הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שלישי-שלישי, ה-5-12/9/17. שנה+שלושה חודשים ו-23 יום עד שנה+ארבעה חודשים לגמילה.

גם הפעם נתחיל מהסוף, יום שלישי האחרון, קמתי נרגשת מהמחשבה שהיום יש לי פגישה עם “ד”ר ברבור”, השרינק הפרטי שלי. לא הייתי אצלו כבר חצי שנה, והגעתי עם החלטה נחושה שאני מעוניינת להתחיל בתהליך גמילה מ”הסמים הפסיכיאטרים”! זו מחשבה שעברה בי בראש בשבועות האחרונים, “המתקשרת” גם חושבת שזה הזמן, והיא היחידה…
הרבה פחדים הציפו אותי: פחדתי שיתנגד להחלטתי, פחד שתהיה התדרדרות במצבי, פחד שאולי זה לא הזמן בגלל החגים ויום תאריך לידתי שמתקרב ועימו משבר גיל 35?!…
אבל בין כל הרי הפחד האלה, עלה קול שאמר שזה הזמן! שהכדורים היו קביים בעת מצוקה, מאז עשיתי מלא פיזיותרפיה והגיע הזמן לראות שאני יכולה ללכת בכוחות עצמי.

למה? למה את כל כך רוצה להפסיק עם הכדורים? אם טוב לך ואין תופעות לוואי אז למה?!?! ברור שזו השאלה המתבקשת! וההסבר עליה הוא כל כך מטורף!!! שאין סיכוי שהייתי יכולה להסביר אותו לפסיכיאטר בלי שימליץ לאשפז אותי. אבל אותכם אנסה לשתף:

1. פיזית- אני חושבת שזה בריא לגוף נקודה! השתן שלי צהוב זרחני משגורם לי לחשוב שהכבד המסכן שלי, שעוד מתנקה מהאלכוהול, מתקשה בפרוק התרופה, וגם עד כמה שלא נעים להודות, אני מאמינה שיש קשר בין העליה במשקל ולקיחתם.

2. הוכחה עצמית – אני צריכה להוות הוכחה חיה לכך שאין לי שום מחלת נפש למרות שלפי ההגדרות יש לי. אם אני הולכת לטפל בשיטה שאני מאמינה שלקחה לי את הכאב והסבל, אני צריכה להוכיח לעצמי שהשיטה באמת עזרה לי ולא האיזון הכימי במוח.

3. האיזון הכימי במוח – פיתוח בלוטת האצטרובל, (זהו האזור שזה נכנס לטרפת)

ביום שישי צפיתי בסרטון שהעלה “מנהיג הקבוצה” ועף לי המוח!!! בגדול הוא דיבר על אורין, מורה רוחני מקבוצת הכוכב אוריון. אני וחברי הטוב גוגל התחלנו להעמיק בנושא וכל מני תובנות החלו להתחבר יחדיו…. לא פעם אמי שאלה אותי למה אני מתעסקת בכאלה שאלות קיומיות כמו מי אני? למה אני? מה באתי לעשות פה? מהי השליחות שלי?… לא הייתה לי תשובה ופתאום קיבלתי אותה.
מתוך כל המידע החדש שקיבלתי התחלתי לקרוא על בלוטת האצטרובל, אזור במוח שמקושר בעיקר לשינה, לשעון הביולוגי והאיבר שמשחרר במוח DMT בזמן חלימה, לידה ומוות. DMT הוא סם פסיכו אקטיבי המעורר הזיות, הנמצא בצמח האיוואסקה אשר משמש במשך שנים תרבויות עתיקות. הבלוטה ממוקמת בין העניים ולכן מקשרים אותה לעין השלישית. כמובן שהגעתי למאמר אשר מציין את כל הדברים הפוגעים בבלוטה: כספית (נמצאת בסתימות), פלואור (נמצא במים ובמשחות השיניים), קפאין, ניקוטין ועוד, כל הדברים שחברי “יפתח” כבר אמר לי לפני שנה. ללא ספק מספיק מידע שגורם לי לרצות לנקות את מוחי מכימיקלים מיותרים.

אז בחזרה ליום המפגש, מרוב התרגשות וציפייה למפגש יצאתי מביתי מוקדם מהמצופה, להפתעתי לא עברו שתי דקות מתחילת הנסיעה ונתקענו בפקק באלנבי. אנשים התחילו לרדת מהאוטובוס ואני חייכתי לעצמי, יש בי אמונה, תכף הפקק ישתחרר, יצאתי מוקדם! אשב ואקרא ספר בינתיים. הנסיעה שהייתה אמורה לקחת חצי שעה, לקחה שעה וחצי!!!!! איחרתי למפגש בחצי שעה!!! כל הדרך לא הבנתי למה אני לא לוקחת מונית, אבל משהו בי אמר שאין טעם לשלם למונית על עמידה בפקק וגם ככה פגישה איתו היא סופר יקרה!

“ד”ר ברבור” שמח לקרתי, שמח לשמוע שאני מרגישה טוב ושהוא עזר לי. “אם ככה אז נמשיך…”
“אה לא”, קטעתי אותו.
סיפרתי לו על הרצון שלי להפסיק, על מטאפורת הקביים שלי, על שעברתי דרך…
“זה נורא מוקדם, אני חושב שכדי נמשיך עוד קצת”.
משהו בי התכווץ ללללללמממממממממממהההההההההה??????????
“כי מה יקרה עוד קצת?” שאלתי בתמימות.
נראה היה שהוא לא מבין את כוונתי, אז המשכתי “אם אמשיך לקחת אותם עוד חצי שנה נגיד, מה יהיה שונה אז?”
כנראה שלא היה הסבר טוב לזה, אז הוא התחיל להסביר לי שאם אפסיק התסמינים עלולים לשוב וייקח יותר זמן להרגיע אותם.
שוב צפו בי כל החששות והפחדים אולי זה לא הזמן, האוטובוס שאיחר, המייל בבוקר עם המסר שזה לא הזמן המדוייק ועכשיו גם ההתנגדות שלו….
לא התייעצתי עם יותר מידי אנשים כי ידעתי שדעת הרוב היא שאמשיך עם זה, אבל משהו בי רצה לבכות, אני חזקה! עשיתי דרך מדהימה!!!!
הוא שאל שאלות מציקות כמו: למה אני לא עושה משהו עם הצלקות? מה עם זוגיות? האם יש לי ירידה בחשק המיני בעקבות התרופות? פסל את הקשר של השתן, אמר שהוא מוכן לזרום איתי אם זה מה שאני רוצה, אבל מבקש שאעדכן אותו ושהפעם לא אחכה לרגע המשבר ואם אני מתחילה להרגיש את התסמינים ישר להרים טלפון.
כך קיבלתי תחושה שמצד אחד הוא אומר לי בהצלחה ומצד שני יש לו תחושה שאני עושה טעות ואחזור על ארבע.
הוא שאל אותי על הטיפול עם “המתקשרת”, נימת זלזול הורגשה לגבי כל מה שיצא מפי והחלטתי שאין כאן מקום למאבק.
בסוף הוא אמר לי שעם תרופה אחת אני יכולה להפסיק במידית ועם השניה כל מה שעלי לעשות זה לקחת אותה במשך שבוע יום כן, יום לא.
“זהו?” חשבתי לעצמי. חשבתי שכדי להימנע מתסמיני גמילה צריך להוריד מינון בהדרגה….משהו בי חשד שזה מהר מידי ושהוא עושה זאת בכוונה להכשיל אותי, אבל אולי זה רק המוח העקום שלי…
“אני שמח שיכולתי לעזור לך” אמר כמילות סיכום. “שנה טובה, אני מאחל לך שתמצאי זוגיות, ברוך השם! ובהצלחה עם כל הרוחניות הזאת שלך, תעדכני אותי, אולי בסוף אני אשלח אליך מטופלים”.
החלטתי לחייך ולשתוק כתמיד, לא באתי להטיף לאף אחד, “תודה על הכל!”
לחצנו ידיים ונפרדנו.
אני לא יודעת אם זה מהלב או לא, אני הרגשתי זלזול! אבל בתוכי היה קול פנימי חזק שאמר “כך יעשה!” אני עוד יוכיח לך “ד”ר ברור” שאפשר לרפא את הנפש והגוף!

יצאתי ממנו די מותשת, עצב עטף אותי, תחושה לא טובה. הוא כל הזמן התיחס לזה שהוא ריפא אותי…. אני מודה לו על תרומתו אבל הוא לא ריפא אותי!!!

בדרך חזרה ירדתי מהאוטובוס באמצע הדרך, הרגשתי שאני לא יכולה להיות סגורה ויש בי בלאגן בראש. הגעתי ל”סקסמוכר” שעה לפני משמרת בשביל לאכול ולהתאושש. לא לקחתי את הכדורים באותו יום, פאק איט!!! אין זמן יותר טוב מעכשיו! אני מרגישה שזה נכון עבורי! אני מרגישה בטוחה בעצמי! יש בי אמונה!!!!
הרבה מחשבות חולפות בראשי… אני מרגישה שאני לא יכולה לשתף בהם, לפחות לא כרגע, כל מה שאגיד ישמע הזוי ותלוש. אני מרגישה שאני רק מתחילה לגעת בקצה המזלג במידע חדש ומהפכני עבורי, ואני יודעת שלא כל אחד מוכן להכיל כזה מידע.
התסכול בכך שאני מרגישה שאני כבר לא יכולה לשתף+ משפט שאמר לי אחי בעת שיחה על המקום הכואב ממנו אנו יוצרים, שהמשיך להדהד במוחי: “אני עדיין מרגיש שיש לי מה להגיד”.
הוביל לבום!!!! במהלך צפייה בסרטון על בלוטת האצטרובל פתאום זה קרה!!! בבת אחת נפלה לי השראה! יש לי מה להגיד!!!! ואני לא מסוגלת כרגע להגיד אותו בבלוג שלי, אבל יש לי ויז’ן!!! יש לי רעיון איך ליצור ממקום שהוא לא כואב!!! ממקום פסיכדלי רוחני חדש!!!! איזה כיף לי!!!!! חיכיתי להשראה הזו!!!!

אז מה יוליד יום איש לא ידע, אסיים עם קישור לסרט בנושא DMT למי שזה מעניין:https://www.youtube.com/watch?v=7UeoVHBwc9Q
ובברכת שנדע שלווה וגם השראה!!!

21232078_10156220936970839_5260484528351262402_n

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...