הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

כמה נקודות ראויות לאזכור מהמסע לדרום: (שכלל בתוכו את היום השביעי, השמני והתשיעי לגמילה).

1. כשקיבלתי את התקפת הסוכר, הייתי חייבת לצאת להסתובב. לשמחתי הייתה זו שעה לא רעה (שעת השקיעה), דמיינו לעצמכם את הסצנה הבאה:
דרום הארץ, נוף מדברי, סוף יום חמסין, אבק מתעופף לו לכל עבר, השמיים צבועים בגוונים של כתום וורוד והציפורים נותנות את שירתם האחרונה. פתאום! משום מקום אני שומעת שיר, צליליו מתחברים לי עם צלילי המדבר. אני צועדת לעבר הצלילים, כעכבר הצועד אל מותו אחרי החלילן מהמלין. בסוף הדרך הקסומה אני רואה סטודיו מרובע מעץ, ארבעה כיווני אוויר, לפחות שלושה רמקולים, אין איש בתוכו ואין אנשים סביבו
זה השיר שהיה ברקע:
כריסטינה אגילרה – קיטש במיטבו -
https://www.youtube.com/watch?v=-2U0Ivkn2Ds

עכשיו אתן עוד וידוי של נערה מתבגרת (אמרתי שאני בתהליך של להפוך לאישה..). זו לא הפעם הראשונה שהשיר הזה פוגש אותי, גם לא השנייה, גם לא… בסדר! הוא היה אצלי בפלייליסט תקופה לא מבוטלת. אבל לפני שנה, במהלך סדנת סאונד, בלימודי הפוטותרפיה (כולם אמרו לי שיש משהו תרפויטי בעבודתי… אז עשיתי קורס של שנה באוניברסיטת ת”א), המרצה הביא את השיר הזה כדוגמה למשהו ומהר מאוד התחילו לרוץ “צחוקים” ולעג… חלקתי על דעת כולם, דיברתי וביכיתי (מהחרדה שהציפה אותי ברגע שהבנתי שאני רוצה לקום כנגד כולם). בסוף הסדנה המרצה אמר לי שעשיתי מעשה שדרש הרבה אומץ ושהוא מסכים עם דעתי. זה היה אירוע משמעותי עבור אדם שמפחד מהצל של עצמו (לא, זאת לא מטפורה, כבר כמה פעמים שנבהלתי מהצל ומההשתקפות של עצמי). עוד אחזור לשיר.

2. ביום השני עשינו טיול של איזה 100 ק”מ מביתנו הזמני. בחזור נזכרתי שלא תדלקתי אבל היה כבר מאוחר מדי לעשות אחורה פנה. אחרי דקות ספורות נדלקה לי נורית הדלק. מעולם לא נדלקה לי נורית דלק לפני, זהו מחירה הכבד של הסאחיות., יש לי שכחת גמילה. החרדה התחלה לחלחל לתוך גופי… מה עם אתקע באמצע שום מקום, מה עם לא אהיה איפה לעצור, מה אם ומה אם…. אבל טא! טא! נזכרתי שאני מתה, ו -”איוב” (כינוי שנתנו לי חברותיי לטיולים בגלל שאני נוהגת לבדוק כל ארוע/תאונה/רצח שקרה באזור בו אנו מטיילות), זו לא אני יותר!
באותו היום קראתי ברעב את הספר “אפס מגבלות” והחלטתי לתרגל מכל הלב את כל מה שהפנמתי עד כה. זה היה בעיקר המנטרות, אבל אחרי כמה דקות הרגשתי יותר טוב… “בטחתי ב- ה’ “”, כמו שאומרים. (אבל סגרנו את המזגן רק כדי להקל אליו…)
אני לא יודעת כמה דלק באמת נשאר במיכל ואם בכלל (כנראה שכן כי הרכב לא נעצר, אבל היי! אני בוחרת להאמין בנסים!). הגענו לתחנת דלק, בדיוק שהמתדלק התכוון ללכת (כבר החליף בגדים).

3. בערב כשחזרנו לביתנו הזמני, התמלאתי עצב. הרהרתי בשיר שבסעיף 1. לכששמעתי את השיר לראשונה, חשבתי שזה בשבילי, שהיקום אומר לי אם הוא לא מדבר איתך היום, תניחי לזה, זה לא נועד לקרות. בערב חשבתי שאולי היקום מתכוון הפוך, תגידי את משהו עכשיו, לפני שהוא יוותר עליך. אז לא לקחתי את הסיכון ושלחתי הודעה למר תפו”א. רציתי לכתוב לו שהכל פה מזכיר לי אותו, רצתי לשתף אותו בכל חוויות סוכר, חשבתי שזה יצחיק אותו ורציתי להצחיק אותו, רציתי לכתוב לו שהוא חסר לי…
ימשהו בי ידע שזה לא נכון, הוא לא יענה ואני אצפה לתגובה… המשכתי לקרוא בספר ולתרגל את המנטרות עד שהרגשתי שאני מתכוונת אליהם מכל הלב. (במקרה של מר תפו”א היה לי קל להתכוון ל: אני מצטערת, בבקשה תסלח לי על המקום הזה בתוכי שיצר את המציאות הזו, תודה, אני אוהבת אותך…).
בסוף שלחתי הודעה קצרה על חווית הסוכר בידיעה מוחלטת שהוא הולך לסנן אותי וכנראה לחסום אותי ובכל זאת בחרתי לשלוח. המשכתי לקרוא בספרי החדש והאהוב שלפתע הטלפון צלצל..
לבי כמעט יצא ממקומו!!! בהלה זו, היא רק מעצם המחשבה שזה מר תפו”א. הבהלה הזו העציבה אותי ברמות על!! על חלל!!! הבנתי שאני לא יכולה להיות אני איתו, אני לא מצליחה להתגבר על החרדה.
קרסתי לא הרבה לאחר מכן,
בבוקר נכנסתי לראות את ההודעות בווואטסאפ, הפתעה! …wait for it… wait for it … הוא ענה לי! (הופתעתם? כי אני לגמרי כן!), ההודעה הייתה יבשה והתייחסה לסוכר. אבל אני שמחתי כי ידעתי שהצחקתי אותו.

4. ביום האחרון הגענו לים המלח. יש לי חתיכת טראומה ממנו, עוד מתקופת האסטמה של העור. הפעם האחרונה שהייתי בתוך הים הייתה עם סבתי הפולנייה עד מאוד ז”ל (עוד אספר עליה בהמשך), אני זוכרת שזה שרף לי בכל מקום בגוף, בכיתי ורציתי לצאת. סבתא ידעה יותר טוב, צעקה לי שאני לא יכולה לצאת כי זה בריא לי! (מעניין למה אני שונאת שאנשים אחרים חושבים שהם יודעים מה טוב בשבילי?!?!).
חששתי מלהיכנס למים, אבל רציתי לתת לגופי להיטהר במי המלח. גם פה הייתה לי הפתעה, נהנתי מכל רגע! שנים נמנעתי מים המלח בגלל פחד ואמונה לא נכונה (זאת הכוונה בזיכרון מעכב).

בערב חזרתי לביתי הקבוע בתחושת גאווה. בכל השלושה ימים האלה שתיתי שליש בירה אחת! התובנות המשיכו לנזול במוחי, אך דבר אחד מנע את שלוותי… למה מר תפו”א ענה לי??? מה זה אומר? למה הוא לא חסם אותי?. המחשבות לא הרפו, אם הוא ענה להודעה… זה אומר שאם אתקשר הוא גם יענה? (משוואה פשוטה לא?) זה בדיוק מה ששלחתי לו בהודעה… הוא לא ענה לי, ואני החלטתי להניח לו לנפשו.

שהשלווה תהיה עמנו!

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"מתגייבר"

יום שישי, ה-21/10/16. היום ה-165 לגמילה. אני בטוחה שכולכם הדרתם שינה מעינכם כל הסופ"ש הזה, אז לא אשאיר אותכם במתח. הפרק לו כולנו חיכינו: "המפגש עם הפסיכיאטר!". אז לא רק שהיה לי קשה להירדם, גם לא ממש הצלחתי לישון. התעוררתי מוקדם עם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"אהבה נמצאת בטייץ של מלחמת הכוכבים!"

שני - חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה. בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר. החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל"הגורו", אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה