Saloona

כשפגשתי את שלומי בפעם הראשונה קשה היה להתעלם משמחת החיים השוצפת . מפלס האנרגיות החיוביות שנפלטו ממנו הצליחו למסמס אפילו את פרצוף היקיצה הזעוף שלי. אני רוצה לשער שזה מה שקורה לאנשים המתפרנסים מבילוי יומי בים ולא סתם בים אלא בריחוף על הגלים! תמיד הבטתי בגולשים והגולשות התל אביביים, סמל ה"קוליות" בעיני, בקינאה מן הצד.

בכל תחילת קיץ עומדת בפני אותה דילמה הרת גורל: האם להשאר לבנבנה אך נטולת קמטים או אקזוטית וקמוטה? מובן, שכהרגלי, אני עושה דרמטיזציה קלה של המצב, שהרי דרך חיים של המנעות מהשמש לא בהכרח מבטיחה עור צעיר עד גיל 60 ומאידך, לא כל חובבת שיזוף בהכרח מזקינה קשות בגיל 40. אך בואו ונסכים על מה

אין דבר מתסכל יותר ממאמץ שאינו נושא תוצאות. זה נכון לגבי לימודים וקריירה וזה לא פחות נכון כשמדובר בגוף שלנו.  כאשר המציאות "רושמת" לנו שינוי באורח החיים  הכולל בין היתר אימון גופני ושינוי בתזונה, רובנו לא ממש מקפצים במקום באושר גדול. לכן, כשאנו חורגים מהרגלי הספה והבליסה האהובים – באמת שהיינו רוצים לקבל תמורה בעד

שנים רבות דיברתי נחרצות נגד ניתוחים וטיפולים להצערת מראה הפנים ובאופן כללי כל דבר שהיה חודרני יותר ממריחה (חסרת תועלת, יש להזכיר) של קרם, נחשב בעיני לפעולה תוקפנית נגד העור שלי. הנפתי בגאון את דגל "ההזדקנות הטיבעית". אבל מה אני אגיד לכם, דברים שרואים מכאן לא רואים משם, להזדקן כמו אודרי הפבורן יכולה רק אודרי

לפני כשעה חזרתי מבית הקברות הצבאי שבחולון, מה"בילוי" השנתי של משפחתי השכולה. 35 שנים של שכול המתקיים אצלי כיקום מקביל לחיי היום יום. 35 שנים בלי האבא שילד אותי ו-32 שנים עם אבא שגידל אותי. 35 שנים שאני מביטה לתוך עיניה של אימי בחיפוש אחריו, אחרי השאריות שהוא השאיר אצלה כי לילדה בת חמש וחצי

אומרים שגברים חושבים על סקס כל שלוש דקות בערך. נשים קצת פחות… תלוי במצב הרוח ובעוד 100 סיבות  נוספות שיכולות להיות קשורות לאיך שהוא הסתכל עליה בבוקר ועד למולד הירח. חוסר הסינכרון הזה עלול ליצור מתח בנוגע לתדירות הסקס בחיינו. כששואלים אותנו למה אנחנו אוהבים סקס הסיבות ינועו בין: הנאה פיזית, אהבה, רצון לאינטימיות וקירבה 

בימים אלו, איפשהוא בין חג ראשון לשני, אני תוהה ביני לביני: האם באמת יצאנו מעבדות לחרות? האם זה שאנחנו "עם חופשי בארצנו" הופך אותנו לאנשים חופשיים באמת? מה שמטריד אותי כרגע הוא דווקא המיקרו.  לא, לא המיקרו שאני בדיוק מחממת בתוכו עוד שניצל לילד אלא אחיו הקטן של המאקרו. זה שאומר שהחופש מתחיל מבפנים. החופש

המצוד האינסופי שלנו אחרי קלוגרמים סוררים, מפגיש אותנו במהלך השנים עם לא מעט קביעות ואמונות נפוצות. חלקן עוברות לידנו תוך התעלמות מצידנו ואולי אפילו חיוך סלחני וחלקן נתקעות איתנו שנים רבות. השאלה היא האם אותן אמונות נשארות איתנו בצדק? לא טוב לשתות מים בזמן ארוחה! הסיבה הרישמית היא שהשתייה מדללת את מיצי הקיבה ולכן מפריעה

אני יודעת שהחורף עוד מעט קרב לקיצו ולפי מה שקורה ממש ברגעים אלו בחוץ האביב לגמרי  כאן אבל לשמחתי הרבה דני רופ מדבר בעליצות על ימי גשם שעוד יגיעו וזה גורם לי לאושר רב –  גם בגלל שרננה רז קצת פחות מתייבשת לי מול העיניים ובעיקר משום שזה מרחיק ממני בעוד כמה ימים את החום

השבוע, שאלה אותי ברחוב לשלומי, בחורה חביבה, שאין לי שמץ של מושג מאיפה אני מכירה אותה. מהאופן בו פנתה אלי, נראה כי הכרנו בעבר ואולי אפילו הכרנו טוב. למעשה, היה לי ברור שאנחנו מכירות …. רק מאיפה לעזאזל?! אני חופרת בזריזות: מהצבא? מהאוניברסיטה? אמא של ילד מהכיתה של בני? ו….יוק ! כלום! זו לא הפעם

השבוע חל יום האישה הבינלאומי ומצאתי עצמי מחפשת לי נקודת מבט משלי למה שמכונה:         ""girl power או במקרה הזה "women power". חיפשתי את המקום הזה של התמודדות עם קושי, של ניצחון הרוח על החומר וכך מצאתי 3 נשים יוצאות דופן שריגשו אותי מאוד ולימדו אותי דבר או שניים, גם על עצמי. המשותף לשלושתן הוא העיסוק

לרזות ולרדת במשקל- זו לא חוכמה גדולה. לרזות בצורה נכונה ובריאה זה כבר סיפור אחר לגמרי, לא בהכרח קשה יותר, אבל אחר. אצל רבים ה"פוצחים" בתהליך ירידה במשקל, מושקעת כל כך הרבה אנרגיה והתכוונות לעניין הירידה, עד שהם שוכחים מאיפה הם רוצים לרדת? והכוונה שלי היא : מאיזה מקור בגוף  רוצים לאבד את המשקל. משום

כאשר אנחנו מפקידים את גופנו, בידי איש מקצוע כלשהוא – החל מרופא וכלה במעסה או קוסמטיקאי, לרוב נדאג לוודא כי אכן מדובר באדם מקצועי בעל המלצות. כך צריך להיות  גם כאשר מדובר במאמן הכושר שאנו בוחרים. {חשוב לומר מראש, שההתייחסות שלי הינה למאמני כושר- נשים וגברים כאחד. השימוש בלשון זכר הינו מסיבות של נוחיות (שלי)

אחד הדברים, שאני זוכרת בברור מביקוריי אצל ד"ר ראובן ברק, מומחה ברפואה סינית, היא ההמלצה המאוד ברורה להתחיל ליטול באופן קבוע "אומגה 3″.   ד"ר ברק הסביר כי יש הרבה חילוקי דעות לגבי נחיצות ויעילות תוספי התזונה הקיימים כיום על המדף אבל לגבי האומגה 3, הדעות די אחידות  – קחו ! כדאי לכם. זה באמת עובד?

אחת לכמה שבועות, אני "מצליחה" להכניס את עצמי לסטרס נפשי הנובע מתחושה מעיקה שאני רודפת אחרי השעון ואף פעם לא מצליחה להשיג אותו. בימים שכאלו, אני חולמת בהקיץ על חיים אחרים:  ’למה בעצם שלא אעבור לכפר אקולוגי בגליל, אגדל סוס וכמה עיזים, אקום בבוקר כדי לקחת את הילד לבי"ס עם הטרקטרון שלי ואת שאר היום

לאחרונה, הזדמן לי לקרוא את ספרו של הסופר היפני הידוע, הרוקי מורקמי: "על מה אני מדבר כשאני מדבר על ריצה". בתור מישהי העוסקת בריצה מאז שאני זוכרת את עצמי, סיקרנה אותי מאוד החוויה הנפשית שעובר אדם אחר הרץ מרחקים ארוכים. ראוי לציין כי מאחר ומורקמי רץ מרתונים ואני עד היום הסתפקתי בריצות של 10 –

לפני לא יותר מעשור, לו הייתם חשים ברע ומישהו היה שולח אתכם לדיקור/הקזת דם/כוסות רוח– ללא ספק הייתם בוחנים את יחסיכם עם אותו אדם מחדש ובמקרה היותר חמור הייתם שולחים אותו לבדיקת חומרים נרקוטיים בדם. כיום, המצב שונה לחלוטין, שיטות האיבחון והטיפול האלטרנטיביות משייטות להן במיינסטרים בנוחות רבה, תחת מעטה פופולריות שרק הולך וגדל. זה

בכל פעם מחדש אני נדהמת לגלות שעל אף הידע, הכל כך נגיש לכולנו, עדיין ישנן לא מעט בורות ודעות קדומות בכל הנוגע לפחמימות. איכשהוא אצל רוב האוכלוסיה הן נחשבות לאויב הציבור מספר 1!  אולי בעצם מספר 2, מיד אחרי אוסמה בן לאדן. מילא המחשבה המוטעית, אבל זה שהיא גוררת התנהלות תזונתית בעייתית, זה כבר סיפור

יופי ! באמת נחמד לדעת שהתמדה בפעילות גופנית הוא הסוד לחיים בריאים ומאושרים יותר. אבל מה עם סוד אחד לפניו, הסוד שמגלה לנו איך מתמידים? הרי יום יום מהלכים בינינו "חביבי מכוני הכושר", אותם אנשים הרוכשים מנוי במיטב כספם, משלמים בכל חודש את דמי המנוי (או דמי המצפון, אם תרצו) אבל אחרי ההתלהבות הראשונית שנמשכה

ריבוי סיבות מעודד פעולה! התנצלותי על המשפט הפומפוזי כבר בהתחלה, אבל שמתי לב, במהלך השנים, כי במצב בו נותנים לאדם כמה סיבות שונות לפעולה אחת מסויימת, שלא באה לו באופן טיבעי וקל, הדבר מתגלה כיעיל ברוב המקרים. גם עלי באופן אישי זה עובד וכשמסבירים לי(לאט ובזהירות..) שבפעולה אחת אני משיגה כמה יתרונות בו זמנית, מיד

רובנו לא ממש משתגעים על שינויים. התרגלנו לשגרת חיים מסויימת, שינוי אומר להתחיל להתרגל למשהו חדש. גם אם מדובר בשינוי חיובי, שיוביל אותנו לאיכות חיים טובה יותר, לעיתים התחושה היא שזה גדול עלינו. אנחנו רגילים לדרך שבה אנו אוכלים, מבלים, ישנים, מנהלים את הזמן שלנו …ויום אחד מגלים שאנחנו נצמדים לשיגרה הזו כאילו היתה בול

אחת לכמה חודשים חולפים בראשי הרהורי כפירה: ‘אולי אחליף מידי פעם את הריצה , לה אני נאמנה כבר שנים רבות, באימוני שחייה?’ מיד עם בוא המחשבה הזו, שולח המוח שלי איתותי אזהרה בצורת זיכרונות מימי האוניברסיטה העליזים. בתקופת לימודיי באוניברסיטת ת"א, אי שם בשנות ה-90 חסרות הדאגה, ניצלתי היטב את בריכת האוניברסיטה ואימצתי את השחייה

בימים בהם הפרסומת הכי חמה בטלביזיה היא זו המבטיחה לנו חבילת כבלים ללא התחייבות וחברות הסלולר מתחרות במשיכת לקוחות ע"י הפחתת מספר חודשי ההתחייבות (גם אם זה כרוך בתשלום גבוה יותר)-  נראה שאם יש משהו שקונה אותנו הוא חוסר מחוייבות! אם פעם חשבתי שמחוייבות היא בעיה של גברים בלבד, אז היום אני מבינה שכולנו לוקים

אם יש שאלה שמעסיקה רבות את העוסקים בפעילות גופנית ארובית,  היא שאלת השימוש של הגוף בפחמימות ושומנים כמקור אנרגיה בזמן הפעילות. או בעברית פשוטה יותר: "למי לעזאזל צריך להתחנף כאן כדי לשרוף קצת יותר שומנים?" בואו נודה באמת , למרות היותנו מודעים ליתרונות הבריאותיים שיש לפעילות ארובית על סוגיה השונים, הרי בסופו של דבר,  כולנו

כאשר המושג "אוסטאופרוזיס" נזרק לאוויר, הבחנתי  כי כל מי שעדיין לא מלאו לה 50 (לפחות), מאבדת מיד עניין.  משום מה קיבלנו את הרושם שאוסטאופרוזיס היא בעיה של נשים מבוגרות וכאן מתחילה הטעות שלנו. לא כ"כ בא לי להיות "מחרבת" השמחות אבל לידעתכם  "הגיל השלישי" מחכה לכולנו מאחורי הסיבוב וההתנהלות שלנו בגיל צעיר קובעת באחוזים ניכרים

בכל שנה זה קורה לי, ברגע הראשון, אני לא ממש מתחברת למקהלת הקיטורים לגבי מתקפת החגים המזנקת עלינו בימים אלו. כי מה כ"כ רע בעוד כמה ימי חופש וקצת זמן איכות עם המשפחה??? כשהגעתי לסיומת של המשפט האחרון, חולף אצלי אותו "רגע ראשון" קסום ואופטימי. בעיקר מהסיבה ש’זמן איכות עם המשפחה’ זה בערך כמו לומר:

מידי יום, מפגיזים אותנו במידע מכל כיוון אפשרי: אינטרנט, טלביזיה , עיתונים, מגאזינים.  כל כך הרבה ידע אנחנו צוברים מכל אמצעי התקשורת ואולי זו הסיבה לבלבול שנגרם. לכך שעדיין אני ממשיכה להתקל באותם מיתוסים שגויים אשר גורמים לרבים וטובים מאיתנו להתנהל על פיהם. אז למה לי לנפץ אותם? כי במקרה הפחות גרוע הם סתם גורמים

אחת מההנאות הקטנות שלי בקיץ היא ללכת יחפה. אולי זו המושבניקית לשעבר שצצה לה, אבל להרגיש את הקרקע תחת כפות רגליי זו סוג של נחמה קלה  שיש לי בקיץ המהביל שלנו.  הקרירות הנעימה של הריצפה עוזרת לי להוריד את טמפרטורת הגוף בעשירית המעלה בערך ובנוסף לזה, יש משהו שמרגיש נכון לרגל בהליכה יחפה. מסתבר שזה

שישי אחר הצהריים, בניגוד  לאווירת השלווה והעצלות ששעה זו מביאה עימה, התייצבנו חמש חברות נמרצות ונרגשות, בבגדי כושר מחוץ לסטודיו של נטע לי לוי הממוקם קרוב לנווה צדק שבתל אביב. נטע מגיעה מתחום הריקוד ואומנות הקרקס אבל כיום מנהלת סטודיו שהדבר הבולט בו הוא חמישה עמודים כסופים אשר משמשים אותה ללימוד ואימון "ריקוד על עמוד"