הבלוג של ממשיכה ללכת

alinagrin

איך אומרים? אם החיים מגישים לך לימונים אז תעשה מזה לימונדה. עוד קלישאה. ועדיין, זה עניין של בחירה איך להסתכל על העולם.

עדכונים:

פוסטים: 8

עוקבים: 15

החל מדצמבר 2016

כשנפגשנו, סיפרתי על המחלה, על החשש מהעתיד והחשש מהשיחה הזו. ‘אתה לא חייב לי כלום’ קינחתי בדרמטיות. הוא הסתכל עליי וחייך. ‘זה לא שאני מזלזל, אבל זה לא משנה כלום’

25/01/2017

לא אביר, שותף

וכך הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. זו האגדה. הסיפור לפני השינה. יבוא האביר על הסוס הלבן ויציל את הנסיכה המסכנה והחלשה, יגן עליה מפני העולם האכזר, ייקח אותה תחת חסותו וירכב אתה לעבר האופק. והם יחיו לנצח ביחד. בלי קשיים ומחלות בדרך. פשוט כך. מאושרים ויפים תמיד. רומנטיקה במיטבה.

אבירה על סוס לבן

מעולם לא הגדרתי את עצמי כנסיכה. בטוח לא חלשה, ובטוח לא כזו שצריכה הצלה מאיזה אביר. מעולם לא חיפשתי את החצי השני שלי, את מי שישלים אותי. תמיד שאפתי להיות שלמה ועצמאית בזכות עצמי. לאורך השנים היה מגוון אבירים שהכרתי, כאלו שנשארו בחיי יותר וכאלו שפחות. תמיד היה לי ברור שאני מסוגלת לעלות על סוס לבן בכוחות עצמי ולרכב לעבר האופק. יותר מזה, ליהנות מהדרך לא פחות, כי יש לי אותי וזה הרבה. ולכן, תמיד שהכרתי אביר נוסף, היה לי חשוב להסביר, שהוא מוזמן לתפוס סוס לבן משלו ולהצטרף למסע. נהיה אבירים יחדיו.

תמיד נהניתי לדהור גם לבד. גיליתי בעצמי כוחות שלא ידעתי שקיימים. לא משנה מה החברה מכתיבה, רווקות יכולה להיות נפלאה, מחזקת ומעצימה. עד שנופלים. שם נולד הספק. שם נמדד הכוח שלי להמשיך במסע. כשהצטרפה הטרשת לחיי, הרגשתי לראשונה בחיי חלשה. פגומה. חולה. תהיות בדבר המשך הדרך כרסמו את דרכן. תיק כבד לסחוב עכשיו. מי ירצה להצטרף למסע שכזה? התשובה היא בגוף השאלה, קודם כל אני צריכה להרים את עצמי בחזרה על הסוס ולהתחיל לדהור שוב. רק אני בוחרת איך המסע הזה יראה. והאביר? הוא כבר יצטרף בהמשך.

 בואי פשוט נחיה

לספר או לא לספר – זאת כבר לא השאלה

כשהכרתי אותו לראשונה, את מישקה שלי, לא ידעתי לאן דרכינו מובילות. בטוח שלא ידעתי כמה כוח עוד ניתן למסע של השני. הקסם הזה. ההתרגשות שמתרחשת כששני זרים נפגשים ומעזים לחלום ביחד. אותו הקסם התערבב עם חשש. מתי ואיך לחשוף את כל אותם השותפים שאני סוחבת איתי ובגופי. מצד אחד, אין לי סודות. אני לא מתביישת בהם. הטרשת הנפוצה היא חלק ממני, אולי אפילו חלק טוב, שדוחף קדימה. ועדיין, מצד שני, זה עסקת חבילה כבדה. מסע לא פשוט. זה לא מובן מאליו לצפות ממישהו שירצה להמשיך. וזה בסדר. מותר. והשאלה ששאלתי את עצמי יותר מכל- לו הייתי בצד ההפוך, מה הייתי עושה? האם זה היה גורם לי לסגת?

הנסיבות בחרו בשבילי. “למזלי” הוא גר רחוק בזמנו, וכדי לבקר צריך היה לקחת גם את צ’יקו (זוכרים? הכינוי של צידנית התרופות) איתי. אי אפשר להסתיר אותו, הוא די בולט. אי אפשר לבוא, לדחוף למקרר ולהתעלם. הרי בכל מקרה אין מה להסתיר. לקחתי נשימה עמוקה. ‘צריכה לספר לך משהו’ הכרזתי בשקט. ‘תן לי לדבר עד הסוף ורק אז תגיב. בבקשה’. פצחתי בנאום סוער.

סיפרתי על המחלה. על האבחון. על ההחלטה שלי לחיות בשותפות עם הטרשת. על החשש מהעתיד וגם על החשש מהשיחה הזו.  ’תחשוב על זה. אתה לא חייב לי כלום’ קינחתי בדרמטיות לסיכום. הוא הסתכל עליי וחייך. ‘זה לא שאני מזלזל, אבל זה לא משנה לי כלום’, הוא אמר בקול שקט. שתקנו. ‘אתה לא מבין’, הקשתי עליו, ‘אולי עוד עשר שנים המחלה תחמיר ואני אהיה אחרת’. הוא לקח נשימה, הסתכל עליי והמשיך לחייך ‘אני מבין טוב מאוד, זו את שלא מבינה. לכולם יש משהו בשלב כזה או אחר. מאיפה את יודעת איך אני אהיה עוד עשר שנים? את לא. אז מה זה משנה. בואי פשוט נחיה.’ ושם, באותו הרגע, הוא העלים את המחלה כלא הייתה מעולם. ואני בזכותו, הרגשתי יותר ‘בריאה’ מאי פעם.

 רוכבים יחד, ובסוף היום מתכנסים לבית. שלנו.

עד עצם היום הזה

מאז אותו יום, אנחנו רוכבים לנו יחד. כל אחד עם הסוס שלו ועם השקים שהוא סוחב אתו. עוזרים אחד לשני, תומכים ברגעי הקושי אך גם לומדים לתת לשני ליפול ולעלות בעצמו. זה לא קל. עד עכשיו ניסיתי להיות חזקה כל הזמן. אפילו לא ידעתי עד כמה זה משחרר גם לחשוף חולשה. שם גיליתי את זה. בחיבוק שלו. שם נמדדת הרומנטיקה האמתית בעיני.

אני לא יודעת מה צופן העתיד, רוצה להאמין שנחיה באושר ועושר ביחד לנצח. אבל החיים הם לא אגדה. חבל. אז בינתיים אנחנו פשוט נחיה. פשוט נמשיך ללכת ביחד כל עוד זה יעשה לנו טוב.

עוד מהבלוג של ממשיכה ללכת

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

היא ואני בגוף אחד

'את רואה את כל הנקודות הלבנות האלה? לא טוב'. ככה נשמע הפתיח של הרופא שניסה לבשר לי שאני חולה, בעודו מצביע על סריקות המוח שלי. אז כן, גם את חולה בטרשת נפוצה. מצחיק. אני כבר...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

אל ההר ומעבר

תמיד אהבתי לטייל. כל אחד מטייל בדרכו שלו. יש אנשים שאוהבים לתכנן כל מסלול הליכה מראש ויש אנשים שכל כך נהנים מחוסר העשייה בחופשה שלא צריכים לתכנן כלום. אני לא פה ולא שם....

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה