הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

יום שישי 27/5/16, היום ה – 18 לגמילה.
בעודי כותבת את הפוסט של יום חמישי, התמלאתי אנרגיות, הייתי ב – “ZONE” שלי. עטפה אותי התרוממות רוח (לא מפסיקה לקבל הודעות מחממות את הלב, תודה!), האזנתי לשיר הזה:
https://www.youtube.com/watch?v=OQv0cXAvXhU
רגועה ושלווה, שמחה על היום חופש שלפני, אני מחליטה סופית שאני בחורת לבלות אותו עם עצמי במרחב המוגן שלי (כי אני לובסטר עכשיו). פתאום אני שומעת רעש בלימה ואחריו, התנגשות כמובן.
אני אומרת לעצמי “אין מצב!!!”, “את מדמיינת”. מסיימת לעלות את התמונות, הולכת למטבח, מבעד החלון אני רואה שני רכבים מתנשקים ואופנוען לידם. תאונה קלסית. הרכב הראשון בלם ועצר לפני מעבר חציה, הרכב שמאחריו לא הספיק לעצור והתנגש בו.
תסלח לי, אאאאאאבאאאאאא!!!! אני לא מבינה? מה אתה מנסה להגיד לי???
אתם בטח שואלים את עצמכם, למה הפסיכית הזאת כל כך מתרגשת מתאונה קטנה ושגרתית?
בלו, בלו, בלו, בלו, בלו… (רעש של חזרה בזמן, מלווה בתנועת טשטוש (כמו ב – “ילדים סורגים”)) -
ב- 29.3.16, יום שלישי, הייתה לי פגישה לא טובה עם המתקשרת, מלאה בהתנגדות מצדי. (זו הייתה הפגישה הראשונה הלא טובה בינינו, בשנייה, פוטרתי). כשיצאתי מהפגישה ההיא, רק איחלתי לעצמי להידרס ע”י אוטובוס!!! אפילו חשבתי “חבל שאני לא בירושלים, שם היה סיכוי שמישהו ידקור אותי או ידרוס אותי בעודי עומדת על המדרכה”.
שבוע אחרי, ב- 4.4.16, בשעה שלוש בצהריים, הלכתי לפגישה שגרתית עם המתקשרת יצאתי מהפגישה (שבה עבדנו על נושא ה”נשיות”), מוארת מתמיד, הרגשתי משהו שנטען בתוכי וממשיך לעבוד ולהיפתח. המתנתי לאוטובוס, עטופה בשלווה הנשית החדשה שלי, פתאום, בבבבווווווםםםםםם!!!!! אני מסובבת את ראשי ורואה את התמונה הבאה (שנצרבה בי באותו הרגע, לעד):
רכב פורשה לבנה, נכנס ברכב שחור שבדיוק פנה (והמשיך להסתובב סביב עצמו), מעוצמת ההתנגשות ביניהם, הם פגעו ברכב שעמד במעבר חצייה. הרכב דחף רכב “וואן” שעמד לידו, והרים אותו על המדרכה. ברכב נהג גבר דתי טיפוסי וחביב, כרית האוויר שלו התנפחה, הוא נשאר תקוע באלכסון. שנייה או שתיים של דממה עטפו את הצומת, דלת הפורשה נפתחה, החבר שישב ליד הנהג יצא, הוא הביט לעבר מעבר החצייה, תפס בשתי ידיו את ראשו וצרחחחח “ללללללללאאאאאאאא” תוך כדי שברכיו צנחו לאספלט.
האישה שלידי צרחה “האישה!!! האישה!!!”. לא הבנתי?! מה הרגע קרה פה? (הסתכלתי לצד השני, עד שנשמע רעש הבלימה). האישה שצרחה לידי, אמרה שהייתה הולכת רגל, עם תינוק, שבדיוק חצתה את הכביש. הבטתי לעבר הצומת וחלחלה עברה בגופי. אם אכן עברו במעבר חצייה אישה ופעוט, קשה לי להאמין שהם שרדו. אני לא הצלחתי לראות אותם, אבל היה נדמה לי שהבחור הצעיר מביט מתחת לשתי המכוניות.
“זה מה שרצית שיקרה לך שבוע שעבר?” שאלתי את עצמי. “באמת???”, “מה נסגר אתך???” “את לא מבינה? היקום רוצה שתפקחי את העיניים!!! ואל תזמני לך דברים שאת לא באמת מתכוונת אליהם! באותה התקופה התחלתי לפתח רגש למר תפו”א ועם הרגש הגיעו החרדות ותחושה אינסופית שהוא הולך להבין איזו פסיכית אני ולעזוב אותי. אמרו לי כמה פעמים שהמחשבות האלה יובילו לזה שזה התממש, אבל לא הצלחתי לשלוט בהם. עכשיו נפל לי האסימון, כבר אז היקום אותת לי ואני לא הבנתי.
חזרתי לביתי, דיברתי עם מר תפו”א וסיפרתי לו על התאונה. בערב הוא התקשר לספר לי ששמעו על זה בחדשות, ושזה לא אשמתו של נהג הפורשה (כמו שאני חשבתי). אז הנה הפרטים כמו שהם באמת היו (כי התקשורת היא תמיד 100% אמינה, אובייקטיבית ומדויקת!).
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4787280,00.html
ביום הראשון של הגמילה, יצאתי מפגישת ה”סולחה” עם המתקשרת, שבורה ומותשת. מוחה את הדמעות שלא מצליחות להפסיק לרדת, בתחילתו הכואבת של האבל, בסופו של התקף החרדה (שנמשך שלושה ימים). ממש מתחת לבית שלה, שנייה לפני שהרחוב נגלה בפני, אני שומעת: בבבבבוווםםםם!!!.
“אאאאאאבאאאאא!!! אתה לא רציני איתי? עכשיו מה?”.
אני יורדת שלוש מדרגות אחרונות ונחשפת לרחוב. הרחוב ריק, פרט לאופנוע ואופנוען ששכובים על הצד ורכב שחור קטן שנעצר לפניו. לא ראיתי מה קרה, חשבתי לעזור לאופנוען אבל משהו בי לא נתן לי. הספקתי לראות שהוא מרים את עצמו. והמשכתי ללכת על אוטומט, מבלי להביט לאחור (כן, אני מתביישת בעצמי).
יש עוד… ההמשך יבוא…
משהו להמשיך להרהר בו… מצרפת הרצאה משעשעת על בחור שיש לו צירוף מיקרים (או לא?), עם השעה ארבע לפנות בוקר:
https://www.ted.com/talks/rives_a_museum_of_4_o_clock_in_the_morning?language=he

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה