הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שישי – שבת, ה-12/5-20/5/17. שנה ו-3 ימים עד שנה ושנה ו-111 ימים לגמילה.

היה זה שבוע מטורף!!!!
אני יודעת שצמצמתי את כמות הפעמים בהם אני רושמת, לא מעט שאלו אותי אם הפסקתי. האמת שיש לי הרבה מה לכתוב, שדברים קורים בתוכי, אבל לוקח לי קצת זמן לעקל…

השבוע שחלף העמיד אותי בלא מעט מבחנים. זה התחיל ממסיבת טבע אליה הלכתי בסופ”ש הקודם, היה בי רצון עז לפרוק, לעוף וכמובן לשתות לשוכרה! אני חושבת שמגיע לי! מגיע לי אחרי השנה הזו ערב אחד של שכרות טובה! יצאתי למסיבה ברגשות מעורבים, ידעתי שאני ירשה לעצמי יותר (בעולם הנרקוטי), ההגבלה היחידה הייתה לא להתחזר.

לא השתכרתי בסוף, כי בחרתי בביקור אצל ד”ר הופמן, וזה מספיק שמחה עבורי. יש לציין שבגלל הסמים הפסיכיאטרים אני מאוד מוגבלת בתעופה, אז הייתה לי טיסה עדינה ונעימה, בטבע קסום עם מראות נדרים באפלה, זריחה קטלנית וכאב לסתות מרוב צחוק.
נהניתי מהחברה והמראות, כשרצינו להתקפל אני כסאחית הטובה שאני, הייתי הנהג התורן.
אני מודה, לא כיף לי להיות המבוגר האחראי, הרבה יותר נחמד להיות הגמור התורן, זה מרגיש זקן ופולני להיות פלס שכולם באלכסון… ועם זאת חזרתי מרוצה מהאירוע. זכיתי לרגעים נדרים, הטבע במיטבו!

את תחילת השבוע התחלתי קצת לאט, מי שחוגג בסופ”ש קם שבור בראשון. שוב נגמר לי “הפרח השובב”, מוקדם מהצפוי, למרות שאני ממש משתדלת אני לא מצליחה להפסיק לעשנו כשיש לי. ניסיתי לחזור לתקציב, אבל לרוב חרגתי, ניסיתי לא להתחיל מהבוקר אבל לא הצלחתי. לכן אני שוב בהפסקה יזומה.

בשלישי קבלתי משימה בקבוצת הפייסבוק בה אני חברה, לעשות 10 דקות של מדיטציה ואז לרשום מכתב מאני העתידית בשנת 2020, בו אפרט מה עברתי בשלוש שנים האחרונות. עם זה לא מספיק, כול אחד קיבל חבר מהקבוצה עמו הוא אמור ליצור קשר ולספר לו על החזון המרגש שלו לשלוש שנים הקרובות… השם תרחם!!!! מה לי ולחזון מרגש לשלוש שנים הקרובות???? אני לא יודעת איפה אהיה בעוד חצי שנה….
לא הפסקתי לחשוב על זה, יצאתי למשמרת וחשבתי, קמתי בבוקר וחשבתי, זו הייתה נראית לי משימה בלתי אפשרית.

ברביעי בערב החלטתי שאין ברירה, אני חייבת לעשות את המשימה או שאעוף מהקבוצה ודווקא התחלתי להנאות ממנה.
התיישבתי לעשות מדיטציה כשהמחברת מונחת לידי, ועט נשען עליה בעדינות. בתום המדיטציה הראשונה, הרגשתי לא מוכנה לרשום, הכי הפחיד אותי להתקע/לקפוא ולא לרשום כולם. עשיתי ישר עוד מדיטציה הפעם לחיבור לאני העליון, שם הייתי צריכה לדבר אל עצמי. אני לא זוכרת בדיוק מה אמרתי, גם לא הקלטתי את עצמי כמו שהתבקש וחבל! אבל יצא מתוכי איזה קול שדיבר כל כך לעניין, קול שאמר לי שאני מוכנה, שאני מסוגלת! עם זאת פחדתי לפתוח את המחברת.
עשיתי עוד מדיטציה לחיבור לאני העליון דרך כתיבה, שם התחלתי לרשום (במחברת התקשורים) אך גם בתומה, לא הרגשתי מוכנה לכתיבת החזון, רציתי לעשות עוד מדיטציה אחת, אבל איזה שהוא קול בתוכי אמר לי “די!!!! את כבר כמעט שעה במדיטציה! את מוכנה! אני איתך לעוד עשרים דקות! תתחילי לרשום עכשיו!!!!”
בהיסוס פתחתי את המחברת והתחלתי לכתוב את המכתב מאני העתידנית. הופתעתי שרשמתי חמישה עמודים, הופתעתי שתיארתי שם את מהלך חיי בשנים הקרובות שכלל גם עבודה, גם בן זוג וגם לידה של תאומים.
היה לי היי לא נורמלי וטבעי לחלוטין משסיימתי את הכתיבה, הרגשתי שהאפלה ירדה מעניי ואני רואה בברור איך חיי אמורים להראות.

בחמישי קמתי עם אנרגיות שלא היו בי כבר זמן רב! סידרתי, ניקיתי, שטפתי, הלכתי לדואר לאסוף עוד קצת תאורה סולרית לגגי הקסום! וחיכיתי בהתרגשות לשיחה הטלפונית עם חברת הקבוצה שהוצמדה לי.
שתי חששות עמדו לפניי, הראשונה: שלא אצליח לקרוא את חזוני בקול רם, זה משהו אחד לכתוב את זה, אבל לשתף?! בקול?! פחדתי שזה לא יצא לי, שקולי יתקע, שדמעות ירדו….. אלו היו חששות מיותרות, הקראתי כילדה בטקס בית ספרי.
החשש השני היה שלא יהיה לי מה לתרום לחברת הקבוצה שלי. הצמידו אותי לאישה בערך בגילם של הוריי, מה כבר אני אוכל לתרום לה????
להפתעתי הצלחתי לתרום לה, הצלחתי לתת לה עוד זויות מתוך דבריה, ופה הייתי המומה, מי היה מאמין?!
סיימתי את השיחה בהיי לא נורמלי, אני חזקתי אותה והיא אותי! הייתה שיחה כל כך טובה שקבענו מפגש לשבוע הבא. היא אמרה שיש לך חברה טובה, בת להורים חרשים שגם היא התחרשה עם השנים וכעת מסתובבת עם שתל.
שהיא תשאל אותה לגבי קורס הצילום שאני רוצה להעביר, שהיא חושבת שזה רעיון ייחודי, שאני צריכה ללכת על זה בגדול גם אם אין לי עוד את השפה, שאני צריכה לקפוץ למים.
אחרי השיחה חברת החלום העלתה פוסט לקבוצה בו היא מודה לי וגם הוסיפה ציטוט שלי “זכיתי בקול שלי ועכשיו אני רוצה לעזור לאחרים להשמיע את קולם.” זה ממש ריגש אותי.

בערב אחרי ההתרגשות הגדולה יצאתי לחשק בפארק. אמא ושלושת ילדה באו לצפות בחישוק, היא שאלה אותי אם אני רקדנית, אני?! רקדנית?!?! הדבר הכי קרוב לרקוד הוא שהייתי חברה של רקדניות לאורך חיי. “אבל את ממש רוקדת עם החישוק” היא התעקשה בזמן שאני הסברתי שמדובר בספורט בלבד.

לא הצלחתי להירדם, מחשבות והתרגשות עטפו אותי, ראיתי סדנה של יומיים של שיטת ריפוי הודית שנותנת לך תעודה בתומה, כמעט נרשמתי, רק שעצרתי את עצמי, אני לא עושה שום צעד מבלי להתייעץ עם “המתקשרת” שלי, אני לא יכולה לחכות למפגשנו הבא!

בשישי, למרות שבקושי ישנתי יצאתי לבקר את חברתי “נזק”. עת שחזרתי לעיר עצרתי לדרינק ושיחה טוב עם “אומלט”. ישבנו במקום בו נותנים כוסית קטנה עם מעט בירה מחוזקת במקום צייסר. כנראה שהמחוזקות האלה ממש טובות, כי די תפסתי ראש! רציתי להישאר שם עוד! להמשיך ולשתות אבל משמרת לילה הייתה לפני.

אקנח בעוד מחשבה, חברתי “ברכת” ששאלה אותי “את לא באמת היית אלכוהולסיטית לפני?” וחברתי “אלכסון” שציינה בפני בערב את אותו הנתון בדיוק. על פי המדדים והרופאה המודרנית הטובה, התשובה היא כן בוודאות אלכוהוליסטית!. בראות עיני, אלכוהול מעולם לא היה הסם שלי.
בבוקר יום שבת, כשצעדתי למרחבי ברגליים פצועות, עלתה בי המחשבה שכחברה יש לנו דעה נורא מקובעת על דמות האלכוהוליסט, גבר באמצע שנות חייו, שמזניח את עצמו, אולי לא עובד, אולי מהמר ובטוח מרביץ לאשתו.
לפי הוליווד אני לא אלכוהוליסטית.
אבל מה עוד הוליווד הכתיבה לנו? אידיאל יופי לא מציאותי, (למה לא משתמשים יותר בשחקנים כאחד האדם????) שקרים על אהבה, סטראוטיפים, אשליות….
“אלכסון”, גם הוסיפה שהיא חושבת שזה מאחורי, שאני נחלמת בזה ביום יום, שעברתי את זה. אני מבינה שכך זה נראה מהצד, אבל בתוכי זה עוד לא מאחורי, כי אני עדיין מסתובבת בחברה שמקדשת את הרעל, אני עדיין רואה בי יותר את דמות האמן המיוסר במקום הפיה מביאת האור.
אני חושבת שגם בזה הוליווד תורמת, יש לנו תודעה קולקטיבית שאם נשבר לך הלב את תשבי מול סרטים רומנטיים ובקט של גלידה או תצאי להשתכר עם חברות.
אז אחרי שחשבתי על זה, התשובה היא כן! אני כן אלכוהוליסטית כי נעזרתי מאלכוהול כדי להתבטא, נעזרתי בו כדי להרגיש נוח חברתית, להרגיש שייכות, הוא חיזק לי את דמותי הסובלת ואני לומדת לעשות את כל אלה בלעדיו.
עד כאן להפעם
שנדע שלווה וקצת פחות סרטים

Hoeveel-kun-je-verliezen-door-alcohol

עוד מהבלוג של mili bergman

Thumbnail

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 4 years
Thumbnail

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 3 years
Thumbnail

“ליישם, ליישם, ליישם.“

יום שלישי, ה2/8/16. היום ה-85 לגמילה. בשלישי התעוררתי נרגשת! עשיתי את דרכי למתקשרת האהובה שלי, בציפייה לתת לה דיווח זריז ולעבוד על מה ש“הם“ הכינו לי הפעם. אני מגיעה מחויכת נותנת עדכון על זה שאני מרגישה יציבה וגם קצת שעמום,...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים