הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

רביעי – שלישי, ה-4-10/10/17. שנה+4 חודשים ו-22 עד 28 יום, לגמילה.

עצרתי בכזו סערה רגשית בפוסט הקודם….
קצת קשה ומביך להתחיל את הפוסט הזה אם האמת המרה….
כן, חוויתי הצפה רגשית, כן, אני חושבת שהיא שבהחלט קשורה להפסקת לקיחת “הסמים הפסיכיאטריים”…אבל לא נעים להודות…
מסתבר שהיא גם ישבה יפה על עוד מחלה עתיקת יומין וחשוכת מרפא…
אני מדברת כמובן על PMS או בשמה המוכר תסמונת קדם וסתית או במילים פשוטות, קיבלתי מחזור!

צחקתי על עצמי.
איזו מפגרת?!?! מנפחת את כל הרגשות ועצבים, פוחדת לחזור לאחור… בסה”כ מדובר בדברים פיזיולוגים שמתרחשים בגוף האנושי שבו אני חייה את חיי.
הקלה מלאה את חלל חזי.
איזון חזר לנהר רגשותיי שחזר לזרום בנעימים.
היה זה שבוע עם תובנות רבות!!
בסופו, סוף סוף אסימון נפל לי לגבי שיעור שחזר בפני שוב ושוב במהלך חיי.

למרית עין השיעור היה שאני עדיין חובה קושי עם האמונה “שלא מאמינים לי”, שעדיין יש לי צורך להוכיח בפני אחרים שהכאב שלי הוא אמיתי, שאני לא מתבכיינת, לא עושה את עצמי ככה, שכואב לי…
גם כאן מביש להודות שהתובנה הגיע באת צפייה באחד מהסרטים שראיתי ברצף לאחרונה.. אה כן, תופעת לוואי חדשה או סתם חוסר ב”קלים” שהביאו אותי לחוות נדודי שינה, או יותר נכון נדנודי שינה! לא הצלחתי להירדם, שעות!!! לא משנה מתי נכנסתי למיטה, כמה שעות שנה היו באמתחתי, בליתי שעות עד הזריחה (שכעת היא בשש בבוקר), רק אני, מחשבותיי וההצפה הרגשית.
אז כן, ראיתי כל מני סרטים שונים ומשונים (רובם טיפשים ומטופשים), אני אפילו לא יכולה להגיד לכם שם אחד של סרט שראיתי!
עם זאת, באחד הסרטים הייתה סצנה שטותית הבחור אמר לבחורה משהו כמו: “כן, למדתי בהרווארד”.
והיא ענתה לו מופתעת, משהו בסגנון: “לא נכון?! אני לא מאמינה לך!”
הבחור חייך וענה לה: “טוב, אז לא למדתי בהרווארד.”
כל כך פשוט, כל כך סתמי, כל כך הפיל אצלי את התבונה שאם זה לא היה כואב אפשר היה לצחוק על זה, לא להתרגש מזה שלא מאמינים לך.
יופי, אז אני מבינה שהצלקת הזו עוד מדממת לפעמים, מה אני עושה עם הידע הנפלא הזה????

כאן הגיע חלק ב’ של השיעור, שיעור בשיפוטיות. גם הוא הגיע בעקבות צפייה בתכנית ריאליטי עת שלא הצלחתי להירדם. אני מאשימה בכך את “סופר דרופר”!!! אך גם מודה לו בקרב לבי!
אחרי הפוסט האחרון, הרגשתי די רע, הרגשתי שאני סתם מתבכיינת ולא נותנת לכם שום ערך. היה זה “סופר דרופר” שאמר לי בתמימות: “פוסט מוצלח!” הוא הסביר לי מה הערך שקיבל והוסיף שקיבל השראה.
אני כמעט בכיתי כתגובה.
לא ראיתי מה הערך שנתתי, עד שהוא הסביר לי את החשיבות שבכנות.
בכל מקרה, הוא השווה את החשיפה שלי פה כאל חשיפה של מי שמשתתף בתכנית ריאליטי כל שהיא. בעקבות כך, התחלתי לראות את אותה התכנית. שמתי לב שאני עושה בדיוק את אותו הדבר!
אותו דבר שאני שונאת שעושים לי אני עושה לאחרים!!!!
הם משתפים בכאבם ואני לא מאמינה!!! בעיקר בלט לי אמן אחד שדיבר על הדיכאון שלו. חשבתי לעצמי איך אני שופטת אותו על מקום אשר אני הייתי בו???? הרי אני יודעת כמה קשה זה “לוותר” על הדיכאון, בעיקר שהוא מתקשר אצלך ליצירה ופרנסה, ועד כמה וכמה שאתה אמן מצליח. איך אני מעזה לפקפק בכוח רצון שלו? לחשוב שזו בחירה? אני הרי יודעת שאי אפשר לראות זאת כל עוד אתה תחת המעטפת ההרסנית של תודעת קורבן, אני הייתי שם!!!

וזה חבריי היקרים, היה השיעור הקשה ביותר להבנה. אני שיפוטית כלפי אחרים כל הזמן, כל רגע נתון שאני נמצאת בחברה!
אני שיפוטית גם כלפי לעצמי, אני עובדת על זה הרבה! ומשתפרת! אבל אני גם לא רוצה להיות שיפוטית כלפי האחר, ועל זה לא עבדתי כמעט כלל!

בשבת הגעתי למשמרת שצורת חשיבה חדשה מלווה אותי:
אני לא מעניינת אף אחד! (מהלקוחות) הם באים כדי למצוא מפלט, פורקן מחיי היום יום שלהם, הם מצפים להנות, מוציאים מכספם, לא מעניין אותם איזה מצב רוח יש לי, ואיך אני מרגישה… וזה בסדר! אני פה לרומם את מצב רוחם! כמו שחקן שלא יכול להיות עצוב בעת מחזמר שמח, גם אני כמלצרית צריכה להכין את עצמי לפני משמרת. להיות סבלנית, לנסות לראות את הצורך שיש בכל אחד מהלקוחות ולו גם במעצבן ביותר.

מאז היא איתי! צורת חשיבה שמסבה לי המון נחת! זה עבד במשמרות, זה עבד בכל סיטואציה בין אישית שחווית השבוע!
חמלה!
חמלה התפשטה בכל גופי והלוואי שתישאר שם ערומה לעד!
אם למדתי את השיעור או לא, אדע רק במבחן הבא שהיקום יעניק לי. אבל משהו בתוכי אומר שהצלקת נסגרה סופית הפעם, שבפעם הבאה שארגיש שמישהו יזלזל בדבריי או רגשותיי, אוכל לחייך ולהגיד “טוב, אז לא למדתי בהרווארד.”

שנדע שלווה וחלמה כלפינו וכלפי זולתנו!
חג אחרון ברצף שמח!!!

judgmental_11

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה