוא שגם “דפקתי” הופעה משובחת, גם הייתי הרבה יותר מוצלחת מאשר במציאות ובעיקר נתתי למוח שלי לנוח. כי לדמיין את עצמך שרה בקליפ שאת עצמך מביימת – זה לא ממש נקרא לחשוב.

הריצה היצירתית

אם סוג הריצה הקודם הוא החביב עלי אז הנוכחי הוא זה שאחריו אני מרגישה הכי יעילה. גם עשיתי אימון וגם עבדתי בו זמנית. אלו הריצות בהן אני מפצחת את ה”אטום” הפרטי שלי. זה יכול להיות הנושא שלי לטור הבא, רעיון להרצאה הבאה שלי, תרגיל יצירתי וחדש שאני יכולה לשלב בשעורים שלי או תובנה כלשהיא לגבי פגישה שיש לי בהמשך היום. אני מכנה אותן “ריצות תיקשור” משום שבדרך כלל איני מתכננת את תחום או נושא הפיצוח – זה פשוט בא לי ואז אני מתמסרת לקו המחשבה  ומשם כבר הכל קל ונעים.

הריצה המנג’סת

זו ריצה, ששנייה אחרי שהתחלתי אותה, כל מה שאני רוצה זה לסיים… ולכן מעבירה את רובה תוך קללות נמרצות (בלב!) של כל אשר נקרה על דרכי . זו לא הריצה עצמה שקשה לי, אלא דווקא כל ה”מסביב”- הדברים הקטנים וחסרי המשמעות, בדר”כ. כמו למשל: הגרב שמתקפלת לי בתוך הנעל וגורמת לי לעצור כבר בפעם השלישית/ הרמזורים שעובדים כולם לרעתי וגורמים לי לבצע דילוגים מטופשים במקום בעודי מחכה לרמזור שיתחלף ואוכל להמשיך בריצת הגהינום הזו/ הטייץ הנוראי ש”נוזל” לי ומאלץ אותי לסדרת משיכות מגוחכות כלפי מעלה, דבר שלא הפריע לו מיד בתום קרקס העליבות הפרטי הזה להמשיך לגלוש מטה ולהפריע לי בריצה (נחשו מי המטומטמת שהוציאה את השרוך מהמותן?)/ולקינוח: גומיית השיער שאינה מצליחה להשתלט על רעמת ראשי ואחת לכמה דקות נכנעת ומאלצת אותי להאט בכדי לאסוף את השיער שוב ושוב.

האמת היא שאפשר לקצר את כל ההסבר המייגע ופשוט לומר את האמת: יצאתי לרוץ בתקופת “המחזור”. עכשיו כבר הכל ברור , נכון?

ממש כמו בלוטו, כשאני יוצאת לריצה, אין לי מושג איזו ריצה “אגריל” היום וזה אחד הדברים שאני אוהבת בכל הסיפור הזה- המסלול ידוע מראש אך החוויה בלתי צפויה. כמו שמתאר מורקמי, אכן מדובר בחוויה רוחנית מעצם השהות הבלתי אמצעית שלך עם עצמך ללא הסחות דעת וכל אפשרות לברוח למחוזות אחרים.

כמו בחיים, גם כאן אני מנסה לא להיות שיפוטית כלפי הריצה שלי והמחשבות המלוות אותה. כמו בחיים, גם כאן לפעמים זה מצליח ולפעמים קצת פחות….

עוד מהבלוג של ענת הראל

טעות לעולם חוזרת

אין דבר מתסכל יותר ממאמץ שאינו נושא תוצאות. זה נכון לגבי לימודים וקריירה וזה לא פחות נכון כשמדובר בגוף שלנו.  כאשר המציאות "רושמת" לנו שינוי באורח החיים  הכולל בין היתר אימון גופני ושינוי בתזונה, רובנו לא ממש מקפצים במקום...

תגובות

פורסם לפני 7 years

ו....תודה על הדגים

אחת לכמה חודשים חולפים בראשי הרהורי כפירה: 'אולי אחליף מידי פעם את הריצה , לה אני נאמנה כבר שנים רבות, באימוני שחייה?' מיד עם בוא המחשבה הזו, שולח המוח שלי איתותי אזהרה בצורת זיכרונות מימי האוניברסיטה העליזים. בתקופת...

תגובות

פורסם לפני 8 years

ההגנה הכי טובה היא התקפה

בכל תחילת קיץ עומדת בפני אותה דילמה הרת גורל: האם להשאר לבנבנה אך נטולת קמטים או אקזוטית וקמוטה? מובן, שכהרגלי, אני עושה דרמטיזציה קלה של המצב, שהרי דרך חיים של המנעות מהשמש לא בהכרח מבטיחה עור צעיר עד גיל 60 ומאידך, לא כל...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה