הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

חמישי ה-29/6/17 עד שבת ה- 8/7/17, שנה+ חודש ו-22 יום עד שנה+חודשיים ויום.

איך עברו להם העשרה ימים האלה?!?!… כאלו חמקו בין אצבעותיי, שהתקשו להגיע אל המקלדת.
אז מה היה לנו השבוע?

שבת שעברה ישבתי עם עצמי, על גגי הקסום בצל התאורה הסולרית. הבטתי על גופי וקלטתי שאין עלי אפילו לא פצע אחד!!!! הרגשתי בתוכי, שזהו הרגל ישן שאין לי צרוך בו יותר (הכוונה ל-OCD שלי).
אני מרשה לעצמי לצטט חלק מתוך פוסט שכתבתי ב”קבוצה” באותו לילה:
“… פתאום שמעתי את אותה הצעקה שכולם דיברו עליה, את אותה הצעקה שיצאה בעבודותיי, את אותה הצעקה שדיממה על ידיי ורק אני לא יכולתי לשמוע….
הופתעתי לגלות שזו הייתה הצעקה שלי!
הילדה הפנימית שבי צעקה במשך שנים ואני לא שמעתי אותה! זה מרגיש שהשתקתי אותה בכוח ע”י המיינד, הלכתי לטיפול, “טיפלתי בבעיה”, אבל לא נתתי לכל הכאב לצאת. נתנו לי תיאוריות והסברים רבים על למה אני ככה, זה עשה לי סדר בראש! המיינד כייל לתוכו תבנית, במקום לתת לי פשוט להיות ככה, כואבת עד כדי שהכל יצא החוצה.
היום הבנתי שבשנה האחרונה, לאט בהדרגה, נתתי לכאב מקום ולכן הפסיק לכאוב לי!
חשוב לי לציין שהייתי מודעת לכאב, חייתי איתו כצל, נרדמתי איתו כפיות כל לילה!!! אבל השתקתי אותו, כמו שהשתקתי את הילדה הפנימית שבי עד שלא אוכל לשמוע את צעקתה….”

רציתי לצרף לפוסט הזה איזו עבודה שהתעסקה בגירוד העצמי, אבל כולן כל כך צעקו וכיווצו אותי, שהעדפתי שלא.
לפני כמה ימים פנה עלי איזה בעל גלריה מסין, במקום לשלוח לו קישור לעבודות שלי, ביטלתי את עצמי כמו שאני יודעת. לא הרגשתי שאני במקום הזה, של כל הכאב והצעקה הזו, בני לבין עצמי תהייתי האם אצליח ליצור ממקום של אהבה?!

כך, בבוקר יום ראשון, רוגשת ונרגשת, הגעתי למפגש עם מתקשרתי האהובה. הטיפול הפעם עסק באמונות מגבילות, כבר היה לי טיפול כזה בעבר, אבל הנושא עלה שוב.
אני נשכבת על המזרן האנרגטי ומתמסרת לטיפול. גם הפעם עלו 33 מילים שאני כבר לא זוכרת, אבל כולם נקשרו אצלי איזו תחושה קדומה שאני פגומה והחיים הם סבל. התמרתי את אותה אמונה ישנה לאמונה: שהחיים יפים ואני אהבה!!! זה לא הפתיעה אותי שאמרתי את זה, הרי כבר כמה שבועות מסתובבת בי המחשבה על כך שאני כבר לא כאב, שאני אהבה, אבל כן הפתיע אותי שהרגשתי את זה! שהאמנתי לזה!
אנחנו נפרדות בשתי המלצות עבורי: אחת שחוזרת כמעט כל פעם, לכתוב, והשנייה חדשה – חברים!!!
אני  יוצאת ממנה מזמזמת לעצמי, החיים יפים ואני אהבה (על בסיס הלחן של השיר הזה:https://www.youtube.com/watch?v=kgdywH_ybZE)

בדרך חזור בעת כמה סידורים, הסטתי את מבטי קלות, לעבר דוכן משקפי שמש קטנטן, ושם הן היו, חייכו לי בין כל שאר משקפי הצעצוע התלויים, משקפי השמש האהובות שלי!!!! אז נכון, המסגרת שלהם היא לא שחורה, יותר חום ככה, אבל היי, למי אכפת אני מאוהבת בהן קשות!!!
תודה לך יקום יקר שבחרת להחזיר לי את משקפי השמש האהובות!

מרגע זה, השבוע הפך לחמקמק, היה לי רצף של עבודה, שזימנה לי מפגש עם כמה שרוטים רוחניים, זה רע! ממש רע! שרוטים יקרים! אתם עושים אבל לרוחניות!!!! לא! אתה ממש לא יכול להתיישב עם חבורה בשולחן שלהם, להתחיל לדבר על עצמך ואז להיעלב שהם מגרשים אותך, לכעוס עליהם שהם רעים ועסוקים בעצמם ולהטיף לאחדות! לא ממש לא!!!!
ולא! את לא יכולה לדרוש שיתנו לך שאכטה, כי זאת אהבת חינם! לא, זה לא הופך אותנו לאנשים רעים! תפסיקו להשתמש בתירוצים רוחניים כדי לשרת את הצרכים האישיים שלכם!!! וטאקט שרוטיי היקרים, טאקט!!! זו לא מילה גסה!!
סליחה, פרקתי.

התמדתי בימים אלו על תזונה נכונה, על אימון משלב של חישוק ולאחריו יוגה, האושר שלי עלה עד כדי כך שבמשמרת שהייתה לי ביום רביעי ציינו בפני שאני מחייכת יותר מתמיד.
אני בקבלה עצמית! אני באהבת עצמית! זה לא כמו שזה נשמע! אני לי עפה על עצמי עכשיו וחושבת שאני כל יכולה, אני מקבלת את עצמי ואוהבת את עצמי על אף שאני רואה את הפגמים שלי. אין לי צורך להיות מישהי אחרת, אין לי צורך בלשים מסכה יותר, ואין לי צורך להתבייש במי שאני.
שנים הרגשתי פגומה, לא שייכת, הייתה בי תחושת זיוף! שנים הרגשתי שאני עוטה על עצמי מסכות לפי הצורך, נדמה לי שאפילו פיתחתי מעט אובססיה למסכות… (תמונות מצורפות).

בחמישי “כלב רוח אפגני” הסבה את תשומת לבי שדיברתי בישיבת המלצריות ללא דמעות! זו פעם ראשונה בחיי שאני אומרת את דעתי ללא הדמעות המחורבנות הללו שנוהגות להתנדנד לי על מיתרי הקול ולהפריע לי בדיבור!
בסביבות השנה! זה הזמן שלקח לי לשנות את תפיסת עולמי. שנה של מאבקים, של ללמוד לשחרר, של סליחה וחמלה, שנה בה הרגשתי שמתתי, שלקחו לי את כל האני מאמין שלי, את כל מה שגורם לי לאושר, את אורח החיים שאהבתי, את האמונות הכי בסיסיות. שנה בה הרגשתי שאני רק עושה וויתורים, והנה אני פתאום רואה את כל מה שהרווחתי בשנה זו! את הלידה מחדש, את האני מאמין החדש, את ראיית היש, את חצי הכוס המלאה, את החברים שתמכו וקיבלו, את העומק, את האהבה!

אם אני יכולה לעשות את המהפך המחשבתי הזה, כל אחד יכול! בתור התחלה צריך להבין מהם תפוסי המחשבה שמלווים אותך לאורח חייך? מהם דפוסי ההתנהגות שאתה רוצה לשנות? ולמה אתה רוצה לשנות אותם? מהם הוויתורים שאתה חושש מהם? ומה היתרונות שיש ממצבך הנוכחי? וכן, יש במצבכם הנוכחי נמוך ככל שהיה, יתרונות עבורכם!
צעד שני זה לנשום, כמה נשימות טובות, אולי אפילו לצאת לחופשה קצרה ולחזור עם כוחות חדשים, ועם החלטה אחת חשובה! לקחת שליטה ופיקוד על חייכם!
והפעם נסיים עם תמונות של כל המסכות שיש לי במרחבי המוגן.
שנדע שלווה,

19894671_354156571668474_7036536959544502286_n 19905260_354156558335142_9094337025878137231_n 19756527_354156515001813_3407438331719157104_n 19756527_354156515001813_3407438331719157105_n 19756832_354156485001816_9014561879626891859_n 19883938_354156458335152_7552770733370724868_n 19883938_354156458335152_7552770733370724869_n 19732029_354156431668488_1921397538357980398_n 19732119_354156405001824_8663455588927257814_n 19149383_354156381668493_2095209589149078810_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

“ליישם, ליישם, ליישם.“

יום שלישי, ה2/8/16. היום ה-85 לגמילה. בשלישי התעוררתי נרגשת! עשיתי את דרכי למתקשרת האהובה שלי, בציפייה לתת לה דיווח זריז ולעבוד על מה ש“הם“ הכינו לי הפעם. אני מגיעה מחויכת נותנת עדכון על זה שאני מרגישה יציבה וגם קצת שעמום,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה