הבלוג של ממשיכה ללכת

alinagrin

איך אומרים? אם החיים מגישים לך לימונים אז תעשה מזה לימונדה. עוד קלישאה. ועדיין, זה עניין של בחירה איך להסתכל על העולם.

עדכונים:

פוסטים: 8

החל מדצמבר 2016

אין מדריך למתמודד עם טרשת נפוצה, כי אין שום דבר צפוי בזה שאתה מתכנן תכניות ולחיים יש תכניות אחרות בשבילך. הברק לא מכה פעמיים, אבל לפעמים הגורל כן

28/12/2016

אני - אלינה, נעים מאוד

אחות גדולה. מכל ההגדרות שאספתי בחיי, זו לחלוטין אחת האהובות עלי. זה הרי לא עניין של בחירה, זה די נכפה עלי ועל אחי הגדול ברגע שהגיח לעולם אדם נוסף שסוחב את אותו המטען הגנטי. ומאותו רגע, הרצון לשמור על היצור הקטן, לדאוג לו ולהוות לו את הכוח להפוך להיות כל מה שרק ירצה, הוטמע בי. הציפייה שיהיה דומה לי אבל גם להבין שקודם כל הוא צריך למצוא את דרכו שלו. לעזור לו. לדאוג לו. פשוט להיות שם בשבילו.

למחלה לא קוראים, היא באה לבד

הודעה על מחלה של אדם קרוב, היא לא רק עצובה, היא גם גורמת לנו לחשוב על עצמנו. לכאוב את הנזילות והקלות שבה העולם מתפרק. להרהר על מהות החיים. לא משנה כמה זה קרוב, זה עדיין רחוק. זה שם. ואני פה. זה עצוב, אבל בכל זאת אפשר למדר את זה. עדיין אתה בריא. כשזה מישהו ממש קרוב זה שם אותנו פתאום במקום אחר.

כשאתה מגלה על מחלה של מישהו קרוב אליך באמת, מישהו שאתה לא יכול לדמיין את החיים בלעדיו, זה מצליף בך. המחשבה על כך שמשהו מאיים על מישהו שאתה כל כך אוהב היא חסרת שום הגיון. כל מנגנוני ההגנה שלך יוצאים לפעולה. אתה רוצה למצוא את האויב הזה ולחסל אותו. אתה רוצה לדעת עליו הכל ולתכנן אסטרטגית פעולה שהמטרה שלה היא ברורה וחסרת פשרות – לגרש את האויב במינימום אבדות.

דע את אויבך

טרשת נפוצה. זה השם, ככה קוראים לאויב המאיים. זה השם שנורה לאוויר העולם. זו האבחנה שהוצמדה לאחי הקטן. מאיפה זה בא בכלל? מה זאת המחלה הזאת? איך נלחמים בה? מה זה עושה? כל כך הרבה שאלות. אז את פונה לאינטרנט ותוך פחות מ- 5 שניות התשובות שמגיעות מפחידות רק יותר.

מחלה כרונית של מערכת העצבים. פגיעה באיברים. מוח. חוט שדרה. נכות. ניוון שרירים. איך זה הגיוני. זה נשמע כל כך מפחיד. הוא רק ילד. סליחה, נער בן 15. יש לו עוד כל כך הרבה דברים להספיק בחיים. זה לא נתפס. הרופאים מרגיעים, יהיה בסדר. אנשים חיים עם זה. אצל כל אחד זה מתפתח בצורה אחרת. הוא עוד צעיר. ואני רק חושבת, מי אלו האנשים האלה. אמא כבר יוצאת למלחמה. יש אסטרטגיה. יש סטרואידים. יש תרופות. הוא עוד צעיר, זה עוד יכול לעזור. רק אולי אם נעטוף אותו מספיק בצמר גפן אז הוא יישאר ככה לנצח כמו שהוא. יפה ובריא.

 אחים, הגדרה אהובה במיוחד

המחלה לא מגדירה אותך

אבל רגע. מה הוא חושב. מה הוא מרגיש. כולם מתרוצצים מסביב ודואגים. דואגים ומרחמים. הרי איך אפשר אחרת. ועדיין, כולם קצת שכחו שיש שם בן אדם בפנים. איש קטן שמנסה למצוא את דרכו בעולם. גם בלי מחלות זה קשה בגיל הזה.

אני מסתכלת עליו, עם הלחיים הוורדרדות מהטיפול, וחושבת לי יש מספיק אנשים שירחמו עליו וידאגו לו, אז מה התפקיד שלי בתור אחות גדולה. אולי לוודא שהוא לא ירחם על עצמו. אם מספיק פעמים יגידו לך שאתה מסכן, אז איזה ברירה יש לך מלבד להרגיש ככה? ‘תראה, החיים חילקו לך חרא של קלפים’, נאמתי, ‘אבל זה מה יש ועם זה ננצח. אין ברירה. אתה חייב להבין שהמחלה לא מגדירה אותך. היא לא מי שאתה. יותר מזה, אתה תמיד צריך להיות יותר חזק ממנה’. הוא בחור פיקח. הוא הבין הכל. הוא לא דואג. ועדיין, הוא זה שצריך לחיות עם זה, לא אני. חוסר האונים משתק.

הייתי כל כך עסוקה במערבולת של שגרה. רגעים כאלה, תקופות כאלו מכניסות לפרופורציה, מזכירות לנו כמה חשובים לנו האנשים מסביב. כמה מאמץ אנחנו עושים רק כדי שיהיה להם טוב. כמה הם חשובים לנו וכמה אנחנו מוכנים להקריב. ורק דבר אחד פספסתי, את עצמי.

זה לקח חודש

זה היה חודש של דאגה לאחי שהתווספה למערבולת השגרה הבלתי אפשרית מלכתחילה. לחץ בלימודים, לחץ בעבודה, לחץ בזוגיות כושלת. מתכון טוב לנפילה. כל כך הייתי עסוקה בכולם מסביב שאפילו לא שמתי לב כמה קשה לי ללכת, כמה כל צעד יותר כבד מהשני. הרגשתי שמשהו לא בסדר.

מצאתי את עצמי מאושפזת. הרגשתי חלק מבדיחה קוסמית. רגע, התבלבלתם, זה בכלל לא אני החולה. בחיי, עם סיכויים כאלה הייתי צריכה למלא כרטיס לוטו. אז כן, תנחשי מה? גם את חולה.

צוחקת. בוכה. שוב צוחקת. ושם, תוך כדי מערבולת רגשות חדשה לחלוטין, מחשבה אחת התבהרה ודחפה אותי קדימה. צחוק הגורל. רוצה או לא רוצה. המחלה הזאת, הטרשת הזאת, קושרת אותנו ביחד. וכל עוד אני אמשיך ללכת, גם הוא לא יישאר מאחור.

כל עוד אמשיך ללכת גם הוא לא יישאר מאחור

 

עוד מהבלוג של ממשיכה ללכת

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

"כאן גרות בכיף"

אז חתמנו חוזה. לחצנו ידיים. עכשיו הגיע הזמן להבין איך השותפות הזאת הולכת לעבוד. הסכמתי לחלוק את הגוף שלי עם הטרשת. פיניתי לה מקום, היא התמקמה לה בפנים בנוחות. הכל טוב ויפה....

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

לא כמו באגדות

וכך הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. זו האגדה. הסיפור לפני השינה. יבוא האביר על הסוס הלבן ויציל את הנסיכה המסכנה והחלשה, יגן עליה מפני העולם האכזר, ייקח אותה תחת חסותו...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה