הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

חמישי עד רביעי, ה- 16/3-22/3/17. הימים ה- 310-3177 לגמילה.

בשלישי הלכתי לפגוש את “המתקשרת”, תכננתי לקום מוקדם לעשות יוגה ומדיטציה, להגיע רעננה… בפועל התעוררתי באיחור, לקחתי מונית (בה שוב הנהג גער בי על היותי רווקה מזדקנת), הגעתי עייפה ובלי חשק.
“ספרי על מעלליך!” אמרה בהנפת יד מרגשת.
“בקצרה: הניתוח הצליח אבל החולה מת”.
“זה משפט נהדר, אולי נכניס אותו לשיר! אני רושמת”.
היא כזאת מרי פופינס לפעמים.
סיפרתי בקצרה על מלעלות פורים, על הועדה, על המסכה, על העלבון של הילדה הקטנה….

לכם אפרט:
בחמישי העצבות לא עזבה אותי, אחרי שבוע בלי קלים, נראה כי דבר אינו משמח את לבי לאורח זמן.
קמתי בהחלטה להוציא את “הדיבוק ממני”! עשיתי מדיטציה, יוגה, חישקתי בפארק (בעודי רואה עצם בלתי מזוהה מותיר אחריו שובל של אש בשמיים), רכבתי על המרכבה לבת-ים וחזרה, שברתי את גופי!!!
אבל העצב היה עמי, כמאיים להשתלט על נשמתי.

אחרי כל זה, קפצתי ל”יפתח”, הייתה לנו שיחה מעניינת על כך שבעצם אין מחלות נפש, רק אנשים בעלי יכולות תקשור גבוהות שבמקום לתת להם את הכלים לעבוד עם היכולות שלהם, אנחנו דוחפים להם כדורים במקרה הטוב.
בשעת לילה, כשחזרתי למרכבה, הרגשתי שאין לי כוחות פיזיים לפדל. נכון הייתה מעורבת גם שאכטה שפירקה אותי, אבל גופי היה שבור מכל הפעילות הגופנית שנתתי לו. רוב הדרך חזרה למרחבי הלכתי עם האופניים, בעיקר בגלל התנועה הערה של אנשים בשעות אלו.
העצבות עדיין הייתה עמי.
“את צוחקת עלי?!?!? מה יש לך???? יאללה דברי! אני מקשיבה, רק תגידי!!!”, צווחתי על הילדה הפנימית שבי.
להפתעתי היא ענתה לי: “לא קיבלתי מספיק הערכה על פורים!”,
“את רצינית איתי?!?!” שוב תקפתי את הילדה הקטנה. בכנות, חשתי בושה, לא הבנתי למה היא עדיין תקועה בזה, זה ממש לא מהמודע שלי. נזכרתי שזה לא משנה מאיפה זה בא, נתתי לזה מקום ובשישי קמתי חדשה!

בחזרה לחדר הטיפולים, סיפרתי בקצרה על עלבונה של הילדה הקטנה ושנתתי מקום וזה שוחרר. סיפרתי שפתחתי כרטיס באתר הכרויות ושהייתי בהלם תרבות ממש שקורה שם, שזה מגעיל אותי ומפחיד אותי, אבל המטרה שלי כרגע זה לא לסגור אותו, בתור התחלה.
היא שבחה את הרמת המודעות שלי, את היכולת ליישם, לא להיעלב, לקחת אחראיות.
היא דיברה רבות על העת החדשה, בה יותר קל לשנות דברים ולשחרר דברים שאיננו זקוקים להם.
וכך עליתי על המזרן האנרגטי לטיפול בנושא: חיבור נשמתי.
הפעם עלו שלוש מילים: משמעת, נאמנות ואחראיות. יחסתי אותם לעצמי, אני צריכה להקפיד על מה שלי נראה חשוב בעת הזאת.
עשינו עבודה על הפחד מדייטים שלי, רציתי להתמיר את הפחד בביטחון אבל במקום קיבלתי שמחה!
היא שוב נתנה מקום להסבר על שחרור דפוסים, נתנה דוגמה את הילדה הפנימית שלי, שבטח הגיבה כך, על חוסר הערכה בנושא אחר, מהעבר, לא רלוונטי, אפשר לשחרר את דפוס חשיבה זה.

“הרגשתי כמו על ענן” ציינתי בהתרגשות בסוף הטיפול.
“כי עשית עבודה מדהימה!”, אמרה לי בזרועות פתוחות שהפכו לחיבוק.
זה הפתיע אותי, לא הרגשתי איזה מאמץ מיוחד…
אנחנו נפרדות ואני עוד מהדהדת בנושא…. היה איזה רגע קט שהייתי על המזרן, בו חשתי מעיין התנגדות קלה אבל החלטתי לשתף פעולה, האם זה היה התגברות על התנגדות?! מבחינתי היה זה עוד טיפול סתמי, שגרם לי להרגיש ממש טוב, אבל ההתרגשות שלה בסוף, הדיבור על זה שאני פתוחה, שיש סביבי השגחה בגלל זה, יחד עם העבודה על צ’אקרת הכתר = חיבור רוחני, גרמו לי לחשוב שאולי דברים קורים בקלות שאתה מוכן לזה וזורם בנתיב הנכון עבורך.
הפלידיאנים, בספר “החייזרים” שאני קוראת, דברו על כך שאם נקבל מידע שאנו עוד לא מוכנים לו, זה כמו לחוות טריפ של 24/7. גם זה דובר בשיחה עם “יפתח”. צריך להרחיב את רמת התודעה שלך לאט אחרת תשתגע!.

אז על ענן יצאתי ממנה, על ענן חזרתי למרחבי ופתחתי בענן עשן של “הפרח השובב”, ש”במקרה” נחת על מפתן דלתי בתחילת השבוע.

עוד כמה אנקדוטות משבוע זה:
11. אחרי למעלה משבוע ללא קלים (עם שאכטות פה ושם), אתה מתמסטל ממש מהר משכטה, זה פתאום קשה לפדל מסטול, כמעט בלתי אפשר לעשות יוגה, בעיקר מוצא את עצמך מעוניין לעשות את השילוש הקדוש של: לעשן-לאכול- לישון. הבשורות הטובות או הרעות (תלוי איך מסתכלים על זה), אתה מתרגל ממש מהר לעשן מבוקר ועד לילה.

2. “המומחה” בנושא האלכוהול, הסביר לי שהכבד שלי עדיין מייצר את האנזים שאמור לפרק את האלכוהול, במילים אחרות, ייקח לי בין שלוש לארבע שנים עד שהגוף שלי יחזור לפרוק אלכוהול כאחד האדם. אז לגבי כמה זמן עוד אהיה בגמילה, כנראה שעוד כמה שנים לפחות….

3. בשבת באמצע משמרת, ראיתי קבוצת בלונים מרחפת מחוץ ל”סקסמוכר”, הסבתי את תשומת ליבה של הקולגה האהובה שעבדה איתי, סיפרתי לה שלפני יומיים, בתום סשן חישוק בפארק, ראיתי בפח ערמת בלונים, כזו עם ידיים, שזה העציב אותי לראות אותם בפח ואפילו חשבתי לקחת אותם, אבל לא היה לי באמת מה לעשות בהם.
בינתיים הבלונים התעופפו לצד השני של הרחוב.
המשכתי למלצר עוד לא יודעת כמה זמן, כשלפתע ראיתי את הבלונים מרחפים נמוך, מתקדמים אט אט לכיווני… כלומר נכנסו ל”סקסמוכר”!!!.
קראתי שוב לקולגתי (לוודא שאני לא הוזה), היא הייתה בהלם כמוני, תפסה את הבלונים שנשקו לרגליי ותלתה אותם בגאווה!
זה סיפור דבילי שריגש אותי עד אין קץ.

4. אנקדוטה אחרונה להפעם: מאז שהחלטתי שאני צריכה להביט יותר בשמיים. (החלטה הזויה שהגיע מתוך מחקר בנושא חייזרים שגרם לחשוב שאם אני לא מסתכלת, אין סיכוי שאראה). אבל מאז גם ראיתי את העצם הזר המצורף בתמונה וגם את הבלונים!
אז נכון שהעצם הזר הוא כנראה מטוס אמריקני, שבשעת השקיעה, בגלל קרני האור נראה כאלו הוא נשרף, והבלונים הם סתם בלונים, אבל זה רק אחרי כמה ימים בודדים שהחלטתי להביט לשמיים…
אז אני לא יכולה לחכות למה אראה בהמשך,
שנדע שלווה,

17352568_301266453624153_2154446966886295146_n

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה