הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

ביום העצמאות (יומיים אחרי תאונת האופנוע), כשהייתי בדרך לים (אחרי שמר תפו”א לא ענה לי לטלפון), ראיתי ב”הילוך איטי” את הסצנה הבאה:

 ילד משחק עם כדור בדשא לצידי הכביש, הוריו צועדים מאחוריו… זוג מבוגר עומד שלוב ידיים ליד הכביש והים המהמם פרוס מאחור.

הכדור של הילד החל לתפוס ממנו מרחק, הוא התחיל לרוץ אחריו, לא צריך להיות גאון בפיזיקה, כדי לצפות את העומד להתרחש.

בתוך גופי מתעוררת מלחמה.

אני ממש רוצה לצעוק ילד עצור!!!! אבל, אותו משהו מוכר לא נותן לי. בראש אני מריצה מחשבות בעוד גופי ממשיך ללכת על אוטומט, עטוף בחרדה משתקת: “הוא יעצור, הוא לא טיפש” “הזוג הנחמד יעצור אותו”…

 הזוג הנחמד לא עצר אותו, למרות שהוא ממש חלף על פניהם. ומסתבר שהוא כן טיפש!, הוא רץ לכביש אחרי הכדור! בדיוק שהרמזור התחלף לירוק (לרכבים).. עוד הספקתי לצעוק (בראשי בלבד!) אאאאאבאאאאא!!! ללללללאאאא!!!!! בבקשה אל תיתן לי לראות את הרכב פוגע בילד הזה עכשיו!!! אני לא אוכל לחיות עם עצמי!!!

לשמחתי הגדולה, הנהגת של הרכב השחור צפתה גם היא במתרחש לקרות, ובלמה לאט ובזמן. ראיתי את הילד אוחז בכדור בגאווה, המשכתי ללכת מבלי להביט לאחור. שמעתי את האישה (מהזוג הנחמד) נוזפת בו, “ילד! לא רצים לכביש ככה!!! זה מאוד מסוכן!! יכולתה ל….” הקול של האישה נבלע ברחשי הסביבה ואני שומעת רק את קולי הפנימי: “מה? מה?…. מה? אאאאאבאאאאאאאאא!!!!! מממממממההההההההה???? מה אני אמורה להבין מזה???”.

כמה ימים אחרי “כמעט התאונה” של הילדון הטפשון. עלתה בי המחשבה שאולי אני מושכת אלי את כל התאונות האלה, כי היקום מנסה להגיד לי שאם אוריד את החרדה אוכל לעזור לאלה שסביבי. אם לא הייתה בי החסימה של המחשבות הייתי עוזרת לאופנוען, צועקת לילד לעצור, מתקרבת לצומת ובודקת אם אני יכולה לעזור במשהו…

אסימון נוסף נופל ואני מבינה את מקור החסימה. אני כל כך רגילה לחשוב מה נכון לעשות, מבחינת הצד השני, שאני לא עושה מה שנכון לי.

כשאני לא עושה את מה שנכון לי, אני בעצם לא עושה את מה שנכון לכולם. בעצם לא עזרתי ולא עשיתי טוב לאף אחד, הצלחתם לעקוב?

אחדד בדוגמה -

כשראיתי את האופנוען על הכביש רץ לי בראש: “אני אלך לעזור לו?! לא נעים… הוא בטח לא ירצה עזרה מאישה, זה יעמיד אותו במצב לו נוח. הוא גם נראה כועס… אולי הוא ילך מכות עם הנהג…. תברחי מכאן מהר, תברחי” (תודה לך מוח קסום, על המציאות היפה שאתה בונה לי).

האני החדשה לעומת זאת, הייתה אומרת על הזין שלי המחשבות המטומטמות האלה, את מרגישה צורך לעזור?, אז קחי את הטוסיק שלך ותעיפי אותו לכביש! היקום לא אוהב הססנות “מי שמהסס, מפספס!!!” (מתוך הסרט “המסע המופלא הביתה”).

אם ארפה את החרדה שבי, אהיה משוחררת לעזור לאחרים.

מבינים עכשיו למה כל כך הופתעתי ששמעתי את רעש התאונה בפעם הרביעית????

חשבתי שהבנתי…. אבל הנה שוב, לא הבנתי כלום.

אני מקווה שאני משילה מעצמי גם את המחשבות המעכבות. כול פעם שאני פשוט עושה מבלי לחשוב זה עוד ניצחון קטן בדרך להחלמה!

אם יש לכם אסבר או פרשנות אחרת לכל התאונות האלה אשמח לשמוע.

אסיים עם וידאו שעשיתי לפני שנה בקורס פוטותרפיה, שמדבר בדיוק על המקום הזה, על תחושת החסימה, אי היכולת לדבר והשיתוק המלא שבחרדה

https://vimeo.com/121758944

שלוות שלום!

12400814_1111809695498240_6139847051248952285_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

”הימים הכי סאחיים שלי EVER!!!“

  רביעי-שישי, ה-3-5/8/16. היום ה-86, ה-87 וה-88 לגמילה. רביעית קמתי גמורה יותר משהלכתי לישון. הרגשתי שמשהו בי לא רוצה ללכת לעבוד, זה חרה לי מאוד! דיברתי עם ”הילדה הפנימית...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה