הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

ראשון – ראשון, ה – 28/1/18-4/3/18. שנה + 8 חודשים ו – 18יום. עד שנה + 9 חודשים ו – 23 יום, לגמילה.

אז פייר לא חשבתי שאכתוב עוד פוסט… הרגיש לי שהגיע הזמן לצאת מתוך הבלוג ולהתחיל לכתוב על הקיר של מילי. אני כבר לא אלכוהוליסט, לא בעניי הסביבה ולא בעניי עצמי.
אבל שבוע שעבר, בסוף איזון (טיפול אנרגטי) מוצלח שחוויתי מחברתי ל”בית הספר למכשפות” (המקום בו אני לומדת את שיטת הטיפול עם הרבה הומר כן?), קיבלתי “שעורי בית”: מסמך/לתעד…
הדבר הראשון שקפץ לי זה שאני אמורה להמשיך ולתעד את התהליך בבלוג, ועל ידי בדיקת שריר פשוטה התקבלה התשובה כן!
זה ריגש אותי!
משהתחלתי לכתוב פה, לפני שנה ותשע חודשים, זה גם היה בעקבות שעורי בית חוזרים ונשנים שקיבלתי בטיפול בהם רק נאמר לי: לכתוב.
אז הייתה לי אמונה שיום אחד אוכל לדלות מפה דברים חשובים שיעזרו לי לעזור לאנשים לעבור את התהליך שאני עברתי.
תחילה חשבתי שמדובר בגמילה מהאלכוהול, לאחר מכן חשבתי שזה תהליך של גמילה מכלל ההתמכרויות (רק השבוע למדתי שלב שבור הוא גם התמכרות!), היום אני מבינה שמדובר בתיעוד של שינוי.
השתייה הייתה רק סימפטום אחד מבין רבים, מחלקם נפטרתי בהצלחה כמו מהכאב שהוביל בצורך בשתייה ובגירוד עצמי. מחלקם אני עוד לומדת להיפטר…

והנה, החודש האחרון היה שיעור גדול וחשוב. הסופ”ש בו הייתי ב”בית הספר למכשפות”, היה עצמתי! לא יודעת להסביר את זה במילים אבל קפצתי מדרגה באותו סופ”ש, דברים התחילו להסתדר לי, התחלתי להבין על קצה המזלג דברים שלא הצלחתי להכיל לפני כן.
למרות הפחד הגדול שקנן בי על להתחיל “להתאמן” על אנשים חיים, הבנתי שעלי לעשות מה שאני אומרת לתלמידי בשיעור העריכה: “לתרגל, לתרגל, לתרגל”. איזה מדהים זה שהאנשים הנכונים הגיעו עלי כשפני ניסיונות אמיצים וש”בית הספר למכשפות” פתח את דלתו בפניי ואני יכולה לטפל בקליניקה שם (כי הטיפול נעשה בשכיבה ואין לי מיטת טיפולים, או מקום). תרגלתי ותרגלתי ואני עוד צפויה להמשיך לתרגל עוד הרבה זמן. אבל שחררתי את הפחד! ובמקומו נכנסה לי אמונה…

התחלתי להרגיש בנוח עם השיטה ועם עצמי כמעבירה שלה, היה נראה לי נכון לנסות ולהרחיב את האנשים שאני מתאמנת עליהם… אבל אז הגיעה לה גברת בושה!!!
מצד אחד יש בי רצון גדול לנתינה… בא לי לתת מכל הטוב הזה, מכל התובנות הנפלאות שאני מקבלת… מצד שני… אבל מה אנשים יחשבו עליי??? שהתפלפתי בהודו?!? שהפכתי למטיפה רוחנית… חושבת שגילתה את האור ורוצה לגרור אותנו לשיט הזה גם???

ניסתי להיזכר בטיפול הראשון שלי… לא נעים להודות אבל אני שומרת את היומנים שלי מסיבה לא ברורה… הלכתי ליומן ומצאתי כתוב בטוש אדום ב26/2/16 בשעה 10:00 פגישה ראשונה עם “המתקשרת”.
פאקינג שנתיים!!!! איזה מטורף זה!!!!
יצא לי לחשוב הרבה על הזמן הזה…
לפני שנתיים הייתי אדם שמאמין שבנו לכאן כדי לסבול, שהסכנה עורבת לך בכל פינה, שאנשים רעים ורק רוצים להזיק לך, שהיינו בגן אדם וזרקו אותנו לכאן, מכאן משתמע שכדור הארץ = הגיהינום. אדם שראה את הדיכאון כחלק בלתי נפרד ממישהו, את האפל כחבר, את המוזר כאח, את הכאב כמצב קיומי…
הייתי במקום בו חשבתי שהזמן ירפה את הכל, אבל הזמן כמו שעון חול, הלך ונזל ולא הצלחתי “לתקן” את אבלי.
אנשים לא יכלו לערער לי את האמונות הללו מכיוון שככה חוויתי את העולם.

התהליך שלי לא היה קל, אני אפילו יכולה להעיד על עצמי שהייתי מטופלת קשה! לא כי לא רציתי את השינוי, לא כי לא עשיתי מאמציי על במהלך 10 שנים על מנת להשיג את אותן תוצאות, אבל היה בי פחד! פחד עצום מלאבד את עצמי! היו בי כל כך הרבה אמונות, “מוסר”, צדקות, זה כן חיובי זה לא חיובי, כל כך הרבה עקרונות לוותר עליהם, מלחמה בלתי פוסקת עם האגו שלי….
היום שנתיים אחרי, מקוננות בי אמונות אחרות לחלוטין, אופטימיות, תמימות, אוטופיות עד כאב. לקח לי שנתיים לצאת מהבור העמוק שחפרתי לעצמי לשמש הנעימה והמלטפת.
אני מרגישה שברגע ששחררתי את קול האגו (דמות האמן המיוסר, זאת הלא מובנת, זאת שאצלה הכל דפוק בעוד אצל אחרים השמש מיד זורחת, זאת שעם X לא היה קורה חייה היו נראים אחרת), גליתי שמאוחרי הזהות הזאת ישנה זהות אחרת, תמימה יותר, אופטימית יותר, חזקה יותר, שרוצה לעזור לאנשים לגלות את הכוחות שבעצמם לעבור כל מכשול!
היום אני מאמינה שיש לנו תפיסה מוטעת על העולם בהרבה מובנים, לדוגמה אני פחות ופחות מאמינה במחלות נפש ויותר ויותר מאמינה ברגש לא פתור….

אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו יש את הקול הפנימי הזה… איזושהי תשוקה גדולה לעסוק במשהו מסוים, “לשרת מטרה יותר גבוהה”… אני מאמינה שזה משהו שמלווה אותך לאורך כל חייך… כמו שהמקום הטיפולי פגש אותי במשך שנים בכיוונים שונים שהאגו שלי משך אותי אילהם……
זה קצת מצחיק אותי שחשבתי שאני מקשיבה לעצמי ומורדת במוסכמות ובעצם ברחתי מעצמי, מהנתיב שעלי ללכת בו….. לא רציתי להתעסק כל היום בכאב של אחרים….

באחד מהימים בוטל לי מפגש אחד מתוך שני איזונים שקבעתי לאותו היום… ידעתי על כל כבר יום לפני אבל גברת בושה עצרה אותי מלעשות דצעד ולנסות להשיג שפן ניסיונות חדש….
רגע לפני שיצאתי ממרחבי המוגן החלטתי לכתוב פוסט קצר, שהתפנה לי מקום ולראות את מי היקום ישלח לי…
זה נעשה מהמקום המאמין והתמים החדש שבי והתגלה כצעד אמיץ וחשוב עבורי! גם הגיע אלי מישהי באותו היום מהפוסט הזה וגם אנשים נחשפו לעובדת שאני בהתמחות והציעו את עצמם כשפני ניסיונות בדיוק שחשבתי שהגיע הזמן להתאמן על עוד אנשים….

הרבה נאמר לי מקוראים של הבלוג הזה, שאני אמיצה… בהתחלה זה החמיא לי… עד שניסיתי להבין מה אמיץ בי?! שאלתי רבות האם יש לי במה להתבייש? נאמר לי שלא… אבל שאנשים לא מדברים על זה ככה בגלוי…. נראה לי לי שהמערכה שלי עם גברת בושה היא רק בתחילת דרכה… חלק מהאמונות החדשות שלי היא שמעבר לרצון לעזור לנשמות אבודות (כמו שאני הייתי), אני גם צריכה להפיץ את הבשורה על כך שיש שם טיפולים אחרים…. מגיוון רחב של טיפולים אלטרנטיביים כמגוון האנשים השונים… אני מרגישה שהרפואה המודרנית לא נתנה לי מענה ל”בעיה” שהייתה לי… אני עדיין נדהמת לגלות שאני עדיין לא מגרדת… זה הכי הרבה שלי EVER!!!! זה לא הופסק כתוצאה מתרופות כאלה ואחרים או טיפולים שונים שהבטיחו לי שיפסיקו את התופעה… זה הופסק כי אני שניתי משהו בתוכי ביחס לעצמי, ביחס לאחר, ביחס לחיים….
בעקבות סרט תיעודי ומרתק בנושא סכיזופרניה (רק הניח אותו כאן https://www.youtube.com/watch?v=XHyzYuydT8k).
החלטתי שאני בוחרת להחזיק את הנר תקווה עבור אותם אלה שלא רואים או חשים בה כרגע… אני גם יודעת שיש מי אוחז לי מנר התקווה שלרגע תיגמר לי הלבה, כך שאנחנו בידיים טובות!
אמן ופורים יהיה הזמן היחיד שנצטרך ללבוש בו את המסכות! אמן ונקבל את עצמנו כמו שאנחנו ונקשיב לקול האמתי בתוכנו…
זה לקח לי שנתיים לשנות את עולמי… והשינוי שלי עוד לא נגמר… יש לי עוד התמכרויות לוותר עליהם בדרך… אבל על זאת ועוד בפעם הבאה ועד אז שנדע שלווה ותקווה!

 

 28619614_452425238508273_7158672491985503957_o

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה