הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

איפה שהחור, הייתה קופסת מתנה קטנה מצלופן ורוד קשורה בשרוך זהב. איפה שהקיר מתקלף הייתה קופסת כסף ובה מסטיקים למי שיחשוב לפתוח את הקופסה

איפה שהחור, הייתה קופסת מתנה קטנה מצלופן ורוד קשורה בשרוך זהב. איפה שהקיר מתקלף הייתה קופסת כסף ובה מסטיקים למי שיחשוב לפתוח את הקופסה

אני ממשיכה להרגיש אי נוחות ואי שקט. המחשבות על מר תפו”א אדמה חזרו BIG TIME!!! אני לא מצליחה להבין מה היקום אומר לי… זה מרגיש לי כמו עניין של פרשנות, אני מבולבלת, מרגישה שאני כבר לא יודעת כלום.

ואז קרה הדבר המדהים, לו איחלתי! סוף, סוף, הרגשתי כעס אמתי וטוב על מר תפו”א!!!
אני לא מורידה את האחראיות שלי לדבר, אבל בחיאת??? טעיתי! אני בת אדם (בינתיים :-)) למדתי, התנצלתי, התעוררתי למען השם!!! לא מגיע לי הסבר הכי קטן וקצר ללמה??? למה? למה? אתה הרי יודע שאני סובלת מהמוח שלי, למה לא לתת לי את השקט? החלטתי לשלוח לו הודעה אחרונה, כמובן שאשתף בה:

“חשבתי שאמרת שגם אתה מאמין ב- כן, כן. לא, לא.” (ככה למדתי בקיבוץ והייתה לנו שיחה על זה). “איפה השתיקה הרועמת נכנסת במשוואה הזו??? הילדה המפגרת שבי הופכת לאישה מדהימה! והיא כועסת! לא מצליחה להבין איך גרמת לה להתאהב בך ואז נעלמת כלא כלום. זה דבר די מגעיל לעשות, לא מכבד ולא מכובד! בבקשה תפסיק להגיע לי לחלומות!!!!” (בגלל הלחץ שהיה לו בעבודה לא יצא לנו להיפגש, אז צחקתי איתו על זה, שלפחות נפגשים בחלומות – חלמתי עליו בלילה לפני).

לא יודעת מה זה נתן לי. היה ברור שהוא לא יענה על זה, אבל רציתי להגיד בריש גלי שהתאהבתי בו (לא יודעת אם הוא היה מודע לזה) ורציתי שידע שאני כועסת. שמחתי שמצאתי את המקום לכעוס עליו, כי לכעוס עליו, אומר שהתחלתי לאהוב את עצמי, שהפנמתי שאני לא צריכה לקבל את העובדה שמישהו מתנהג אלי ככה, שאני לא נשארת בדמות הקורבן השנואה!

בערב אני יוצאת שוב למשמרת לילה… שוב, בא לי להשתכר. זה לא כיף להיות סאחי!!!
אני שמה לב שאני עצבנית, חסרת סבלנות, סיימתי להקיא, אני מרגישה רייקה. לגמרי שכחתי את את מנטרות ההו’אופונופונו.

בשבועיים האחרונים הכירו לי (פעמיים, שני אנשים שונים ומשונים) את “משל הלובסטר”. זה זמן טוב לציינו:
המעטפת החיצונית של הלובסטר, קשה ואינה מתרחבת. היא מגבילה אותו!
אז איך הלובסטר יכול לגדול כשלא נוח לו? כהוא כלוא בתוך השריון?
הלובסטר נבלע מתחת לסלע, מזיע קצת חלבון, משיל את הקליפה ויולד אחת חדשה..
הטריגר לצמיחה של הלובסטר, היא תחושת חוסר הנוחות.

אני מתחת לסלע מצמיחה קליפה חדשה, מה שאומר שאני חשופה, ואני תוקפת כל מי שמנסה לגעת בעירומיי. במהלך המשמרת נסתי להשתכר ממה שמותר לי (כן מותר לי לשתות בירה! אני בגמילה אסור לי להפסיק בבת אחת!!! (ותודה על כך!)). אז שתיתי בירה עם קש, שתיים, שלוש, טוב ארבע! אל תשפטו אותי!!! ממש רציתי לעוף! ושמרתי על המגבלות! אחרי 18 יום של סאחיות מותר לי קצת פורקן!!!
לא עבד לי.
הרגשתי שההשראה יצאה ממני.
לקרת שש בבוקר נכנסה רועדת ובוכה, לקוחה קבועה, שהיא כבר חברה. היא הייתה “מבושמת מאלכוהול” (לא שופטת! רציתי להיות בדיוק במצב שלה (מבחינת שיכרות, לא הבכי והרעד!), רק מציינת עובדות).
שדדו אותה מתחת לבית, לקחו לה את כל התיק! הטלפון, המפתח הביתה, הארנק ובו כסף מהמכירות שהיא עשתה באותו היום, ממש לא סיטואציה נעימה. ממש רציתי לעזור לה, אבל חוץ מלחבק ולקנות לה סיגריות, לא יודעתי איך. נזכרתי שקראתי בספר הקסום שלי, שאנשים וסיטואציות לא סתם נכנסים לחיינו, ותהיתי לעצמי, מה הדבר שבי שמשך את הסיטואציה הזו? מה אני אמורה ללמוד כאן?

חזרתי הביתה (אחרי שלוויתי אותה לאחותה), מוטרדת ומהורהרת. אומנם הייתה אחת המשמרת היותר מוצלחת שלי מאז הגמילה. הצלחתי להתנצל אחרי שתקפתי ותקפתי כמה פעמים… (להגנתי, יום חמישי יש טרוף בסקסמוכר ואנשים יכולים לאנוס אותך ברצף!!!), צחקתי צחוק טוב והרגשתי קלילה וחופשיה. אבל ה – אי שקט הזה…
כשהגעתי לפתח דלתי, הבחנתי שמישהו הוריד לי את הקישוטים שהדבקתי ליד האינטרקום (זה בקומה אחרונה, בדלת של הגג, חוץ ממני והשכן (ואורחים שלנו), אף אחד לא אמור להיות שם! הייתה שם קופסת מתנה קטנה וקופסה מכסף עם מסטיקים בפנים. זה שבר אותי!!!
למה? אאאאבאאאא!!! לללמממממהההה???? למי זה הפריע? בשניות הרגשתי שאין שום טעם לחיים ואין בי אנרגיות להמשיך. התיישבתי ליד המחשב וייבבתי.

ראיתי הודעה מבחור שהתחלתי להתכתב לאחרונה דרך הבלוג. גם הוא מודע לזה שהוא צריך להפסיק לשתות אבל עדיין לא הצליח להתעורר (ונאחל לו בהצלחה עם זה). אני מרשה לעצמי לצטט חלק מההודעה (אם זה לא מתאים תכתוב לי) -
“כתבת לי שאולי אנחנו אמורים ללמוד משהו אחד מהשני…אני לומד ממך המון בימים האחרונים. אמנם עדיין שותה המון…אבל איזה קול בי מתעורר….שאומר די…הרבה בזכות הפוסטים שלך”

התכתבנו קצת והרגשתי שאין לי תשובות בשבילו. קוותי שאוכל דרך הבלוג לעזור גם לאחרים אבל אני לא יודעת כלום יותר… אם המוח המודע, קולט רק 15,000 חלקיקי מידע בשניה מתוך 15,000,000 שעוברים באותה השניה (אותם קולט המוח הלא מודע (קולטים?!?!)). אז אני לא יודעת כלום. אולי יש סביבנו חדי קרן, חייזרים ורוחות רפאים כל הזמן, והמוח המודע לא יכול להכיל את זה.

אז המשכתי לקרוא קצת בספר הקסום, זה החזיר אותי למנטרות, לניקוי, לחמלה, לאהבה, לקבלה. ונרדמתי עטופה בחיוך, אהבה והכרת תודה.

אסיים בעוד הרהור בנוגע לבלוג ולרוחניות החדשה שאני מאמצת, עם הסרטון הזה:
http://www.eol.co.il/articles/389
זו הרצאה של נזיר חמוד על הכוח שבהכרת תודה (שאני לומדת להרגיש בשלושת החודשים האחרונים). לקרת הסוף (בדקה ה-11 ו – 44 שניות) הוא מסביר:
“השינוי מתחיל אצל אנשים בודדים ומתחיל לחלחל אל תודעתם של השאר, מכיוון שכשאתה אסיר תודה אתה חסר פחד ואז אתה לא אלים. הכרת תודה מובילה לתחושה של שפע ולא של מחסור, ואז ניתן לחלוק וליהנות מההבדלים בין אנשים.
התהליך הזה מייצר שוויון מסוג חדש – שוויון בכבוד. לא במעמד סוציו אקונומי, אלא בבסיס ההתנהגותי שלנו אחד כלפי השני – שוויון ביחס שאנו מעניקים איש לרעהו.”
גם בהו’אופונופנו מדובר על לרפא את עצמך כדי לרפא אחרים. אני לומדת להוכיר תודה! צעד ראשון – ריפוי עצמי! ובתקווה, אחר כך את העולם!!! (כן, פינקי!!!)
שלוות שלום!

לפחות החיוך הזוהר בחושך נשאר : -)

לפחות החיוך הזוהר בחושך נשאר : -)

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה