הבלוג של אמיר דולב

amirdolev

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מינואר 2014

כמו בכל שנה לאחר חגי תשרי מוזמנים הילדים לספר בכיתה על חוויותיהם בחופש. ענבר, תלמיד כיתה ג’ קיבל את זכות הדיבור מהמורה וכך הוא מספר:

02/01/2014

למחרת יום כיפור אבא לקח חופש מהעבודה.
אמנם הוא גמר כבר את ימי החופש שלו כשטסנו לבורגס בקיץ, אבל יש לו קומבינה אצל הרופא אז הוא הוציא ימי מחלה וסיפר לבוס שלו שיש לו שפעת.
העמסנו על האוטו כל מה שצריך לקמפינג בכנרת ועלינו על האוטו אבא, אמא, אלון אחותי התינוקת, אני ופשושית כלבת הרוטוויילר הענקית שלנו.

כרגיל יצאנו מהרחוב שלנו נגד כיוון הנסיעה, כי אבא אומר שאחרת זה מאריך את הדרך ואתם יודעים כמה עולה היום דלק.

איך שיצאנו מהרחוב, אבא נזכר שהוא שכח לקנות פחמים ושצריך לעצור ליד פיצוציה בדרך.
הגענו לרחוב ולא הייתה חניה, אז אבא אמר: “רק שנייה אני קופץ”, השאיר אותנו באוטו באמצע הכביש ונכנס לחנות.
בינתיים נהייתה שיירה ארוכה מאחורינו ונהגים עצבניים צפצפו לנו וכשאבא חזר הוא צעק על האנשים מה יש להם ושהוא בסך הכל עצר לשנייה.
ואמא אמרה איזה אנשים חסרי סבלנות יש במדינה הזו.

בדרך לכנרת עברנו ליד מפעל שבחדשות אמרו שיכול להיות שיסגרו אותו ואמא אמרה שהעובדים שם נורא מסכנים כי המפעל בסכנת סגירה ולא תהיה להם עבודה, אבל אבא אמר לה שהם בכלל לא מסכנים ושמגיע להם כי הם הצביעו בבחירות ביבי ואולי עכשיו הם ילמדו את הלקח.

כשהגענו לכנרת, אבא אמר שהוא מכיר פרצה בגדר, שמשם אפשר להיכנס בלי לשלם.
נכנסנו לחוף בלי שיראו אותנו ובגלל שיש לנו ג’יפ נכנסנו אתו ממש עד המים. בדרך כמעט דרסנו זוג ששכב על החול ואבא צפר להם ואיזה קטע איך הם קפצו.
אמא ואבא בנו את שני האוהלים ובינתיים שחררנו את פשושית לרוץ קצת על החוף.
היא מיד התחילה לנבוח ולקפוץ על כמה ילדים קטנים שהתחילה לצרוח ואמא אמרה להם: “מה אתם מפחדים, היא לא עושה כלום”, אבל זה לא שכנע אותם.
אפילו ההורים שלהם, שנראו נורא כועסים אחרי שפשושית השתינה להם על האוהל פחדו להגיד משהו.
כמה ח’ברה צעירים שמעו מוזיקה של שלומי שבת ואבא אמר: “המרוקאים האלה והמוזיקה הנחותה שלהם, חייבים לעשות רעש ובלאגן בכל מקום, הורסים את המדינה אלה”.
אחרי זה עשינו על האש והלכנו לישון.

בלילה פשושית נבחה כמו מטורפת, אז אמא חילקה לנו אטמי אוזניים כדי שנוכל להמשיך לישון.
כמה מהערסים המרוקאים עם המוזיקה ממקודם באו לבקש שנרגיע את הכלבה, אבל אבא עשה את עצמו כאילו שהוא ישן והם פחדו להתקרב.

בבוקר ראינו שפשושית קרעה את שקית הזבל וכל השאריות של הארוחה מאתמול התפזרו על הרצפה.
התחלתי לאסוף את הלכלוך, אבל אבא אמר לי: “עזוב, בשביל זה משלמים לחוף הזה כל כך הרבה כסף, שינקו בעצמם וחוץ מזה, זה זבל אורגני”.

משם החלטנו לנסוע לטייל מעט בשמורת גמלא.
כשהגענו לכניסה ראינו תור ארוך של מכוניות מחכה להיכנס.
בזכות זה שיש לנו ג’יפ, אבא עקף את כל התור בדרך העפר שבצד ולנהג שצפר לו הוא עשה את התנועה הזו עם האצבע האמצעית למעלה.
אחרי השמורה חזרנו הביתה.

בסוכות נסענו לאילת למלון הרודס, כי אבא אמר שבמלון הזה יש בעיקר תיירים וש”הוא שונא להיות עם כל הישראלים האלה”
כשהגענו למלון אבא אמר לי להישאר באוטו כי הוא שילם רק על ילד אחד ושאחרי שנסיים את הצ’ק אין, אני אתגנב לחדר.
גם את פשושית הגנבנו לחדר, כי אסור להכניס כלבים ובאמת התעוררה בעיה קטנה כשהיא עשתה פיפי על השטיח, אבל אבא פתר את זה כשהוא צעק על פקיד הקבלה איך זה יתכן שקיבלנו חדר שמישהו השתין על השטיח שלו ושהוא דורש פיצוי.
אחרי שאבא איים שהוא יפרסם בפייסבוק איזה תת רמה המלון, שדרגו אותנו לסוויטה.

כל ערב הלכנו לאותה מסעדה וטעמנו את כל התפריט.
איך עשינו את זה? כל פעם הזמנו מנה והחזרנו אותה כי היא לא טעימה לנו.
אלון הפילה כל הזמן את המזלג שלה והמלצרים היו צריכים להביא לה חדש.
אלון גם נהנתה לקרוע את השקיות של הסוכר ולפזר את הסוכר על השולחן ועל הרצפה.
אמא ביקשה עוד סוכר כי זה מעסיק את הילדה וככה אנחנו יכולים לאכול בשקט.
ראיתי איך המלצרים מתעצבנים עלינו, אבל אבא אמר להם שזה התפקיד שלהם ובגלל שהם היו מאוד לא נחמדים, לא השארנו להם טיפ, שילמדו להתנהג.

ככה עבר שבוע והיינו צריכים לחזור הביתה.
בקבלה שאלו את אבא אם שתינו משהו מהמיני בר והוא אמר שלא, למרות ששתינו.
אבא לימד אותי טריק, איך עושים חור בתחתית של הפחית ומוזגים את המשקה לכוס, אבל כשמסתכלים על הפחית היא נראית סגורה ומלאה.

בדרך הביתה שמעתי את אמא אומרת לאבא: “סוף סוף נגמר החופש, הילדים גמרו אותי.”
ואבא אמר לאמא שגם הוא שמח שעכשיו אני אחזור לבית הספר ואטמטם קצת את המורים.
אמא אמרה ש: “המורים של ענבר הם סתם מוגבלים שלא מסוגלים להשתלט על התלמידים” ואבא אמר שהבעיה הכי גדולה בארץ היא מערכת החינוך.
“פעם היה כבוד למורים” אבא אמר “והייתה משמעת, לא כמו היום. פעם היו מחנכים לערכים, לכבוד לזולת, להתחשבות”
“כן” אמא הסכימה “הכל באשמת מערכת החינוך”.

עוד מהבלוג של אמיר דולב

תצוגה מקדימה

אני אמיר, בן 43 ואני הק"ר*

(*הק"ר = כינוי מקובל בפורומים לאדם הסובל מהפרעת קשב וריכוז) בגיל ארבעים עמדתי בצומת דרכים מקצועית. פוסט שהעלה לפייסבוק אברי גלעד הפך את מה שהדחקתי כל השנים לעובדה שלא...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פועלים לשנות

עוד בעל מנייה מאושר ישנם כאלה שיראו את אשר יכתב כאן כלא יותר מטור על כדורגל, אבל התייחסות כזו תהיה שטחית וחוטאת למטרה. הדברים אשר יכתבו כאן הם לא פחות מתקווה גדולה שדווקא מהם, מאוהדי הכדורגל יצמח משהו חדש שיתן תקווה...

זו לא הגנטיקה, זה אתם!

אין ספק שהקמפיין החדש והמדובר נגד השמנה הוא פוגעני, מכיוון שלמרות שהסלוגנים מדברים אל ההורים, התמונות שמות את הילד השמן בפוקוס. מעבר לכך, אני סבור שהקמפיין מחטיא בענק את המטרה, גם מכיוון שהוא משדר תמונה מעוותת לפיה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה