הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

חמישי – שני, ה- 23-27/3/17. הימים ה-318 עד ה-3222 לגמילה.

משהו עובר עלי… אני לא מצליחה להניח את האצבע, אבל אני באנרגיות נמוכות. הגוף שלי כואב, קשה לי לפדל, אני ישנה יותר, מצב רוחי ירוד ואין לי כוח לסדר את מרחבי.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל “העין השחורה”, היא עוברת משהו בחייה ולצערי אני שוב נמשכת ונשאבת יתר על המידה. חשה כישלון עצמי כחברה, חשה שהיא זו אני, עודף אמפתיה… “המתקשרת” שלי הסבירה לי בעבר, שאין בעיה עם אמפתיה אבל יש בעיה עם הזדהות, כשאתה מזדהה, אתה בתוך זה.
לצערי אם אני מזדהה ומתייחס אליה כפי שאני מתייחסת לעצמי, אז אין חמלה במחוזותינו, הרבה כעס היה לי כלפייה. בתחילת השבוע חשבתי שמגיע לה חמלה, ולא כעס, אבל לא הצלחתי למצוא בי חמלה, ייתכן כי אין בי הרבה חמלה עצמית.
אז פשוט “התעלמתי” מהנושא עש שהזעם יעבור.

בשישי דיברנו על זה שהיא מבינה שאני כועסת עליה בגלל שאני אוהבת אותה, ועוד דברים אישיים שלה… לא אשקר, הוקל לי, הכעס השתחרר והחמלה באה.
זו הייתה המשמרת האחרונה שלי לשבוע זה, וגם הארוכה ביותר. הורגש, שהחלפת השעון גמרה לשינוי כלשהו, שאנשים עוד לא התרגלו לשעון קיץ. היו עמי אנרגיות מוזרות, ניסתי לעודד את עצמי ואת הצוות, צחקתי רבות על זה שזו המשמרת הכי טובה השבוע, אבל בגדול מאוד חשקתי בהשתכרות קלה.

בשבת בבוקר שחזרתי למרחבי, כל מה שרציתי זה לקרוס במיטתי, אפילו בלי מקלחת. וכך עטפה אותי לאות מוזרה, לא רציתי לקום מהמיטה לא בשבת ולא בראשון. בראש תכננתי, להסתפר, להיפגש עם חברה, לחשק, בפועל אומנם הקפדתי על שיגרת בוקר סאחית הכוללת גם מדיטציה יומית ושיעור יוגה. אבל גופי נמשך לכבדות.

בראשון- אחרי שכל היום נמרחתי, גייסתי את עצמי, בכוחות אדירים ודהרתי לשיעור בשפת הסימנים.
החליפו לנו מורה, אני לא בדיוק הבנתי למה… אבל אני כן יכולה להגיד שהמורה החדשה, מאלצת אותנו לדבר בשפת הסימנים, היא שואלת אותנו שאלות אישיות ועושה סבב אחד אחד כך שאיש לא יכול לחמוק. היא עושה לנו הפעלות ומשחקים וזה פשוט עובד! קיימת מבוכה כששואלים אותך שאלה ואתה צריך לענות בשפת הסימנים, אולי זה קיים בכל שפה חדשה, ואולי זו רק אני, אבל זה מביך לא לדעת לענות למישהו, שמדבר אליך בעברית עם קצת תנועות ידיים…
אחד הלקוחות שלנו, סיפר לי שיש בשוק בסטה של שני חרשים, שהוא עבד שם ויכול לסדר לי לבוא לעבוד אתם ליום… הרעיון קסם לי! אבל במקום להגיד כן ברור!!! אמרתי לו שאחזור אליו בנושא…. העבודה בשוק קצת מפחידה אותי, הם אולי חרשים, אבל אני שומעת את כל הצעקות והרעש מסביב והחרדה עולה….

בשני- שוב לא הצלחתי להעיר את עצמי, עדיין לא יודעת מאיפה הכבדות, אבל היא איתי. חשבתי שאולי זה קשור לזה שנגמר לי החוזה… כבר איזה חודש אני מתכננת להתקשר לבעל הדירה, אבל המחשבה על זה שאסביר לו שהחלפתי את שמי…. בסוף שלחתי לו הודעה ברביעי, אבל הוא לא ענה…
שינסתי את מותניי, ובצעתי את השיחה הארורה, העיקר להוריד את הכבדות. בעל הדירה אמר שראה את ההודעה ויחזור אלי עם תשובה.
הוקל לי, אם הוא לא דואג שאין לו צ’קים, אני בטח לא צריכה לדאוג.
אבל הכבדות עוד עמי.

בבדיקה שגרתית של המיילים, קיבלתי מייל מסדנת הואופונופונו, אליה אני הולכת ברביעי. במייל, נרשם שהמנחה נחתה בארץ, קיבלה את רשימת השמות שלנו והתחילה לעבוד עלנו מרחוק. משהו במייל חמם את לבי. והתחלתי להרגיש מעט הקלה. אני לא ממש יודעת למה לצפות מהסדנה הזו…. נרשמתי אליה מזמן, בהמלצת “המתקשרת”.
אבל אז, עלתה בי תמונה בראש, בה אני רואה: אותי אוחזת את ספר הואופונופונו בידי, אי שם בדרום החם, סופת טורנדו של מחשבות מסתחררת מתוך ראשי החוצה, אני נושמת נשימה כבדה, יודעת שתם זמנם של הטיפות שהיו בגופי, נכנסת לישון, מרגישה שיש בעיה עם השם שלי, הוגה את מילי ברמן ומחליטה לאמץ אותו בעת שעני נסגרות לשינה.
לאחרונה כששואלים אותי לפשר שינוי שמי, אני מתקשה לזכור למה שיניתי? אני זוכרת את ההסבר, כדי ליצור שינוי אמיתי, להרוג את מה שהייתי. אבל מאיפה הגיע הרעיון??? הרעיון הגיע מאותה תמונה, מאותו המסע, מעיין רגע שאני לא יכולה להסביר…
בקיצור אני סקרנית לדעת מה הסדנה תביא עמה.

אי שם בשעת לילה מאורחת, באמצע משמשרת לילה סוערת, שאל אותי “סופר דרופר” אם אני באמת מוכנה לזוגיות? אם יבוא “מיסטר רייט”, ברגע זה, אני לא אבהל כמו פעם קודמת?!
“אני חושבת שאני מוכנה”, עניתי אבל בתוכי צץ לו חוסר ביטחון.
“איזה גבר את מחפשת? מה חשוב לך?” שאלות קשות ונוקבות יצאו מפיו של “סופר דרופר”. היה קשה לי למצוא תשובות…
“מה אהבת במר תפו”א?”
על זה היה לי קצת יותר קל לענות.
בסוף הוא גם אמר לציטוט לגבי אתרי הכרויות: “זה גועל נפש!, תסגרי את הדבר הזה!”.

6 בבוקר, שמש מאיימת להאיר את החושך, אני מפדלת חזרה למרחבי עם תהיות, אולי באמת אתר ההיכרויות הוא זה שאחרי על כבדותי… אולי זה גרם לי להרגיש שהגבר של חיי לא נמצא שם, או בשום מקום…

אנקדוטה אחרונה לקינוח.
יצא לי לראות לא מעט אנשים מקבוצת המדיטציה של “הגורו”. אחת מהם שאלה אותי לאחרונה “למה את לא באה?” בעודי עם שכטה ביד, הסברתי לה על התנאים שהוא הציב לי, שטען שהשכטות פוגעות בטיפוח.
“אז למה לא להפסיק?” היא אמרה פשטות, “הוא צודק!” עוד הוסיפה.
בתגובה הנעתי את ראשי לשלילה והעלתי כתף שמאל מעלה, כמו ילד קטן שאומר “לא רוצה”….
זאת נקודה שעלי עוד להרהר בה… אני חושבת שבשבוע ללא קלים שלי, הייתי יותר אנרגטית, עשיתי יותר דברים… שיש סיכוי שהקלים עושים את הכל “נם”
יותר…

נסיים עם סרטון קצר על ההבדל בין סימפתיה לאמפתיה, ונזכור לא להיות ביתר הזדהות!https://www.youtube.com/watch?v=C_i2QjW863Y
שנדע שלווה,

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה