הבלוג של אמיר דולב

amirdolev

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מינואר 2014

(הק”ר = הפרעות קשב וריכוז)

גם בתכנית של שרון כידון אתמול בערוץ 10, הצליחו ליצור את אותו דיון רדוד וחד מימדי בנושא לקויות למידה והפרעות קשב וריכוז. גם כאן הצליחו לעשות סלט בין שני המושגים ולטפל רק באותם הטיעונים שמועלים על ידי המתנגדים לריטלין, כאשר הדעה הנגדית מובאת רק כתגובה.
גם בתוכנית הזו הצליחו ליפול לכל קלישאה נבובה.

הגיע הזמן שמישהו בתקשורת יתייחס לנושא בצורה קצת יותר מעמיקה ופחות סטריאוטיפית.

מדוע תמיד בדיונים על הק”ר מתייחסים לילד ההיפר-אקטיבי, שאיכשהו תמיד מתואר כ”אז קצת קשה לו לשבת” ולא כ”סיוט של כל כיתה שלא נותן להעביר בה שתי דקות של שיעור ברצף בלי הפרעה” או על האלימות שהילדים האומללים הללו מפעילים לעיתים כלפי חפצים, כלפי תחמידים אחרים וכלפי מורים?

מדוע אף פעם לא מתייחסים לסובלים האחרים מהק”ר, אלה שאינם היפראקטיביים ואינם מפריעים, אבל אינם מצליחים להתרכז יותר מחמש דקות בנעשה בכיתה, אינם מסוגלים לסיים משימה שהחלו בה, לבצע מטלות בזמן, לעקוב אחרי הסבר מובנה?

מדוע ההתייחסות היא תמיד רק לילדים בבית-ספר? מדוע לא מדברים על כך שההתמודדות עם הק”ר ממשיכה הרבה אחרי בית הספר? בצבא, בלימודים האקדמאים, בעבודה?

מדוע תמיד מביאים את התסכול של הילדים מכך שמתייחסים אליהם כאל מופרעים ולא מביאים את התסכול של אלה שחווים כישלון אחרי כישלון בהתמודדות עם משימות שחבריהם מצליחים לבצע בקלות?

מדוע לא מתייחסים לביטחון העצמי הנמוך שמפתחים הסובלים מהק”ר בעקבות כל אותם כשלונות? את חוסר היכולת להחזיק מעמד במקום עבודה? את הנזקים הכספיים שנגרמים להם בשל חוסר יכולת לנהל מעקב אחר תשלומים/תוכניות חסכון וכו’? את חוסר היכולת להשלים משימות הקשורות במשק הבית?

מדוע לא מתייחסים לעובדה שהסובלים מהק”ר, עלולים לסכן את עצמם ונוסעים אחרים כאשר הם נוהגים ואינם מרוכזים בנעשה בכביש?

אני מסכים שאין צורך למהר במתן ריטלין ושנדרש אבחון מעל לכל ספק לפני תחילת הטיפול התרופתי, אך לא יתכן שהתקשורת, בחוסר אחריות משווע יוצרת מנגנון של הפחדה שגורם להורים רבים למנוע מילדיהם טיפול שיכול לשפר את איכות חייהם מהקצה אל הקצה ולחילופין למנוע מעצמם טיפול שיכול לשפר את תפקודם לטובתם ולטובת הסובבים אותם.

ונקודה קטנה לסיום: לכל אלה שמתקשים להבחין ומבלבלים בין לקויות למידה להק”ר.
ההבדל מאוד פשוט: בעוד הסובלים מלקות למידה ייהנו בדרך כלל מתוספת זמן, הסובלים מהק”ר לעולם לא יהיו מסוגלים ליהנות ממנה ללא טיפול תרופתי.

עוד מהבלוג של אמיר דולב

תצוגה מקדימה

אני אמיר, בן 43 ואני הק"ר*

(*הק"ר = כינוי מקובל בפורומים לאדם הסובל מהפרעת קשב וריכוז) בגיל ארבעים עמדתי בצומת דרכים מקצועית. פוסט שהעלה לפייסבוק אברי גלעד הפך את מה שהדחקתי כל השנים לעובדה שלא...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אבא, אמא ומערכת החינוך

למחרת יום כיפור אבא לקח חופש מהעבודה. אמנם הוא גמר כבר את ימי החופש שלו כשטסנו לבורגס בקיץ, אבל יש לו קומבינה אצל הרופא אז הוא הוציא ימי מחלה וסיפר לבוס שלו שיש לו...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

פועלים לשנות

עוד בעל מנייה מאושר ישנם כאלה שיראו את אשר יכתב כאן כלא יותר מטור על כדורגל, אבל התייחסות כזו תהיה שטחית וחוטאת למטרה. הדברים אשר יכתבו כאן הם לא פחות מתקווה גדולה שדווקא מהם, מאוהדי הכדורגל יצמח משהו חדש שיתן תקווה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה