הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

חזרתי למקום הבטוח שלי בשבע בבוקר, הרצון להשתכר ולהקיא את נשמתי עדיין איתי. אני מתעוררת בבהלה הקבועה – מה השעה?????, עשר וחצי בבוקר!! עוד רבע שעה אבי מגיע לאסוף אותי למפגש משפחתי (אאאאאהההה).

הרגשתי כמו סופר מן, התארגנתי בשניות ויצאתי.

בדרך לאירוע, ראיתי הודעה מהסקסמוכר, שחסר כסף שהייתי אמורה להשאיר בקופה, חיטוט זריז בתיק מגלה שהוא אצלי. מעל לשלוש שנים שאני מסיימת משמרת שיכורה, לעתים אף שיכורה מתה, מעולם לא לקחתי איתי את הכסף! הסאחיות הורגת אותי! פשוט לא מחמיאה לי! (“שכחת גמילה” כבר ציינתי?).

משהו בי היה שונה במפגש הזה… לא משהו גדול, גם לא חיצוני, משהו קטן, תוך מוחי, נדמה לי שרק אני יכולתי להבחין בו. המשהו הזה אולי ישמע לכם בנלי ושגרתי אבל ל-”חרדה החברתית” יש הרבה חסימות בנליות, כדוגמה חייה: קושי לאוכל בחברת אנשים, קושי לרוץ אחר אוטובוסים, קושי בעמידה מול סמכות, מול קהל, קושי בלהרים כסף מרצפה, בלהחזיר מוצר, בלהתלונן, בקיצור, המון קשיים טיפשיים אך מעכבים.

אז מה היה שונה במפגש הזה? פשוט עשיתי ואמרתי מה שאני רוצה ללא המחשבות המעכבות. מחדדת בדוגמאות- כשהגענו קניתי לי קפה (גם סופר מן לא מספיק לשתות קפה כשהוא ממהר), בחיי הקודמים הייתי מנהלת בראש סדרה של מחשבות, זה לא מתאים שאקנה עכשיו קפה, אני צריכה להגיד שלום לכולם, אין זמן לזה… ועוד ועוד ולא הייתי קונה לי. הפעם, לא רק שקניתי לי קפה, גם “פינקתי” את חברה של אחי במים, ויצאנו לסיגריה (ושכטה) עם ה”דרינק”. שיתפתי בקול רם וחופשי איך ליל אמש ממש רציתי להשתכר ולהקיא, הקראתי ברכה שכתבתי להורי, למרות שחשבתי שהיא די טיפשית, התיישבתי בשולחן ה”ילדים” וניהלתי שיחות מרתקות וקורעות מצחוק, עם ילדיהם של בני דודי האוהבים ועוד.
ככל שהתנהגתי יותר בחופשיות ומבלי להתחשבן עם עצמי על איך הכי נכון לנהוג, ככה הרגשתי יותר חופשיה וקלילה. (רעש של אסימון נופל נוסף).
נשמע קל? אולי, אבל מאוד קשה לי להתנגד למחשבות שלי, הרי אני אמורה לדעת מה הכי טוב בשבילי לא?

להזכירם, בשישי יריתי את הבלוג לאוויר הווירטואלי ויצאתי לעבוד (כבר במשמרת קיבלתי הערה או שתיים בנושא, אבל לא התייחסתי אליהם ברצינות…). במפגש המשפחתי, אחי אמר לי שהוא קרא את הבלוג, התחיל לעקוב אחרי ואף המליץ לאבא לעשות זאת…. ?!?! WTF ?!?!?! קפאתי! אין מצב! אם אבא שלי קורא את הבלוג אני מפסיקה לכתוב, לפחות כך חשבתי לעצמי.

נזכרתי שכבר הייתה לי סגה כזו לפני ארבע שנים, כשתכננתי את פרויקט הגמר שלי. להראות את מה שאני רוצה? (ואתם קוראים כמה חשופה אני, תחשבו לראות את זה בתמונות ווידאו…) או לעשות משהו שאני לא אתבייש להזמין אליו את ההורים שלי? אכן דילמה.
בסוף, החלטתי ללכת עם האמת שלי (בדברים הגדולים אני תמיד מנצחת את החרדה, אבל אז אני הולכת עם ראש בקיר. מכאן באה העקשנות וחוסר יכולת לקבל ביקורת, כי המאבק עם המחשבות המעכבות שלי, לא משאיר מקום למחשבות מערערות מאחרים. (עוד אחד נפל).

לא הזמנתי אף אחד לתערוכת הגמר שלי. היה לי יותר נוח לחשוב שאני פונה לאנשים זרים. בסוף קיבלתי פרויקט גמר מצטיין והרבה חיזוקים מהסביבה (למה אנחנו כל כך זקוקים לחיזוקים מהסביבה????).
יום לפני שהתערוכה ירדה הורי וסבאתי, הגיעו ולמרות חששותיי הגדולות, הם היו גאים בי.

באחת מהתייעצותי עם חברי הטוב יפתח, לא מזמן. הוא הסב את תשומת לבי, שהיקום כל הזמן מציב אותי במקום של לבקש עזרה, אני, נאבקת עם הקושי בלבקש עזרה ובסוף עושה לבד. אך אז, היקום מתעקש ומפגיש אותי שוב עם צורך אחר שמצריך בקשת עזרה. יפתח הוסיף שעד שלא אשבור את המעגל היקום ימשיך לאתגר אותי בנושא.

על אותו משקל, מיום היוולדי לא הצלחתי לדבר, היו לי הזדמנויות, היקום אתגר אותי שוב ושוב אבל אני שתקתי (אכתוב על זה בפוסט עתידי).
מרגע זה (ואתם העדים שלי) אני לא מצליחה להפסיק לכתוב. אני כותבת כל זמן פנוי שיש לי. גם כשאני עם חברים או בעבודה אני רק רוצה לכתוב (ואני מתנצלת על זה). לא, אני ממש לא רוצה לדבר!!! ככשואלים אותי מה שלומי אני לא יודעת מה לענות. לכתוב, להוציא, לעשות סדר בכאוס, לנקות, לנקות, לנקות…

זה מרגיש שבתוכי מתחיל לנבוט משהו, זו אני החדשה, אנחנו מתחילות להכיר. בינתיים היא עושה רושם חיובי (תמיד חשבתי שאם אוריד את כל החסימות תצא ממני שדה רעה).

בשישי לפני שפתחתי את הבלוג קראתי קצת על א”א, כבר אז הרגשתי שאני צריכה תמיכה. קראתי, קראתי, קראתי ונבהלתי! מודה! אני לא רוצה להתחייב להיות נקייה! אני לא רוצה להיות נקייה! בשבת בערב המשכתי לשוטת עם גוגל ונפל לי עוד אסימון! אני רוצה להשתמש נכון! אני נזכרת בהרצאה שיפתח הכיר
לי, ממש לפני שהתחלתי טיפול.

https://www.facebook.com/ilnewcon/videos/981564891879630/

ותקלתי בה שוב, במקרה, אחרי שהמתקשרת פיטרה אותי וגוגל עזר לי לחפש
מתקשר חדש.
הדוד הנחמד הזה מספר שעשה שימוש לרעה בגראס וגילה זאת בעזרת איוואסקה. הוא גרם לי להבין שאני משתמשת באלכוהול לרעה (רק בפעם השנייה). השאיפה שלי היא להגיע למצב שאני יכולה להשתכר מבירה ושתי צ’ייסרים, כמו סאחית טובה, מדי פעם, באירועים מיוחדים.
גם אני כמוהו לא רוצה להטיף נגד אלכוהול ושתייה (ואם אגיע למצב הזה, בבקשה תירו בי!) רק אומרת שאני לא השתמשתי בו נכון, ויש לו הוראות הפעלה פשוטות וקלות ליישום. ברור לי שעל מנת להגיע לשם אאלץ להפסיק לתקופה… תמיד האמנתי שאפסיק כשאהיה בהריון… הרבה יותר קל להפסיק בשביל מישהו אחר (לפחות לי). אבל האני החדשה בוחורת לעשות דברים בשבילה, היא תחליט מתי כמה ואיך, אני סומכת עליה.
שתדעו שלווה פנימית!

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה