הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

ראשון – שני, ה-9-10/7/17. שנה+חודשיים ויומיים עד 33 יום, לגמילה.

בראשון, תכננתי לנסוע לעיר הקודש כדי להגיש דוח למס הכנסה. היה לי קל לקום מוקדם, אבל לא התחשק לי לצאת למסע. התחלתי לתרץ לעצמי ש: חם, אני עובדת בערב כל הלילה, עד שאגיע לשם כבר יהיה סגור ועוד ועוד שכנועים עצמיים למה לא לנסוע.
עישנתי שאכטה על הבוקר, בהחלטה שאחריה אני פשוט נוסעת!
לבשתי שמלה לבנה שקיבלתי מ”כלב רוח אפגני” והחלטתי בלב שלם שהמסע לעיר הקודש יעבור חלק, בנעימים וללא מאמץ! ואכן כך היה!
את הנסיעה העברתי בקריאת הספר “צמיחה רוחנית” שהוא חלק ממשימותיי כחברה ב”הקבוצה”. הרגשתי באנרגיות גבוהות, הגעתי בלי בעיה, הגשתי את הדוח, ואף זכיתי לחיוך מהפקידה!
לא יודעת למה, זה טיפשי כל כך, אבל יש לי “היי” טבעי, ברגע שאני מסיימת עם משימה ביורוקרטית, כאלו ניצחתי את המערכת! הכל עבר כל כך חלק, שלמרות שהמונית שרות לא הייתה מלאה, הנהג יצא לנסיעה חזרה!!!

לפני שיצאתי למשמרת לילה, דיברתי עם החונכת שלי מ”הקבוצה”. עדכנתי אותה שמצב רוחי מרומם, שאני בחיבור זורם ומשעשע עם הילדה הפנימית שבתוכי (זה היה נושא השיעור האחרון). היא שמחה לשמוע, “כנראה שכבר עשית איתה עבודה טובה!”. היא סיפרה לי שהרוב דווקא מרגשים מוצפים, שעולים דברים לא פתורים מהעבר, “כנראה שהייתה לך ילדות טובה!…”
זה גרם לי להרהר בנושא….

שנים סחבתי בי את כאב העבר שלי, סיפרתי לעצמי סיפור על מי שאני, סיפרתי לעצמי שאנשים זה לא משהו שאפשר לבטוח בו, סיפרתי לעצמי לסמוך רק על עצמי, להקטין את עצמי למען האחר. הגדלתי ורוממתי את כאבי האישי שאיש לא יזכה להכיר. אני זוכרת שאמרתי, שכל עוד אני לא מספרת את סיבת הכאב שלי, לא באמת אפשר להבין אותי, והאמנתי בזאת בכל לבי.
עם השנים ראיית העולם שלי הלכה ונהייתה יותר ויותר קודרת, ראיתי את הרע שבאנשים, זימנתי לעצמי לחיי עוד ועוד מקרים שיוכיחו לי שהעולם הוא סבל! שאנשים רעים! שאני פגומה, ושאין לי סיכוי לשרוד כאן!
זה הזכיר לי דיון בנושא הטרדות מיניות, שנערך באחד מהשיעורים כחלק מלימודי הצילום. אני זוכר שאחת מחברותי לכיתה אמרה שהיא מאמינה שבנות שזה קורה להן משדרות משהו שמזמין את זה.
אני זוכרת כמה זה עצבן אותי!!! אני עברתי עשרות הטרדות מיניות במהלך חיי! מה היא אומרת שאני זימנתי את זה?!?!

היום הבנתי למה הכוונה, לא זימנתי את זה מתוך התנהגותי, לא הריחו את הפחד שלי, לא התלבשתי זנותי מידי, זימנתי זאת במחשבותיי ובאמנותיי!!!
הייתי במקום שראה את הרע, את הסבל את העוול והאי צדק, ודומה מושך דומה, מחשבות הופכות למעשים, תשלוט במחשבותייך תשלוט בחייך… כל המשפטים האלו פתאום ברורים לי! לא עשיתי שום דבר בכוונה או מרצון, אבל זו המציאות שיצרתי לי.
זה החזיר אותי שוב לעניין הבחירה החופשית.
בספר “החייזרים” שאני קוראת, הם מדברים רבות על כך שכדור הארץ זה המקום היחיד בגלקסיה בו יש בחירה חופשית, בגלל זה כשאתה מבקש עזרה אתה תמיד נענה, כי להם אין בחירה חופשית…. (הזוי מספיק עבורכם?).
בכל מקרה, נזכרתי שבהתחלה זה נורא עצבן אותי ש”המתקשרת” שלי דיברה על זה שיש לי בחירה, שאני יכולה לבחור בחיים ואני יכולה לבחור במוות. זה עצבן אותי, כי אני לא ראיתי את עצמי כבעלת בחירה חופשית, לא הרגשתי שאני בחרתי בכאב, הוא בחר אותי, לא הרגשתי שאני בחרתי בסבל, בפחד, בחרדה, לא ולא! למה שאני אבחר בזה מרצוני?!?!

מדי פעם כשהיה לי טיפול קשה, הייתה “המתקשרת” אומרת לי, ” תזכרי שיש לך זכות בחירה, במה את בוחרת? במוות או בחיים?”
במפגש שקדם להתחלת הגמילה עניתי לה שאני בוחרת במוות! הרגשתי שהחיים האלה גדולים עלי, שעייפתי מלהילחם.
במפגש אחריו, כשחזרתי כנועה, עם דגל לבן ביד, וידיעה שאני וארק סיימנו את מערכת היחסים בניינו, בחרתי בחיים! ולא, זה לא כמו שזה נשמע, הרגשתי רע! ממש רע! בתחתית של התחתית!!! הרגשתי שאין בי כוח יותר להילחם, שכבר שנים אני משקיעה כל כך הרבה זמן, אנרגיה וכסף בלטפל בעצמי והתמורה היא כל כך קטנה!!!!
אבל בחרתי בחיים!
בזמנו, ראיתי בבחירה בחיים עבודה קשה! וכך היא גם הייתה, לא באזור הנוחות שלי, לא באמונות שלי, פעלתי רבות בניגוד להיגיון הבריא שלי, התחלתי לעשות דברים שבזתי להם, לעשות כי אומרים שזה עושה טוב למרות שזה נראה לי שטותי.
אבל זה עבד! וממשיך לעבוד!
אז בהתחלה כתבתי על הדברים שאני מודה עליהם בחיי בכוח, מהראש, במחברת מיוחדת לזה! לאט לאט הפסקתי לכתוב אבל המשכתי לראות ולהגיד בלב את כל הדברים שאני מודה עליהם! וכך עם עוד כל מני משימות שגרמו לי לראות את היש, לשנות את ההשקפה! ולכן האמונה ממשיכה לגדול בי, אני ממשיכה לבחור בחיים! הדברים נעשים יותר קלים וזורמים, הרגשות כבר לא סוערת ואני מרגישה שליטה ואחראיות על חיי.

אני כנראה רושמת את כל זה, עקב כתבה שנקראת “כדור האושר” ששודרה בערוץ 10, ניתן לצפות כאן: http://docu.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1254558&sid=186
כתבה חושפת את השימוש המתגבר בציפרלקס, כפי שניתן לנחש, יש תחושה שמפארים ומשבחים את הכדור הזה.
קצת קשה להגיד שאני מתנגדת לכדורים, בעוד אני לוקחת את הסמים הפסיכיאטרים שלי ומתענגת עליהם. אבל כמו שאחת המרואיינות אומרת שם: “הכדורים הם קביים”!!!! כן, הם עושים לך “היי” לתקופה קצרה, כשהכדור מתאים לך. אבל אז הגוף מתרגל, זה מרגיש כאלו הם מפסיקים לעבוד, לרוב פשוט יעלו לך את המינון. אני חושבת שזה מה שקרה לי בחודשיים האחרונים. ה”היי” ירד, נשארתי אני, מילי, זאת שבחרה בחיים, זאת שהמשיכה להתאמץ להכניס כל יום לחייה משהו חיובי, משהו שישמח אותה, שיחזק אותה, שיפתח אותה, ובזכות זה אני נשארת איתנה!!! לא רק שאני לא מרגישה צורך בעלות את המינון, אני גם מתחילה להשקיע מחשבות בלהוריד מינון לצורך הפסקתם!

אסיים בציטוט מהספר “צמיחה רוחנית”:
“…אפשר שתכעסו או שתבכו במשך שעות, תרגישו פגועים, נבגדים או דחויים. לבסוף תגיעו לנקודה שבה רגשות עזים ושליליים יהיו קשים מנשוא, ויותר מכל תחפשו שלווה. עם רצון עז זה תתחילו להכניס את השינויים שיביאו רגיעה לחייכם. האם אתם מוכנים לוותר על הדרמה? אם כן, אמרו לעצמכם “אני בחור בשלווה”.”.
שנדע שלווה, ובחירות בחיים!!! 3>

289707

 

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה