הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

“מחשבות על מחשבות ופחדים, וכמובן סאחילדת שמח!”
חמשי-חמישי, ה-4/5-11/5/17. הימים ה- 360-3677 לגמילה!

אז את רוב מחשבות הסאחילדת שלי, שיתפתי אותכם בפוסט הקודם, עברי או לועזי, המחשבות היו אותם מחשבות.
מה ששכחתי לציין בפניכם, זה שברביעי שעבר הייתה לי שיחה מהממת וקולחת עם קולג על מחשבות:
“תנסי לחשוב בלי הקול בראש, תנסי לחשוב בלי שפה…”
לא הצלחתי…
בימים הבאים שקעתי במחשבות על אבותינו הקדמונים, על שלא הייתה להם שפה אבל הם עדיין חשבו (אני משערת).
או לחלופין: תינוקות, שאין להם שפה אבל אפשר לראות כשם חושבים, מסוקרנים או לא מרוצים… ובעלי חיים?!?! אני הרי מנסה לתקשר עם החתולה שלי ללא הצלחה, אבל בשיחה ההיא נפל לי האסימון, היא לא מבינה עברית!
איך חושבים בלי מילים???
אולי זה מה שקורה בזמן מדיטציה, אתה עובר את הקול החושב בראש שלך, זה ששולח מחשבות על אוטמת מתת המודע ומגיע לצורת חשיבה אחרת…
בינתיים אני לא מצליחה לחשוב בדרך אחרת…
עוד תהיות שעלו השבוע, פחד!

בראשון, התחלתי עוד קבוצת פייסבוק לאתגר של 21 יום, הפעם דובר על להעיר את התשוקה שבך. והרי אני בדיוק לפני פוסט אחד או שניים דיברתי על כך שאני מרגישה שעמום, שחסרה לי תשוקה בחיים, בינגו!
ביני לבין עצמי חשבתי שיש לי כבר ניסיון בקבוצות כאלה, שהפחד מאחורי, הרי פרסמתי שני סרטוני הכרות בקבוצות שונות של “פריחת היסמין” ובן זוגה.
אז ממקום קצת מתנשא התחברתי לקבוצה בדיליי האופייני לי.
הפוסט הראשון בו נתקלתי, דיבר על משימה למצוא מישהו מבקבוצה ולקבוע איתו מפגש בעולם המציאות!!!
חרדה שיתקה אותי שראיתי את זה. כמה זמן לא הרגשתי אותה מכווצת את גבי ככה…
לא התגעגעתי לזה ואפילו לא במועט!!!
המחשבה הראשונה שצצה לי בראש הייתה לצאת מהקבוצה הזו, הרי לא נוח לי לעשות את המשימה הזו כלל וכלל!
נשמתי קצת.
גוללתי למשימה הראשונה שהייתה להציג את עצמך, לכתוב מי אני? זה קל!
אבל עשיתי טעות, התחלתי לקרוא על אנשים אחרים, רובם מטפלים, יודעים מה הם רוצים מעצמם ורוצים להנהיג אנשים אחריהם, בכלל דובר הרבה על מנהיגות בקבוצה הזו.
שוב חלפה בי המחשבה “מה אני עושה פה?!” ולה הצטרפה: “מה לי ולהם?!?!?!” ו-”במה מפגש איתי יעזור למישהו מהם להתקדם לעבר המטרה שלו?!”

התחלתי לחשוב איך להציג את עצמי.. “היי אני מילי” היה נראה לי כמו התחלה טובה, אבל כולם הציגו את המקצוע שלהם, מה אני ארשום? שאני מלצרית? בבר של שיכורים ושבורים? שאני הייתי כאחרון הלקוחות עד לפני שנה, שלקחתי אחראיות על חיי, שהפסקתי לשתות והתחלתי ללגום ממי שאני, עוף קצר מוזר, עם קול עורבני משהו…
ועם זאת, דיברו גם על קול פנימי, על קריאה להתעוררות, על להביא שינוי, אלו בדיוק התכנים שאני קוראת עליהם בספר החייזרים הנוכחי (תזכורת אני קוראת אחד מתוך ארבעה ספרים של תקשורים מהפלידיאנים).
לפני כמה חודשים התעורר בי קול שאמר שאני צריכה לעזור לאלה שלא יכולים לדבר בשם עצמם, בתור התחלה, ככה לבייסיק, התחלתי ללמוד את שפת הסימנים, יש בי מחשבה אפילו לעשות קורס צילום לחרשים וכבדי שמיעה, אבל הרעיון מפחיד אותי פחד מוות!.

כל יום שחלף הקפיא אותי מחששות ופחדים שעלו דרך הקבוצה הזו, התכנים של השיעורים מתאימים לי כמו כפפה אל היד ועם זאת לא הצלחתי לשתף באף משימה.
זה הטריד אותי!
מה שונה הפעם? פעמים קודמת נפתחתי והתחברתי לאנשים מהקבוצה, למה פתאום אני חשה בושה לשתף?
אז נתחיל מזה שהמנחה הוא: גבר, צעיר, נאה ורווק. מסוג הטיפוסים שהכי מעוררי חרדה במוח הנירוטי שלי. נמשיך בזה שהקבוצה היא הומוגנית, יש בה גם גברים וגם נשים, לעומת קבוצות עברו בהן היו בעיקר נשים רוחניות רכות.
בימים הראשונים אמרתי שכדי שאפרוש, שאני לא מתאימה לקבוצה הזו, אבל משהו בי רצה להישאר ולקבל עוד מהנושאים בהם עוסקת התכנית. בשלישי הבנתי שאם עד סוף השבוע לא אתחיל להיות פעילה אני יוסר מהקבוצה!
FUCK IT! אמרתי לעצמי, אני גם ככה לא מתאימה!
אבל משהו בי רצה להישאר, החלטתי להכין סרטון הכרות שבו אשלב גם חלק מהשימות כגון: הצגה עצמית, בחירת חפץ אומץ, למה הגעתי לתכנית וכד’…
אבל החרדה שתקה אותי.

ברביעי, קמתי בלהט! דבר אשר לא קרה הרבה לאחרונה, סידרתי את מרחבי שהיה מטונף, חזרתי לעשות יוגה על הבוקר אחרי שתיית מי לימון, גם בזה קצת חיפפתי לאחרונה.
הבנתי שהתכנית הזו זה מה שאני צריכה, הרי הכרזתי שלא נוח הוא הנוח החדש שלי! ועם זאת נשארתי עטופה באזור הנוחות שלי כבר כמה שבועות, היה נעים להרגיש חופשיה ללא חרדות.

בחמישי, התחלתי לצלם את עצמי בווידאו ללא הצלחה, מלמלתי, חפרתי, קפצתי מנושא לנושא… באמצע אחת מההקלטות “המנחה” פנה אלי בהודעה אישית.
שיט, שלא יעיף אותי! אני בדיוק על זה!
הוא נתן לי אתגר לעלות בלייב ולשתף בכל הפחדים שצצים לי, “ללללללאאאאאאאאאאא!!!!!” צעק מוחי החרדתי, את לא מצליחה לצלם את עצמך לבד בחדר אז לדבר בלייב?!?!?!
אבל משהו במילה אתגר מדליק אותי!
“!challenge accepted”.
אז הסכמתי.
הוא גם אילץ אותי לבחור שעה, 16:00 זה מה שמוחי פלט.
אז מי ממכם שראה אותי מפטפטת בלייב, זה בגלל שבטעות במקום לעשות שידור חיי בקבוצה, עשיתי אחד על הפייד שלי, לא הבנתי למה אני רואה שמות של חברים שרואים אותי, גם הם חברים בקבוצה? חשבתי…
רק שסיימתי את המשימה הבנתי את הטעות.
FUCK! זה הביך אותי בשנייה הראשונה אבל גרם לי להיקרע מצחוק שנייה אחרי.
מחקתי את הסרטון, הוא לא הגיע לקבוצה המיועדת ועליתי לאוויר שוב בקבוצה הנכונה.
כל כך שמחתי שסיימתי עם זה.
לא ציפיתי שהקבוצה הזו תעורר אצלי כל כך הרבה פחדים…
כל זאת ועוד בהמשך
נסיים עם תמונה ששעשע אותי
שנדע שלווה

17990871_10155288191897863_7401709583246456081_n

עוד מהבלוג של mili bergman

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"מי אני? מה אני? למה אני?"

שבת - ראשון, ה-11-12/6/16. היום ה-33 וה-34 לגמילה. אמ..... אני לא יודעת מה עובר עלי.  ביומיים האחרונים הצלחתי לישון טוב, אולי טוב מידי. שבת קמתי באזור שלוש וראשון אזור ארבע. נכון שעבדתי לילות לפני, נכון שהלכתי לישון באזור שמונה בבוקר,...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

"עצב מתוק בקרקס"

שלישי עד שבת, ה- 8-19/8/17. שנה+חודשיים ו-24 יום עד שנה+ שלושה חודשים ו-5 יום לגמילה. רציתי לכתוב לכם! נשבעת שרציתי ולא מצאתי את הזמן. היו אלה ימים מטלטלים!!! הכל התחיל כשגיליתי שקיימת עונה חדשה לתכנית ראליטי שקר כלשהי (זאת שהם...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה