הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שני – רביעי, ה-13-15/3/17. הימים ה- 307-3099 לגמילה.

אז אני מודה, בשני התעוררתי בצהריים, שבורה כפי שהלכתי לישון. מעט דמעות בחרו לרדת, ועצבות עטפה אותי.
מה הקטע??? שאלתי את עצמי, ואז נזכרתי שזה לא משנה, יש שם רגש וצריך לתת לו מקום.
הזזתי את גופי בקושי רב, התארגנתי ויצאתי לאוטובוס לעיר היוולדותי, לבקר את סבתי היקרה.

נכנסתי לבית הקפה הראשון שנקלע לדרכי, “שלום יפה, מה בשבילך?”, קיבל אותי בנועם האיש מאחורי הדלפק.
“אני שבורה” (לא יודעת למה בחרתי לחלוק עמו את המידע הזה).
הוא וחברו צחקו, “רואים, לא היה לנו נעים להגיד…”
פטפטנו קצת על החג בו שותים עד לא ידע, ומישהו צריך למזוג עד לא ידע.
“רחמים על נותני השרות”, עוד פלטתי.
אבל באמת, אנשים, קצת אמפתיה לנותני השרות שלכם ולא משנה אם זו מלצרית, פקידה בדואר או שליח! אלו אנשים שחווים עשרות אם לא מאות בני אדם כמוכם ביום, כאלה שכועסים, שדורשים שלא מרוצים ופורקים את כעסיהם על האיש הפשוט. נכון, לפעמים נתקלים באנשים סתומים שלא עושים את עבודתם כמו שצריך, ועדיין כולנו בני אדם אם רצונות, חלומות ורגשות!
ונכון, כול אחד מאיתנו הוא הכוכב בסרט שלו ורק שחקן אורח אצל אחרים, אבל תנסו לתת את תפקיד חייכם גם אם הוא קטן ומזערי בחיי האחר.

באוטובוס, למרות הכאב ראש שעדיין אפף אותי, חזרתי לקרוא בספר “החייזרים” שלי, זה פשוט בא לי בטוב. אם היו בי מחשבת עדיין על רוע האדם וחוסר התקווה לשינוי, הם גרמו לי להאמין שהשינוי קרוב, ולא רק שהוא קרוב, אני הולכת להביא את השינוי לעולם!!!
ציטוט מובחר:
“כולכם כאן כדי להביט אל תוך החושך, משום שבחושך תמצאו גם את האור וגם את הסיבה לכך שהאור חוזר. אינכם יכולים פשוט ללכת לקראת האור ולומר: “היי, החשיכה רעה. היא שלילית. אני לא רוצה לראות”. היו פתוחים למה שאינכם רוצים לראות. שמרו על לב פתוח ורגוע, ובטחו בכך שהכאב שאתם עלולים לחוות צריך להיחקר, כדי שאפשר יהיה לשחררו אחרי שיעובד בזיכרון.”

המפגש עם סבתי היה מהמם! הייתה לנו שיחה אמיתת וכנה. היא נתנה לי כמה תובנות ממרום גילה, בעיקר נחקק בי אמירתה שהיא השתנתה כמה פעמים במהלך חייה, החל מעמדות פוליטיות ועד לתפיסת המציאות.
יצאתי ממנה מחויכת, ועם זאת העצבות עוד כוננה בי.

בשלישי- העצבות והשבירות עדיין היו עמי. הבטתי במרחבי שנראה כאלו שד טזמני רקד בו הורה: בגדים פזורים לכל עבר, חתיכות של ניירות מנצנצים, פאות זרוקות, ובואו לא נדבר על הכיור.
לא יכולתי לסבול את מראהו יותר והתחלתי לסדר, זה לקח לי ארבע שעות לפחות! פי שתיים מבדרך כלל, אבל זהו מחירה של השבירות הפיזית.
אחרי שניקיתי את הכל, כולל את עצמי, קפצתי לדואר. ידעתי שמחכה לי החולצה לתחפושות, היא שם מראשון אבל לא היה לי זמן או כוח לקחת אותה.
להפתעתי חיכו לי שם גם מגפיי הגשם שלי! עברו שלושה חודשים מאז הזמנתם (תכלס, גם החורף עבר), זה היה רגע מרגש עבורי! וזה אומר שיש גם תקווה לגרבי המיניונים!
חשבתי לעצמי ששוב בחרתי לראות את השלילי, במקום להתמקד באלו שכן נתנו יד, במחמאות, בהצלחה הטוטלית של הוועדה, ראיתי רק את החוסר, רק את מה שלא הספקתי לתלות, את הוידאו שערכתי ולא הספקתי לשים, את הגנבה של המסכה (במקום להגיד תודה שזה הדבר היחיד שנפגע).
מודה שקצת הלקאתי את עצמי על הראייה השלילית שלי וניסיתי למלא את עצמי בהכרת תודה.

התלבטתי אם לנסות להחליף את המשמרת בעקבות שבירות מתקדמת אבל, גם לא ראיתי בשבירות סיבה מספיק טובה להחלפה וגם ישר דמיינתי איך קולגותיי עונות לי בשלילה על ההחלפה, אז ויתרתי.
יצאתי למשמרת שאין בי רצון לראות או לדבר עם איש, חשתי שהדמעות יזלגו ממני בכל רגע, קוותי שאנשים עייפים אחרי החג, אך טעיתי.
לשמחתי הייתה עמי הקולגה משבת, גם היא הגיע שבורה, בשלב שפשוט רציתי ללכת משם, הגיע “סופר דרופר” שבור לא פחות, השבירות של הצוות עודדה אותי (מעוות אבל נכון). בסביבות השעה 02:00 ניגש אלי “סופר דרופר”, “תגידי עברנו לשעון חורף?”, זה הצחיק אותי, ולרגע גם בלבל אותי, אבל סתם הזמן לא זז… המשמרת עברה בהצלחה ובכוחותיי האחרונים חזרתי למרחבי.

ברביעי – אומנם התעוררתי אחה”צ (כי החלטתי שאני דופקת שינה של הלייף), אבל חזרתי לשגרה הסאחית שלי סוף סוף!!! עשיתי שוב את המדיטציה הראשונה במסע לשפע, פרפרתי את נשמתי ביום ה-6 של אתגר היוגה, הכנתי לי מרק עוף לחיזוק הגוף השבור (קניתי את המוצרים יום קודם אבל לא היה לי כוחות לבשל). “the new boss” שלך לי הודעת תודה על החג ושאלה לשלומי, חשתי קצת בושה על הדמעות שלא שלטתי בהם ועל פרצופי העקום (ממש הרגשתי בימים אלו איך שפתיי מושכות מטה). אולי זה היה העומס, אולי התקופה הזו בחודש… “נשים, לך תבין..”, עניתי להגנתי.
הוריי היקרים חזרו מחו”ל, פטפטנו על תלאות החג ואז הם סיפרו לי שקנו לי מסכה חדשה במקום זו שאבדה. רוגשתי! עצם המחשבה בלבד ריגש אותי אבל הם שלחו לי תמונה, גם הביצוע מהמם!!!

בלילה, עם עצמי, פתחתי כרטיס באחד מאתרי ההיכרויות הזולים והמגעילים (בעניי). עוד לא ברור לי לגמרי למה, אבל “אומלט” אמרה במפגשנו שהיא שם כי היא רוצה להכיר… ואם החלטתי שאני לא מתעסקת יותר עם לקוחות מה”סקסמוכר”… חשבתי שאולי גם אני צריכה לנסות להכיר…
נזכרת שבזמנו ד”ר “דובון אכפת לי” אמר לי שאני צריכה להתאמן על דייטים וסיברתי בתוקף… מי יודע אולי אני מוכנה…

מסקנות מהחג לשנה הבאה:
11. פורים זה לא הזמן לעשות הפסקה מהקלים!!!! (שוב אני ללא במשך שבוע, טעות חמורה!!!).
2. להזמין את התחפושת מחו”ל היה רעיון מעולה! אבל שנה הבאה מוקדם יותר!
33. לא להסתכל על האין, החוסר והאנשים הרעים! להסתכל על החיובי, היש והאנשים המדהימים סביבי!!

נסיים עם 3 תמונות, הראשונה של המסכה המרגשת שהוריי קנו לי, השניה של מחזיק נייר הטואלט שהגיע הישר מסין לחג והספקתי להתקינו רק בשלישי, והשלישת מגפיי הגשם כמובן!
וגם עם שיר שיוטיוב מחר להשמיע לי בזמן הכתיבה ונראה לי מתאים https://www.youtube.com/watch?v=-xBZjKIrU1Q
שנדע שלווה,

17352281_301149263635872_5358950355739708479_n 17358811_301152223635576_5787087396242717049_o 17353451_301149256969206_5026335608607782881_n

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה