הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

ראשון – שבת, ה- 26/2-4/3/17. הימים ה- 292- 2988 לגמילה.

אז בשורה אחת אפשר לסכם את השבוע הזה: שעמום וחוסר עניין פתאומי.
אין לי ממש הסבר לזה, אבל ככה התחלתי את השבוע.
שמעתי שזה בגלל שבסופ”ש היה ליקוי חמה, וזה מוריד לנו את התדר… אבל התדר שלי רק הלך והתדרדר.

בראשון כשלא היה לי חשק לקום מהמיטה, תרצתי לעצמי שזה בגלל המשמרת במוצ”ש שארכה עד הבוקר. גררתי את עצמי לשיעור בשפת הסימנים, הרגשתי לא מרוכזת, הגוף כאב לי מאחד משיעורי היוגה האחרונים והעייפות והרצון לחזור למיטה עמי. משם המשכתי לבירה קטנה וצפייה בהצגה קרחניסטית ובועטת! אחרי, ארוחה טובה והופ, בחזרה לשינה!

בשני לא התחשק לי לצאת מהמיטה, זה היה יום טרנינג לגמרי, עד שהתארגנתי כדי להיות סטנד ביי ל”סקסמוכר” כמובן.
להפתעתי הקפיצו אותי למשמרת באזור 22:000, לא הייתי מוכנה לזה נפשית. פידלתי על המרכבה ככוח חילוץ לחיילים במצוקה בקרב. בתום המשמרת, שוב קרסתי לישון.

בשלישי, סיימתי את אתגר ה-30 יום יוגה למתחילים, בחוסר הצלחה לבצע עמידת ראש. גופי הרגיש חלש, כאילו מחלה עומדת לבזבז מתוכו. שוב יצאתי למשמרת של עד הבוקר בה התמלאתי בתחושת השעמום… זה לא שלא הייתה עבודה פשוט הרגשתי שאני עושה את אותה הפעולה שוב ושוב מבלי שמחה. הרגשתי שמשהו רוקן אותי, לא יודעת להניח את האצבע על מה.

ברביעי שוב התעוררתי אחה”צ, שהשמש מתחילה לנשוק לשמיים.
שבורה! חסרת אנרגיות, ללא מדיטציה, ללא היוגה. הייתי אמורה להיפגש עם “קליאופטרה” ו”רק מין”, העלאתי את האפשרות לקביעת מועד חדש והייתה זרימה גם מצידן. לא היו לי אנרגיות בגוף. התפנקתי במרחבי ב”פרח שובב”, ובליסה האופיינית לימים האחרונים מלאה בחשק לבצק ושוקולד. וקרסתי מעט אחר כך.

בחמישי גררתי את עצמי מהמיטה בכוח, סידרתי ושטפתי את מרחבי וזה מעט אושש אותי. הגיע אלי שרביט מרחף שהזמנתי, שיחקתי עמו קצת וזנחתי אותו די מהר, כחתול אחרי מפגש עם כדור.
נרשמתי לאיזה אתגר 77 ימים של הולה הופ למתחילים, לא יודעת למה, סתם כי זו ה”מורה” שלי מהאינטרנט, כי המילה אתגר מדליקה אותי וכי החלטתי ששוב גופי לא בתנועה.
גם בו נפתחה קבוצת פייסבוק וגם בה הצגתי את עצמי כמי שגילתה את החישוק כגמילה מאלכוהול, ומי היה מאמין?! ה”מורה” שלי הגיבה לי שזה סיפור מדליק!. ועם כל ההתרגשות, חשתי כבויה.
יצאתי למשמרת בה ממש רצתי להשתכר… יש ב”שעמום” הזה רצון לחבוק בבקבוק. למרות שהייתי אחלה משמרת, משהו בי עדיין הרגיש מרוקן, כאילו אני צועדת באותם מסדרונות ישנים.

בשישי הלכתי להשקת ספר אומן של אישה יקרה ואחר כך מפגש עם “ה-” ו”השנייה”, הבטתי בתפריט המסעדה ולא התחשק לי דבר למרות היותי רעבה.
עדיין חוסר אנרגיות עטף אותי וגרם לי רק לחשוק במיטתי.
למרות הערב החופשי והתכניות הרבות קרסתי לישון קצת אחרי שמונה בערב.

בשבת התעוררתי בתחושה שלי די! תתאפסי על עצמך! זה כנראה מה ש”הגורו” דיבר עליו, שצריך לטפח את האושר, אני קצת הפסקתי לטפח אותו והופ נמשכתי אחורה אל האפל והריקני, הדיכאוני והירוד.
חשבתי על זה שפברואר נגמר מבלי שיצאתי ליומיים מחוץ לעיר, שזה היה כלל הברזל הראשון שלי לחיים מאושרים.
לא תרגלתי מדיטציה, שאני עדיין לא הכי מבינה מה היא, אבל אני מתחילה להבין את החשיבות שלה לרגוע ושלווה פנימית.
והפסקתי עם היוגה….
החלטתי שאין זמן מתאים יותר לשינוי מעכשיו, פתחתי את יו טיוב והתחלתי בשיעור הראשון של 90 יום יוגה למתקדמים.
זכרתי שזה ממש קשה (עשיתי בטעות כמה שיעורים למתקדמים לפני המתחילים). זה אכן לא היה קל, אבל עשיתי זאת! התחלתי בפועלה שעלי אהיה להמשיכה ל-89 יום הבאים.
הורי רצו לקפוץ לבקרני, סירבתי בנימוס (לא היה קורה בעבר ואז היה לנו מפגש “מעצבן”), הרגשתי שהייתי מוקפת ביותר מידי אנשים ואני צריכה את הזמן לבד בבית, להתמלא באנרגיות ולחשק.

אני חושבת שמאוד תסכל אותי העבודה שאני לא מצליחה להניע אנשים יקרים לי לפקוח את עיניהם. שלמרות שהם שואלים ואני מספרת, שולחת קישורים והרצאות בנושא, זה לא מניע אותם לשינוי הנחשף.
עד שנזכרתי שזה לא שלי, שזה המפתח הראשון לשינוי: רק האדם שחפץ בו יכול להשיג אותו.
לצערי יצא לי לצפות בחברה “יורה לעצמה כדור ברגל” ופשוט לעמוד מהצד, זה לא שלי.
זה חלק חשוב שאני לומדת לעשות, להבין שכל אחד עובד אחרת, שאם שואלים אותי אני יכולה להביע את דעתי, אבל אני לא יכולה לשנות את תפיסת המציאות של האחר, זו בחירה שלו.
בערב יצאתי לעוד משמרת פרווה, שהייתה אחלה, אבל משהו בי עוד לא מלא. יש בי משהו תקוע אולי מועקה?
כשחזרתי למרחבי הגעתי לתובנה שלא עשיתי דבר השבוע שכלל לצאת מאזור הנוחות שלי. אז שבוע הבא אחזור לאי נוח.
שנדע שלווה

16864821_10154591185384118_1952074749006421792_n

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה