הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שלישי- חמישי, ה- 11-13/7/17. שנה+חודשיים ו-4 עד 6 יום, לגמילה.

המשך תובנות השבוע:
בימים אלו עסקתי בעיקר בתרגיל השבועי כחלקי מהשתתפותי ב”הקבוצה”. המשימה השבוע הייתה לעשות מדיטציה מודרכת לחיבור לילד הפנימי, ולכתוב סליחה לעצמנו ולאדם נוסף שעולה.
ניסיתי לחשוב למי אני מרגישה צורך לסלוח?!
לא הייתה בי תשובה.

אני התמהמתי, בעוד אנשים ב”קבוצה” כבר שיתפו בתובנות שלהם, בפעולות שהם עשו עם הסליחה… אני מורידה בפניהם את הכובע! יכולתי לראות את תהליך הריפוי שהם עברו במו עניי, בעולם וירטואלי! והרי בריפוי כזה אני חושקת גם!!!!
החלטתי שאני מוכנה! שאני על זה!! אני הולכת להתבוסס בדמי קצת לצורך עליה (למרות שעד שחזרו לי האנרגיות ממש לא התחשק לי לאבד אותן).

אז בחמישי אגרתי אומץ, ו התיישבתי לעשות את המדיטציה. להפתעתי הילדה הקטנה שבי, תפסה בידי ורצה לאכול איתי גלידה עוד לפני ש”המנהיג” הספיק להגיד שנבקש ממנה אישור להתקרב…
זרמתי איתה!
פתאום ראיתי כמה אומץ היה בה! פתאום ראיתי המון זיכרונות יפים מילדות מאושרת!
הבנתי שאני לא זקוקה לריפוי, שאני כבר בריאה, שהמקום הכאוב בתוכי לא כואב יותר!!! אני מודה על התרגיל הזה, שגרם לי לראות את עצמי בריאה!!!.
בתום המדיטציה התבקשנו לכתוב את מכתב הסליחה, מה שיצא שיצא.
לא כתבתי מכתב סליחה לילדה הפנימית שבי, כתבתי מכתב סליחה לאישה שהיא גדלה להיות.

מחדדת-
בגיל 23 הלכתי ל”אבחון” ראשון אצל פסיכיאטרית. אובחנתי עם דיכאון קליני בלבד, נשלחתי לטיפול פסיכולוגי אשר התלווה לו טיפול תרופתי ע”י “סם האושר”, ציפרלקס כמובן. אחרי 9 חודשים של טיפול, אשר מטרתו הייתה לא לחזור לאותה נקודה שהייתי בה (הדיכאון), הפנה אותי ד”ר “ישמעאל” (או איזה כינוי שנתתי לו בבלוג זה זה בעבר), לפגוש שוב את הפסיכיאטרית, ד”ר “ילאנה” (ראה סוגריים קודמים), כדי שתתאים לי כדור, אשר אוכל לצרוך עמו אלכוהול (ספוילר, אין כזה כדור! הסמים הפסיכיאטרים לא עובדים עם סם האלכוהול!!!).
כל זאת קרה בעקבות כמה בלאקים רציניים שקרו לי בזמן צריכת אלכוהול תחת השפעת הכדור. אני יודעת, כבר שיתפתי זאת בעבר… ובכל זאת: בתום השיחה עמה, ד”ר “ילאנה” גירשה אותי מחדרה לאלתר, או עד שאלך לא”א או התחייב בפניה להפסיק לשתות ואתפטר ממקום עבודתי האהוב דאז.
מרגע שדלת חדרה נסגרה, לא פגשתי בה שוב.
גם לד”ר “ישמעאל” לא חזרתי, איך אלך?! הרי הוא ידע מראש למה הוא שלח אותי! עלאק “להתאים כדור”, אידיוט!!! החלטתי שאני יודעת יותר טוב מהם, שאני לא צריכה אותם, שאני יכולה בכוחות עצמי.

אני משתפת אותכם בזה שוב, כי זהו רגע מכונן בחיי. זה הרגע שעשיתי בחירה מודעת במוות! זה הרגע שהייתי צריכה להמשיך ולהילחם בפחד, הרגע שבעקבותיו רק צמחו להם עוד ועוד סיפורים על עצמי, על כמה אני פגומה, על כמה איש לא יבין את נפשי הפצועה!, זה הרגע שבחרתי לקעקע על כתפי את ציפור הנפש הפגועה, להניח אותה ליד הלב אבל לא בתוכו, לשחרר את הילדה הפגועה.
על העשר שנים שהתלוו לרגע החופש השקרי הזה, עליהם אני רוצה לסלוח לעצמי.
אז קיצרתי עבורכם מעט את המכתב והנה הוא:

“מילי יקירתי, אני יודעת שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו רוצות לסלוח זו לזו. אבל שתינו יודעות שהפעם מדובר בסליחה אחרת. אני סולחת לך מילי, על השקפת עולמך הקודמת, על הכאב שסירבת לשחרר, על הרצון החזק להוכיח לסביבה שאת הרווחת את הכל בכוחות עצמך! אני סולחת לך שבמקום להתמודד, נתת למר פחד לנצח שוב ושוב. על שלא ראית את הערך שבך, על שבחרת לפתות גברים על ידי מיניות, שבחרת לשתות לשוכרה כדי להגיד את שעל לבך, ולשכוח זאת יום למחרת.
אני סולחת לך שלא הצלחת לשחרר, שנשארת כלואה בתוך עצמך, צורחת בשקט או שרק את לא שמעת… אני סולחת לך שבחרת במוות, על כל השנים שלא חיית באמת….
….אני סולחת לך שהיית בתודעת קורבן…
…שהאשמת את כולם, חוץ ממך כמובן! את, את שהיית בלית ברירה, בלי בחירה חופשית. אני סולחת שחשבת שהגנת אבל בעצמם הפרדת…
… על כל תחושות היאוש שידעת, על כך שהרמת ידיים כמה וכמה פעמיים. זה לא משנה כמה פעמים לא למדת את השיעור, זה משנה שלמדת אותו סוף סוף!!!
אני סולחת לך על ערבים שטופי קיאה, על סימנים כחולים לא ברורים, אני סולחת לך שהיית רעה! רעה לעצמך כפי שאיש לא נהג בך!
…. את כבר לא בדמות הקדושה המעונה, את בתודעת יוצר! ישנה עוד עבודה רבה לפניך אבל את בהתעוררות.
אני סולחת לך ומודה לך! מודה לך על השיעור הזה שלימד אותי מהו אדם, כמה הוא מורכב וכמה הוא יכול לשנות את חייו אם רק יסכים לשחרר את כאבו האישי!
סולחת לך!”

בערב היה לי מפגש אמיתי עם “הקבוצה”, יכולתי להרגיש איך מוחי עובד כמחשב, מנסה לקשר סיפורים לתמונה ולשם מהפייסבוק. כבר השתתפתי בכמה קבוצות וירטואלית שהפכו למפגש בעולם המציאות. עדיין לא התרגלתי לכך, זו חוויה הזויה ביותר!
אסיים כאן להפעם, לתת לתובנות להמשיך ולחלל, סליחה אם אני מפציצה אותכם במלל, האסימונים לא מפסיקים לצנוח, כאלו זיכיתי במכונה המטופשת של המטבעות!
הפעם אסיים עם שיר שראיתי בפוסט מוצלח של חברתי “נזק”:
https://www.youtube.com/watch?v=DGABqdbtQnA&t=9s
לא רק שהדמות הקוסמית הזו מזכירה לי את ה”מתקשרת” האהובה שלי, אני מרגישה שזהו בדיוק תרגיל האושר שקיבלתי ב”קבוצה”! למצוא את הדברים שמשמחים אותנו ולעשות אותם! לבחור לראות את החיובי, הוא בטוח קיים שם! לבחור לסלוח! הסליחה הזו היא משחררת!
אנשים בקבוצה פריצות דרך בשבוע בעוד לי לקח 10 שנים לעשות!!!!
זו אינה תחרות, אני יודעת. אבל זה מתחבל לי עם דברי המתקשרת שתם עידן הסבל, שאנחנו יכולים כעת לשחרר ביתר קלות, שהבחירה בידנו!
שלוות שלום!

19748405_1786854397997479_5032920817207387638_n

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה