הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה.

רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם נמצאים על אי), שיש לי זיכרון טוב ממנה עוד מלפני 10 שנים!!!! בימיי הזוהר שלי בקיבוץ, אני ושכנתי “אין דברים כאלה” היינו צופות בה יחדיו בהתרגשות! 3>
התחלתי לצפות בפרק הראשון, אך אבוי לי, כי לא ידעתי את מר טעותי. לא הצלחתי להירדם, ראיתי פרק אחר פרק בעוד גופי מתכווץ יותר ויותר. כל מה שראיתי לנגד עניי זה לא את המשחק או התכנית, רק חבורה של אנשים שמשתלחים אחד בשני, רואים רק את עצמם, כל אחד והאמת שלו, ללא הקשבה, ללא אמפתיה או חמלה. זה עשה לי רע בגוף ובנשמה.
זה לא עצר אותי מלהמשיך ולצפות בה.
הרגשתי איך האנרגיות שלי אוזלות ממני.
בסופ”ש, הייתי עצבנית וחסרת סבלנות אל לקוחות, שנאתי אדם, ושוב היה בכעס על האנושות.
היה זה אחי שהזכיר לי שבסה”כ מדובר מתכנית שההפקה מתערבת בה בלי סוף, ביקש ממני לשים לב לפרסים המגוחכים שנותנים להם שם, ולפרסומות ה”סמויה” שנשתלת בתגובות המתמודדים….
פאק! איך זה קרה לי?!?!
בוגרת תואר ראשון בהצטיינות בתקשורת, זאת שהפסיקה לראות חדשות כבר לפני 11 שנים, זאת שאין לה טלוויזיה בבית, שדוגלת בזה שיש לה את חופש הבחירה לראות רק מה שהיא רוצה, זאת שכביכול יודעת שהכל שם שקר וכזב, איך נפלתי בזה?!?! איך נתתי לזה להשפיע על מצב רוחי?! על מחשבותיי ואמנותיי?!?!

במוצ”ש באמצע הלילה בסוף משמרת בה חשתי מותשת ומרוקנת מתמיד, פטפטתי עם חברי “ג’ירף”. אמרתי לו שעלי לזוז כי יש לי פגישה עם “המתקשרת” השכם בבוקר.
“את לא כבר איזה שנתיים אצלה?” שאל בתמימות.
“שנה וחצי” חידדתי את הנקודה כי ידעתי מה יבוא לאחר מכן. הוא לא הראשון שתהה למה אני ממשיכה ללכת אליה, אבל הוא כן היה הראשון שאמר שהוא לגמרי ראה את השינוי שהיא עשתה איתי אבל זה נראה שנתקעתי והגיע הזמן לעשות את הצעד הבא.
יש לציין כי “ג’ירף” ראה אותי גם בשישי וגם בשבת, בשניהם הייתי סופר עצבן וחסרת סובלנות. אני יוצאת מה”סקסמוכר” בחזרה למרחבי שמהדהד לי משפט שיצא מפי ה”גירף”: “פעם היה אפשר לבוא ולהתמלא ממך, היית באנרגיה שיא!!! היום לא התמלאתי ממך…”
אני עושה פה אבל לשיחה שניהלנו, אני מאוד אוהבת את “גירף”, הוא חבר יקר! והבנתי את כוונותיו הטובות! אם זאת יצאתי מעט מהורהרת.

לשמחתי התעוררתי בזמן (בנס) למפגש עם “המתקשרת”. עת התיישבתי מולה, היא לא שאלה את השאלה המפורסמת, רק שתקה והביטה בי. אני ישר התחלתי לפרוק, על תחושת ההתרחבות שהרגשתי מחשבה על הקורס שאני יעביר… היא קטעה אותי, “זהו בדיוק הנושא שנעסוק בו: טורוס הלב”.
הטיפול הזה היה סופר עוצמתי!!! היא פתחה לי חסימה!!!! אני יודעת שזה אולי מושג שחוק, אבל אין לי דרך אחרת לתאר את שהרגשתי! ירדתי מהמזרן האנרגטי בתחושה ענקית של הקלה! הרגשתי משהו זז בתוך הלב שלי ומשקל עודף שיורד ממני.
התיישבתי בכיסא מולה ונפלט לי: “זה בדיוק המקום שפעם הייתי בהתנגדות נכון?” היא הנהנה להסכמה. זו הפעם הראשונה שהודתי על כך שאני על “הסמים הפסיכיאטריים”, כי הרגשתי את ההתנגדות אבל לא ברמה שעצרה אותי.

מה שעלה בטיפול הזה היה פחד שהיה לי מלהתאהב. זהו פחד יחסית חדש, שקיבלתי בעקבות הקשר עם “מר תפו”א” (כמה זמן כבר לא כתבתי פה את שמו…) מסתבר שהיה לי פחד רציני מלהתאהב שוב, כי זה התקשר אצלי עם ביטול עצמי… או במילים יפות פחדתי להפוך להיות פתטית שוב.
בואו לא ננסה ליפות את זה, אני חזרתי לטיפול עם “המתקשרת” כי האמנתי שאם אני רוצה לקבל ממנו הזדמנות שנייה אני צריכה לתת לה הזדמנות שנייה. אני הפסקתי לשתות בעזרת הסכם שעשיתי עם היקום: אני ירפא את גופי ואת כבדי בעיקר והיא תרפא את כבדו של “האיש היקר לליבו” של “מר תפו”א” (למרות שאין דבר כזה הסכם עם היקום).
למעשה, אני לא אהבתי את הדמות שהייתי איתו מהרגע שהבנתי שאני מפתחת רגש כלפיו. המחשבות הטורדניות שהיו לי, על מה גבר כזה עושה עם ילדה פגומה כמוני? על מה יש לי לתת לו? על זה שהוא עומד לעזוב אותי בכל רגע נתון, זה שהתביישתי בעצמי… למה שאני ירצה להרגיש את זה שוב?!
אבל זאת לא הייתה החסימה.

היא הובילה אותי לחיבור לילדה הקטנה, עלתה לי תמונה שלי בחולצת פסים, פתאום התחלתי לבכות, לא הבנתי איך הילדה הקטנה והיפה הזאת, הפכה להיות המפלצת שהיא אני… זאת הייתה החסימה שנפתחה, איזהשהו ניסיון תת מודע לשמור עלי שבעצם התגלה כמיותר ופוגע. עלה בי עצב אבל עצב מתוק, איך לא ראיתי את כל הדברים היפים בילדה הזאת, איך אני לא רואה שהיא קיימת בי עד היום????

אני יוצאת ממנה כשיש בי קול פנימי שצורח: “את חייבת ללמוד את שיטת הטיפול הזאת! ניסית כל כך הרבה שיטות טיפול שגרמו לך רק להאמין שאת דפוקה, שאת חולה וזה ישאר כך לנצח נצחים!!! השיטה הזאת לקחה ממך את הכאב! נכון שזה לא היה קל ופשוט, נכון שהיו עליות וירידות אבל עכשיו, איך שגילית שנרפאת או שאת לפחות בדרך לשם, את חייבת לעזור לאחרים שמסתובבים שם עם כאב אינסופי”.

המשך השבוע המשיך בסערת רגשות, לא היה לי זמן לעקל את הטיפול הזה, העצבים חלפו כאלו לא היו, אני עדיין לא יודעת למה ליחס אותם למחזור, ללחות, לתכנית ראליטי או לחוסר ב”פרח השובב” האהוב והמרגיע…

בחמישי היה לי מפגש של “הקבוצה”, הוא היה נעים ומרחיב את הלב, ועם זאת כשנתנה לי ההזדמנות לדבר סירבתי, שלוש פעמיים סירבתי לדבר ב”קבוצה”, זה לא שלא היה לי מה להגיד, אבל משהו בי סרב להיפתח… בסופ”ש הספקתי לעקל את כל השבוע הזה, הבנתי למה לא דיברתי, אבל זה כבר אשתף בפוסט הבא.
נסיים עם התמונה של הילדה הקטנה שנתקעה לי בראש.
שנדע שלווה, והתרחבות לב!20953424_956662821138382_4201275616403183512_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

"עליה חדה!!!"

חמישי - שני, 27/7-7/8/17. שנה+ חודשיים ו-20 יום עד שלושה חודשים ויום לגמילה. אני לא תכננתי להעלם לכל כך הרבה זמן, למעשה כתבתי לכם פוסט ארוך בחמישי האחרון, בו סיפרתי על הפגישה עם "המתקשרת", אחרי שחודש לא ראיתה. בתום הכתיבה הארוכה...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה