הבלוג של ממשיכה ללכת

alinagrin

איך אומרים? אם החיים מגישים לך לימונים אז תעשה מזה לימונדה. עוד קלישאה. ועדיין, זה עניין של בחירה איך להסתכל על העולם.

עדכונים:

פוסטים: 8

עוקבים: 15

החל מדצמבר 2016

אף אחד לא יודע מה יביא המחר, הטרשת מביאה איתה חוסר וודאות והסיכויים לרעתי. מצד שני, אם זה מסתכם בעניין סטטיסטי, אני יכולה לחיות עם זה

01/02/2017

לא יודעת מה יביא המחר. חוץ מהשמש

‘יש לך שתי ידיים, שתי רגליים, לכי תעבדי קשה ותעשי כל מה שרק תרצי’ אני חושבת שאת המשפט הזה שמעתי יותר מכל משפט אחר בבית שבו גדלתי. אולי זו החריצות הסובייטית שאליה חונכתי בהשראת הוריי, ואולי ההבנה מגיל צעיר שלכל שאיפה בחיים יש מחיר של עשייה. בכל מקרה, לקחתי את המשפט הזה בשתי ידיים והפכתי אותו לדרך חיים. עבדתי קשה בידיי וברגליי. טיפסתי לאט לאט לעבר כל פסגה שרק העזתי לחלום עליה. במהלך השנים ניקיתי, צילמתי, מלצרתי, ברמנתי ומכרתי. עבדתי קשה. לא התלוננתי מעולם. בסוף תמיד הגעתי. זה תמיד היה רק עניין של כמה רציתי וכמה רחוק הייתי מוכנה ללכת.

כשהטרשת הנפוצה נכנסה לחיי, היא שמטה את הקרקע מתחת לרגליי. ערערה את כל היסודות. פתאום הידיים והרגליים, שהיו הבסיס לכל אותה העשייה, כבר לא מובנות מאליהן. הרי זה לא שחור ולבן, זה לא שיש או אין. ואם יש, אבל חלקית? מה אז? האם אני עדיין יכולה לעשות כל מה שרק ארצה? השאלה הזאת הייתה תחילתו של מסע בפני עצמו. לא כתגובה לעולם, אלא רק לעצמי. ההבנה שזה יותר מכל, מסע יומיומי, ולא החלטה חד פעמית. מסע שמתחיל בי ובדרך שבה אני בוחרת לצרף את המחלה לחיי. מסע שיהיו בו עוד ירידות ועליות. מסע שאין לו סוף ושימשיך ללוות אותי כל יום מחדש. וזה בסדר.

גם מחר תזרח השמש

תמימות של ילדה בטיול אחרי צבא שמוכנה לצאת לקראת העולם

לפני כמעט כעשור, אי שם, במדינה רחוקה, ברגע ספונטני התעורר בי צורך לחרוט על הגוף תובנה שגיליתי. ‘אני רוצה לזכור תמיד’, אמרתי, ‘גם מחר השמש תזרח’. והקעקוע יזכיר לי מיד יום את התובנה שבכל דבר טוב יש רע, ויותר מזה, בכל דבר רע יש גם טוב. רק צריך למצוא את האיזון. ‘איזון צריך לחפש, הוא לא בא בעצמו. זה עניין של בחירה’, הכרזתי בגאווה כאילו גיליתי עולם ומלואו. תמימות של ילדה בטיול אחרי צבא שמוכנה לצאת לקראת העולם. והעולם בא.

השנים חלפו. המשכתי להסתובב עם אותה התובנה החרוטה על הכתף, בלי להבין כמה כוח היא הטמיעה בי. השנה אני מחליפה קידומת. מסכמת עשור של עשייה ונזכרת בעצמי ‘הבריאה’. אפילו לא דמיינתי שאספיק כל כך הרבה. עם המחלה ובלעדיה. טיילתי. ראיתי. חוויתי. עבדתי. למדתי. אהבתי. נשברתי. ובעיקר, יותר מכל, הלכתי. והיום, יותר מתמיד, אני מזכירה לעצמי שגם מחר השמש תזרח. והטרשת? היא עדיין תהיה שם. היא תדאג להזכיר לי את זה כל יום. בדיוק בגלל זה אני בוחרת למצוא את הטוב שהיא מביאה לחיי. בוחרת לראות בה חברה במקום אויבת. לתת לה לדחוף אותי קדימה ולהזכיר לי את מה שחשוב. את מי שחשוב. למצוא את האיזון.

לא יודעת מה יביא המחר

לא יודעת מה יביא המחר. חוץ מהשמש. וגם זה לפעמים מעלה ספק. אבל אף אחד בעצם לא יודע. המחלה הזאת. הטרשת הנפוצה. היא מביאה אתה חוסר וודאות שקשה לעכל אותו. הסיכויים לרעתי. מצד שני, אם זה מסתכם בעניין סטטיסטי, אני יכולה לחיות עם זה. הידיים והרגליים שלי, הם עדיין הבסיס שלי. גם אם הסוללה נגמרת מהר יותר. גם אם יש ימים שכואב. והשאלה הזאת. ‘האם אני עדיין יכולה?’ כנראה תמשיך ללוות אותי תמיד. ואני אמשיך לנסות להוכיח לעצמי שאין קצה לגבול היכולת שלי, גם עם הטרשת.

הגיע הזמן לפנות מקום לשאלה חדשה, חשובה לא פחות – ‘מה אני רוצה?’ להמשיך לחלום על פסגות חדשות שאותן אני רוצה לכבוש. לתכנן יעדי טיולים חדשים. להציב מטרות קצרות ורחוקות ולשאוף אליהן. להפוך להיות אמא יום אחד. לחוות עוד. לאהוב. ללמוד. להתרגש.

 'מה אני רוצה?' להמשיך לחלום על פסגות חדשות שאותן אני רוצה לכבוש

מה שאני יודעת זה שהמחלה שלי לא מגדירה אותי. היא מלווה אותי במסע יחד עם שאר השותפים שבחרתי. אני לא מסכנה. אני לא מיוחדת. החיים שלי יפים. למרות ובזכות. זה לא משנה כלום. אני פשוט ממשיכה ללכת.

עוד מהבלוג של ממשיכה ללכת

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

היא ואני בגוף אחד

'את רואה את כל הנקודות הלבנות האלה? לא טוב'. ככה נשמע הפתיח של הרופא שניסה לבשר לי שאני חולה, בעודו מצביע על סריקות המוח שלי. אז כן, גם את חולה בטרשת נפוצה. מצחיק. אני כבר...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

אל ההר ומעבר

תמיד אהבתי לטייל. כל אחד מטייל בדרכו שלו. יש אנשים שאוהבים לתכנן כל מסלול הליכה מראש ויש אנשים שכל כך נהנים מחוסר העשייה בחופשה שלא צריכים לתכנן כלום. אני לא פה ולא שם....

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה