הבלוג של ממשיכה ללכת

alinagrin

איך אומרים? אם החיים מגישים לך לימונים אז תעשה מזה לימונדה. עוד קלישאה. ועדיין, זה עניין של בחירה איך להסתכל על העולם.

עדכונים:

פוסטים: 8

עוקבים: 16

החל מדצמבר 2016

יכולתי לבחור בין קרב חסר תוחלת נגד הטרשת, אבל הבנתי שהאסטרטגיה היא אחרת – לא מלחמה אלא שלום

03/01/2017

רציתי רק שהגלים ייקחו אותי איתם

‘את רואה את כל הנקודות הלבנות האלה? לא טוב’. ככה נשמע הפתיח של הרופא שניסה לבשר לי שאני חולה, בעודו מצביע על סריקות המוח שלי. אז כן, גם את חולה בטרשת נפוצה. מצחיק. אני כבר מכירה. היה לי חודש שלם לעשות דוקטורט בנושא. רק לא הבנתי שאני מתכוננת למבחן הלא נכון.

דברים שרואים מכאן, לא ראיתי משם
מבחוץ זה נראה אחרת לגמרי. באופן מפתיע, לא הרגשתי כלום. לא הצלחתי לבכות. צחקתי קצת. בהיתי הרבה בעיקר. טוב שמיקום בית החולים נמצא ליד הים. פשוט ישבתי שם על הסלעים ובהיתי לעבר הגלים הנסחפים. קצת רציתי שייקחו אותי איתם אל האופק.

מחלה כרונית. אבל חיים עם זה. יהיו עוד התקפים, אבל לא יודעים מתי, או אם בכלל. ובאיזה צורה. אולי מחר, אולי בעוד 20 שנה. לכי תדעי. אף אחד לא באמת יודע. איך מתמודדים עם חוסר הידיעה הנצחי. מעכשיו והלאה אני צריכה לחיות עם פצצה מתקתקת ולחכות. ומצד שני, אף אחד לא מבטיח לי כלום גם אם אני בריאה.

חמשת שלבי האבל
וכך התחילו להם חמשת שלבי האבל שלי. מה קברתי? את ה’אני הבריאה’. אבל שם, עמוק בתוך האדמה, גיליתי ‘אני חדשה’. גרסה אחרת שלי, אולי טובה יותר? אבל במפתיע מאושרת הרבה יותר.
גיליתי 'אני חדשה'. גרסה אחרת שלי, אולי טובה יותר?
שלב ראשון – הכחשה
כמו שהתמודדתי עם כל רגע קשה ומבלבל בחיי, גם פה התגובה המידית הייתה לי ברורה. ללכת לפאב השכונתי ולהטביע את יגוני באלכוהול. אם יש רגע בחיים שבו מותר לך לרצות לשכוח שאתה קיים ושהעולם קיים סביבך. זה הרגע הזה.

שלב שני – אבדן שליטה
כל חיי הייתי בריאה. באמת. חוץ מאיזה אשפוז סלמונלה קטן בבוליביה לפני כמעט עשור, שהצליח לגרום לי לפקפק במערכת העיכול שלי מחדש. חוץ מזה, הייתי בריאה. בדיוק בגלל זה גם אף פעם לא ייחסתי חשיבות לגוף שלי. הוא היה שם ברקע, כמובן מאליו. תמיד עשה כל מה שאמרתי לו. אף פעם לא התנגד. אפילו כשסחבתי אותו לטיולים מפרכים ברחבי העולם הוא קצת נרתע, אבל תמיד בסופו של דבר הוא התרצה והיה שם בשבילי.

והנה, פתאום הוא לא מקשיב לי. אני לא שולטת בו יותר. הוא עושה כרצונו. ישות נפרדת לחלוטין. יצא למלחמת עצמאות נגדי. הוא מורד. והטרשת הזאת עומדת בחוד החנית. איך אני חוזרת לשלטון?

שלב שלישי – רחמים עצמיים
כולם תומכים. כולם רוצים לעזור. המבט הזה. יהיה בסדר. מעולם לא הרגשתי מסכנה, ככה זה מרגיש? אל תתנשאו עלי רק כי אתם בריאים, גם אני הייתי ככה עד לפני רגע. פתאום העבירו אותי בכוח לקבוצה אחרת. חלשה יותר. לא שייכת לשם בכלל. זה לא אני, זה מישהו אחר.

רק אל תרחמו עלי. בבקשה. זה לא יגמר בטוב, אני עוד עלולה להאמין לכם ולרחם על עצמי.

שלב רביעי – יד ביד
זה חלק ממני. זה שם. זה לא הולך לשום מקום. יושבת ועדיין בוהה. זה בכלל לא עניין של שליטה. הטרשת הזאת, היא לא הולכת להעלם. אז אולי אני אעשה לה מקום. שיהיה לה נוח. שהיא תוכל לחזור לישון ושום דבר לא יפריע לה. אני אפנה את כל מה שעושה רעש בחיים שלי, ואני אשאיר רק את השקט. ואז אולי, היא לא תרצה להתעורר לעולם.

ואולי אפילו בסוף נהיה חברות. נמצא דרך לחיות יד ביד בלי להפריע אחת לשנייה. היא ואני בגוף אחד.

אני אהיה אפילו יותר מאושרת ממה שהייתי לולא המחלה

שלב חמישי – הביצה והתרנגולת

מה קדם למה. כל החיים מלמדים אותנו שהעיקר הבריאות. אם נהיה בריאים אז אולי נהיה מאושרים. זה משוואה מאוד ברורה. רק אף אחד לא מספר לנו שזה פועל גם הפוך.
הבנתי את הקטע. צריכה לשמור על הגוף שלי. עד עכשיו זלזלתי. אני מוכנה! מה עושים? אוכלים בריא? עושים ספורט? יוגה? מפסיקים לעשן? מפסיקים לשתות? מה עכשיו? ‘תראי’, הרופא מסתכל ומחייך. ‘הכל חשוב. אבל כשמדובר במערכת העצבים שלך, קודם כל הכי חשוב לטרשת שיהיה לך טוב, שתהיי שמחה ורגועה, כל השאר זה בונוס’.
לא הבנתי, אז בעצם בשביל שאני אהיה “בריאה” אני צריכה קודם כל להיות מאושרת?

ההחלטה – ממשיכה ללכת
מעניין. אני חושבת שזה בדיוק מה שאני אעשה. אני אהיה אפילו יותר מאושרת ממה שהייתי לולא המחלה. אני אפילו אעבור לגור ליד אותו הים. כדי שהוא יזכיר לי.

והטרשת? אנחנו פשוט נמשיך ללכת, ביחד.

עוד מהבלוג של ממשיכה ללכת

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 months
תצוגה מקדימה

"כאן גרות בכיף"

אז חתמנו חוזה. לחצנו ידיים. עכשיו הגיע הזמן להבין איך השותפות הזאת הולכת לעבוד. הסכמתי לחלוק את הגוף שלי עם הטרשת. פיניתי לה מקום, היא התמקמה לה בפנים בנוחות. הכל טוב ויפה....

תגובות

פורסם לפני 3 months
תצוגה מקדימה

לעולם בעקבות השמש

'יש לך שתי ידיים, שתי רגליים, לכי תעבדי קשה ותעשי כל מה שרק תרצי' אני חושבת שאת המשפט הזה שמעתי יותר מכל משפט אחר בבית שבו גדלתי. אולי זו החריצות הסובייטית שאליה חונכתי...

תגובות

פורסם לפני 2 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר