הבלוג של אמיר דולב

amirdolev

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מינואר 2014

“להיות שמן זו גנטיקה” כתבו לא מעט אנשים בתגובה לקמפיין הרע הנ”ל – אז זהו, שבחלק בלתי מבוטל מהמקרים זה לא. אני לרגע לא מערער על כך שלגנטיקה יש תפקיד חשוב בנושא, אבל להתנהלות מופקרת וחסרת אחריות של הורים יש חלק הרבה יותר גדול בהשמנה של ילדים מאשר לגנטיקה. כי אם הגנטיקה מחורבנת כפי שכתבו מספר אנשים, זה לא אומר שאנחנו כהורים צריכים לעזור לה. הטענות הן לא כלפי המקרים בהם באמת מדובר בגנטיקה, אלא כלפי אלה המסתתרים מאחורי התירוץ הזה במקום להתמודד עם הבעיה.

10/01/2014

אין ספק שהקמפיין החדש והמדובר נגד השמנה הוא פוגעני, מכיוון שלמרות שהסלוגנים מדברים אל ההורים, התמונות שמות את הילד השמן בפוקוס.

מעבר לכך, אני סבור שהקמפיין מחטיא בענק את המטרה, גם מכיוון שהוא משדר תמונה מעוותת לפיה במידה והילד אוכל זבל אבל לא משמין, אז הכל בסדר.

אבל יותר מכך, מכיוון שבניגוד לטענת המצדדים בקמפיין, הנושא אמנם עלה לסדר היום, אך לא נוצר סביבו שום דיון ענייני, אלא רק שיח של נעלבים ואני מוכרח להודות שחלק גדול מהתגובות הנעלבות מרתיחות אותי הרבה יותר מהקמפיין.

כי כשאני הולך עם בנותיי להצגות ובאופן קבוע ברגע בו כבה האור באולם, נשמעות מכל עבר שקיות מרשרשות של חטיפים עתירי מלח ושומן, כשברוב המקרים הילד אפילו לא ביקש אותם, (ואני כבר לא מדבר על החינוך הדפוק שמתעלם מהבקשה המפורשת שלא לאכול בזמן ההצגה) – זו לא הגנטיקה.

וכשאני הולך פעם בשבוע בבוקר למאפייה לקנות לחמניות טריות ורואה את אותם הורים קבועים (ואני הולך בכל שבוע ביום אחר), מעמיסים לילד רוגלעך מתוקים ובורקסים עתירי שומן – זו לא הגנטיקה.

וכשלא מזמן פגשתי במקום ציבורי מכר אשר סבל מאוד בילדותו כילד שמן ובתוך שעה אחת בלבד, הלעיטו הוא ואשתו את בתם אשר כבר בגיל שבע סובלת ממשקל עודף, בשני חטיפים גדולים מפוצצים במלח ובנתרן ובטילון ענק, מבלי שהילדה ביקשה – זו לא הגנטיקה.

וכשבאות אל הבנות שלי חברות ואנו מכינים להם ארוחת ערב, די נדיר לראות ילדות שאוכלות ירקות. אז כן, בגיל שש-שבע כבר הרבה יותר קשה ללמד ילד לאהוב ירקות, כי מה לעשות, ירקות הן טעם נרכש והרבה יותר קל לתת לילד סרבן בן שלוש נקניקיות, פיצה, בורקס ומלאווח, מאשר להציע לו ירקות – גם כאן, זו לא הגנטיקה.

וכשאחד מדגני הבוקר הנמכרים ביותר בישראל, הוא אותן כריות מפוצצות בשוקולד או בקרם נוגט ומפוצצות באותה מידה בסוכרים, שומנים וקפאין – זו לא הגנטיקה.

וכשאלפי ילדים הולכים לבית הספר, כאשר בתיק האוכל שלהם יש באופן יומיומי כריך עם שוקולד – זו לא הגנטיקה.

וכשהבילוי המשפחתי המועדף על הורים בסופי שבוע, הוא רביצה בקניונים וזלילה בדוכני האוכל, במקום טיולים רגליים בטבע, “כי הילדים שונאים ללכת” – זו לא הגנטיקה.

ילדים ואנשים לא משמינים מאוויר וההתייחסות להשמנת ילדים כאל גזרה משמיים היא דרך קלה ונוחה לברוח מהאחריות שלנו כהורים.

כי הרבה יותר קל לוותר לילד שלא רוצה לאכול ירקות.
כי הרבה יותר קל לדחוף לילד חטיף שמן, שישתוק ולא יפריע לנו.
כי הרבה יותר קל להזמין פיצה מפיצרייה ולדחוף בורקס או ג’חנון לתנור, מאשר לחתוך סלט.

אבל הכי קל זה להתעסק בכמה שהקמפיין מעליב, במקום לקחת אחריות הורית ולהתמודד עם הבעיה שאנחנו בעצמנו יוצרים.

עוד מהבלוג של אמיר דולב

תצוגה מקדימה

אני אמיר, בן 43 ואני הק"ר*

(*הק"ר = כינוי מקובל בפורומים לאדם הסובל מהפרעת קשב וריכוז) בגיל ארבעים עמדתי בצומת דרכים מקצועית. פוסט שהעלה לפייסבוק אברי גלעד הפך את מה שהדחקתי כל השנים לעובדה שלא...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אבא, אמא ומערכת החינוך

למחרת יום כיפור אבא לקח חופש מהעבודה. אמנם הוא גמר כבר את ימי החופש שלו כשטסנו לבורגס בקיץ, אבל יש לו קומבינה אצל הרופא אז הוא הוציא ימי מחלה וסיפר לבוס שלו שיש לו...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

פועלים לשנות

עוד בעל מנייה מאושר ישנם כאלה שיראו את אשר יכתב כאן כלא יותר מטור על כדורגל, אבל התייחסות כזו תהיה שטחית וחוטאת למטרה. הדברים אשר יכתבו כאן הם לא פחות מתקווה גדולה שדווקא מהם, מאוהדי הכדורגל יצמח משהו חדש שיתן תקווה...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה