הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שבת – שני, ה-26/8-4/9/17. שנה+שלושה חודשים ו-13 יום, עד 22 יום לגמילה.

אך, איזה שבוע! התחיל נמוך ובסוף פרץ לגבהים!!! הייתי מאוד מעורערת בתחילתו, דברים שונים ומשונים הטרידו את מנוחתי כגון: אינסטלטור כלשהו שטען שהמזגן שלי מטפטף לדירת גן למטה (איזה גן ואיזה בטיח, בטון ואתר בניה), הרהורים על הרצון ללמוד את שיטת הטיפול של “המתקשרת” שלי, הרבה ספק וביטול עצמי. זה מדהים אותי, איך רגע אחד אני מלאת מוטיבציה! בתחושה שמצאתי את הייעוד שלי, שנרפאתי ואני צריכה לעזור לאחרים להירפא, ושנייה אחר כך נכנסים דברים מהמציאות שמזכירים לי שלעצמאי אין פנסיה, ושאני לא טובה בלקבל החלטות ושזה לא בשבילי ושאני צריכה לחשוב על העתיד שלי….
אני לא יודעת איך הגענו למצב הזה שתכלית חייו של האדם היא ללמוד, למצוא עבודה טובה, להתחתן ולהקים משפחה. אני גם לא יכולה לחיות עם המחשבה הזו! זה לא שאני חושבת שאלו מטרות לא ראויות ונחשקות, אני פשוט מאמינה שכל אדם הגיע לפה עם מתנה ייחודית שיש לו לתת לעולם, ושזה פשע לחשוב רק כלכלית, זו חשיבה מתוך פחד לא מתוך שפע.

בראשון שעבר, בעוד שיעור של “הקבוצה”, במהלך מדיטציה, עלתה לי דמותו של סבי ז”ל שנפטר לפני למעלה מעשרים שנה, הוא הודה לי על העבודה שעשיתי בשנה ומשהו האחרונות, הוא אמר שעברתי שלב התפתחותי וכתוצאה מכך הוא עובר שלב במיימד שלו,ש ככה זה, אנחנו קשורים זה לזו…. ואם זה לא מספיק הזוי, בהמשכה נפגשתי בחייזר קלאסי מסוג שמכונה “אפור”, הוא הודה לי על תרומתי העתידית לפתיחת המחשבה של המין האנושי לקיומם… בשלב הזה המדיטציה נקטע לי…. נבהלתי מהדברים, הרגשתי שמדובר בשטויות, פרי דמיוני המפותח.
שני דברים קרו בעקבות השטות הזו, הראשון הוא שהתחלתי לראות סדרת קונספירציה על חייזרים של ערוץ ההיסטוריה, באטרף אופייני שמשהו מדליק אותי. השני שהחלטתי להקשיב לתחושת הבטן שלי וללכת לסדנה על חיבור לאינטואיציה. משהו בי אמר שהסדנה הזו תוריד לי את הספק הגדול שקיים בתוכי.
השבוע המשיך כשהגוף שלי צעק לי משהו שלא הבנתי, הייתי חלשה, כאבו לי כל הפרקים, 3 פעמים כמעט התעלפתי… אולי זה מעבודה? אולי זה הספק שאוכל אותי?

בשישי סוף סוף קבעתי עם האינסטלטור המעצבן שיבוא לתקן לי את הצינור של המזגן. עיצבן אותי שהוא מנדנד לי, שהוא התקשר אלי בשבת ופשוט צפה שאני אהיה בבית… אני אולי לא שומרת שבת, אבל אני מכבדת שבת! זה אומר שאני מכבדת את זה שיש יום מנוחה אחד ובו לא צריך לעבוד או להטריד אנשים! כשפתחתי לו את הדלת נגלה בפני אדם קשיש, ולבי המלאה בחמלה. בתם הטיפול המסור התגלה שהוא בעצם בעל הבית שלי!!! הלם!!!

בבוקר ראשון האחרון, עשיתי את דרכי ל”מתקשרת” האהובה שלי! זו הייתה פעם ראשונה שלא הרגשתי שיש לי מה להגיד לה… ידעתי שאני רוצה לספר על החלטתי ללמוד את שיטת הטיפול שלה, אבל פחדתי! פחדתי שהיא תגיד לי שזה לא מתאים לי, משהו בי הרגיש לא ראויה….
התיישבתי מולה בקליניקה, וסיפרתי לה על ההחלטה, היא נראתה מופתעת, “את יודעת יש לי הרבה שיטות טיפול?”, “אני יודעת” עניתי במהרה, אבל אני מדברת על איזון חיים והצבעתי לעבר המזרן האהוב.
“טוב, פעם הייתי מלמדת היום אני כבר לא, פינתי את דרכי לדור הצעיר… אני אברר מתי נפתח קורס אצל הבנות”.
“אני אשמח” עניתי למרות שבתוכי היה קיים לו ספק גדול.
עליתי על המזרן האהוב לטיפול, הפעם בנושא: צ’אקרת המין!!! מודה, חיכיתי למשהו כזה, אין ספק שהצ’אקרה הזו חסומה אצלי. שוב עלו כמה מילים… אני זוכרת רק את נוסטלגיה, קישרתי את זה לעיון ביומן שלי. הגיע הזמן לשחרר את כל הדימוי השלילי שיש לי על עצמי, אני כבר לא שם, אני מילי! דמותי הישנה עוד מנסה להדוף אותי, יש לה כוחות לזאתי.
לקרת סוף הטיפול היא ביקשתי את סליחתי ויצאה מהחדר לכמה דקות בעודי שכובה על המזרן עטופה בכל טוב.
בתום הטיפול היא שוב אומרת שתברר לי, “זה יקר” היא מציינת, אני מהנהנת להסכמה, תיארתי לעצמי בגלל כל הכרטיסים… פתאום היא נראתה לי מתרגשת מכל הסיפור, ואז היא שלפה שמלה בצבע מנטה מהמם! “זה יכול לעניין אותך? קניתי אותה מזמן ואף פעם לא הלכתי בה, אבל כל כך אהבתי אותה שהשארתי אותה בארון.”
חברים, אני התרגשתי כמו ילדה קטנה! השמלה הייתה מהממת בעניי, ועצם זה שהיא נותנת לי משהו….. “למה לא הלכת איתה אף פעם?” זה כל מה שיצא מפי. “לא זוכרת, היא כנראה חיכתה לך” אמרה בחיוך.
יצאתי ממנה, כיאה לסוף טיפול עטופה בענן! אבל מר ספק עוד היה איתי.
אני אמורה ללמוד לעשות את מה שהיא הרגע עשתה לי??? אין מצב!!!

בשני התעוררתי בדקה ה-90 לסדנה המיוחלת, זו שהאינטואיציה שלי אמרה לי שתוריד לי את הספק. התארגנתי במהירות, לבשתי את שמלה החדשה שלי, ענדתי לצווארי את השרשרת הקסומה שלי ויצאתי בציפייה לברקים ורעמים בסדנה.
לא היו ברקים ורעמים, לא הורגש לי שחודש לי משהו, מר ספק היה עמי לאורך כל היום. לקרת סוף היום בתרגיל האחרון שבו התבקשנו לנסות ליצור קשר עם האינטואיציה על ידי שאלת שאלה בראש, שמעתי לפתע קול שאמר לי: “נו? למדת את השיעור?” שתקתי. “עוד כמה כסף תבזבזי על סדנאות רק בשביל לגלות שאת מתקשרת איתנו בחופשיות כבר כמה חודשים?!?!” עלה בי משפט מאחד מספריה של ברברה מרסינאק “כדור הארץ הוא המקום היחיד שבו מתקיימת בחירה חופשית, לכן כאשר את מבקש עזרה והכוונה אתה ישר נענה”. באותו הרגע החלטתי שאני בוחרת בבחירתי החופשית להסיר את הספק ולהשאירו באולם ההרצאות.
בסוף הסדנה, קיבלנו כרטיסיה לכתוב עליה מילה אחת שקיבלנו מהיום הזה ולהעביר למישהו אחר שיכתוב את המילה שלו. אני כתבתי אמון, הבחור שלידי אמר שהוא כתב את המשפט שלו ועוד מסר עבורי (מצורפת תמונה). אין מילים בפי.
חזרתי למרחבי מותשת, כאב לי הראש, הרגשתי שהפעלתי מאמץ עז, ולקח לי זמן להפנים את כל אירועי היום. החלטתי לתת צ’אנס לקול הפנימי הזה, להסיר את הספק ולתת אמון.
אז שנדע שלווה ולהקשיב לעצמנו!

21272945_377055446045253_7047705679579291769_o

עוד מהבלוג של mili bergman

"עליה חדה!!!"

חמישי - שני, 27/7-7/8/17. שנה+ חודשיים ו-20 יום עד שלושה חודשים ויום לגמילה. אני לא תכננתי להעלם לכל כך הרבה זמן, למעשה כתבתי לכם פוסט ארוך בחמישי האחרון, בו סיפרתי על הפגישה עם "המתקשרת", אחרי שחודש לא ראיתה. בתום הכתיבה הארוכה...