הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שני – חמישי, ה- 5-9/2/17. הימים ה- 272-275 לגמילה.

בשני הרגשתי שחזרתי לעצמי לגמרי, שאני לא מכווצת יותר.
החלטתי שאני לא ממשיכה בקבוצת המדיטציה. רציתי לסמס ל”הגורו”, אבל הרגשתי שזה לא מספיק מכובד, שאני צריכה להתקשר, לדבר אתו, למרות שאני נוטה להימנע משיחות שכאלה.
יצאתי לחשק.
בתום הסשן החלטתי שזה הזמן הנכון.
הרגשתי שאכזבתי אותו בהחלטתי לא להמשיך.
“אני מבין, אני חושב שאת מתאימה לקבוצה אבל אם את רוצה להמשיך לעשן…”
הסברתי שזה לא רק זה, שאני בתהליך מסיום, שאני צועדת בדרך שאני לא מוכנה כרגע לוותר עליה, ושהיא לא מתחברת עם הדרך שלו.
הוא חידד שהוא לא נגד ללמוד שיטות שונות, פשוט לא ביחד.
הודיתי לו על המפגשים והשיעור.
חזרתי למרחבי בתחושה שעשיתי את הדבר הנכון.
אני חושבת שאני לומדת לפתח ערך עצמי! כמו שה”מתקשרת” אמרה, להפוך לעץ גמיש, שיכול לנוע ברוחות הסערה, ולא עץ עיקש שנשבר במשב החזק הראשון.

בשלישי סיימתי את הספר הראשון של “החייזרים”, צמאה לספר השני, יצאתי לחפשו במיטב חנויות הספרים שיש לעיר הזאת להציעה.
לא מצאתי.
היה חם, התכנון היה לקחת את הספר החדש לים, אבל הזעתי בסוודר ולא היה לי ספר. חזרתי למרחבי בתבוסה, לא לפני שאספתי 4 חבילות מ”סניף הדואר” שלי!!!
במרחבי, הזמנתי את הספר בעזרת חברי הטוב גוגל. סגת הקניות באינטרנט עוד לא נגמרה לגמרי, הזמנתי עוד כמה פרטים לא שימושיים ומיותרים והחלטתי מעכשיו די!!!! אבל מי יכול לסרב לדלת קטנה שלא מובילה לשום מקום?! או לכוסות קפה שחורת שכששותים בהם משהו חם מתגלה דמות מפחידה?!?!
בערב חשבתי על זה שהקבוצה עושה מדיטציה עכשיו… ושאני צריכה לבדוק עם שעורי צ’יקונג יכולים לבוא כתחליף ראוי למפגש השבועי.

ברביעי התעוררתי למדיטציה של “פריחת היסמין” ובן זוגה שאני עושה מזה כמה ימים (כחלק מקורס אינטרנטי שאני עושה אתם).
המנטרה להיום הייתה: האהבה נמצאת בתוכי.
כל הדהירה שלי למשמרת אנשים הפריעו לי, משאיות נעמדו לפרוק סחורה, עגלות עם פעוטות היו במדרכה, פקקים בכבישים, צפירות…. קטסטרופה!!!!
במקום להתעצבן כפי שרציתי, החלטתי למלמל לעצמי את המנטרה.
זה עבד!
נכון שמלמלתי תוך כדי שנפלט לי “תמותו!!!” אבל אחרי כמה זמן זה הצחיק אותי:
“זה עוד לא פורים” צעק אחד הבסטיונרים לעברי,
“זאת לא תחפושת בן של… האהבה נמצאת בתוכי!”, מלמלתי בלבי.
“מה יש לך???” אמר איזה פרצוף של גברת איטית בדרכי,
“את צודקת, אני מטומטמת, אבל האהבה נמצאת בתוכי”, המשכתי למלמל בלבי.
“מה יש לכם ?!?!?!?” צעקתי בראשי שהרגשתי שפשוט לא נותנים לי לפדל.
“אהבה נמצאת בתוכי”, מלמלתי שוב, תוך ניסיון נוסף לעשות את העליה מבלי שיקטעו אותי.
כך יצא שאני מחייכת בעוד ההמון הממורמר נתקל בדרכי.
יכולתי גם לשלוח חמלה ואהבה למירמור של כולם, ראיתי את הקושי שלהם.
בסוף הגעתי ל”סקסמוכר” בטוב ולא עצבנית כצפוי אחר דהירה שכזו.
ללא ספק האהבה נמצאת בתוכי!

אני אולי הגעתי משועשעת, אבל הרגשתי כאלו כולם סביבי באנרגיות קשות.
אני מאשימה את החדשות!!! אבל זה יכול להיות גם מרקורי או מזג האוויר…. שמחתי שהמנטרה איתי היום והעברתי משמרת מצוינת וכמעט ללא עישונים.
בסופה של המשמרת היה לי איזה עלבון קל מקולגה אבל “האהבה נמצאת בתוכי”, נשמתי גם את זה ורצתי למפגש עם “רק מין”, בו סיפרתי לה בהתרגשות על המנטרה והצלחתה!.

בחמישי התעוררתי ליום מלא אפשרויות אבל אז פתחתי במסכת התכתבויות עם הקולגה מליל אמש והרגשתי שוב איך אני מתכווצת.
דבר ראשון שעלה בי זו אשמה, כמובן.
אחריה לא אחר לבוא הכעס, על עצמי כמובן, על למה אני חשה אשמה? לא הייתה כאן כול דרמה רק אי הבנה! אבל קול האגו נכנס והילדה הקטנה החלה לייבב.
היא הפריעה לי ביוגה, היא הפריעה לי לחשק, היא הפריעה לי לבצע כל תוכנית ששאפתי אליה, כי היא אכלה לי את הראש.

כקסם הגיעה אלי המדיטציה היומית שעסקה בלשחרר כאב ישן…
עד אמש לא הרגשתי כל שינוי בעקבות המדיטציות, והנה, להפתעתי התחלתי לבכות במהלך ההסבר, הצלחתי לחבק את “מילקי” הקטנה, זה היה רגע וואוו!!! במהלך המדיטציה הרגשתי רטט שעבר בכל גופי, כאלו אני מתכיילת מחדש.

מוחי עדיין התעסק בעניין הקולגה, התחשק לי לשבת להתקרבן עם עצמי.
אז הלכתי להביא חבילות.
חשבתי שיש לי רק 3, אבל היו לי 77!!! (חלק מהדברים כל כך קטנים ומטופשים שצירפו אותם לאחת).
“אנחנו עוד לא בחצי הדרך”, חייכתי לעבר האיש שהסתבך עם החבילות שלי. “קצת הגזמתי בדצמבר…” המשכתי לשתף האל יודע למה?!?!

חזרתי למרחבי כילד בבוקר חג המולד, והתחלתי לפתוח חבילה אחר חבילה, מדדתי את הפאה החדשה וה- וואוו שלי!, הנחתי על אצבעותיי את טבעות המצב רוח (לא יודעת למה זה מלהיב אותי), מדדתי את הטייצים המצחיקים, בקיצור מילתפנקתי!!!! (פינוק מיוחד של מילי שמלא בשטויות מטופשות חסרות תכלית).
אחר כך התיישבתי לתת משוב כיאה לקונה אינטרנטית.
הפשלה היחידה הייתה שבמקום טייץ עם סוכריות הגיע טייץ “מלחמת הכוכבים”. אני לא ממש גרופית שלהם, אבל כשמדדתי אותו זה כל כך הצחיק אותי שהחלטתי להשאירו, החייזרים עוטפים אותי! (מצורפות תמונת).

עצבן אותי שהמחשבות והאשמה עדיין איתי, עד שנזכרתי לקבל אותן ואת מוחי התרנגולי.
פניתי לקלפי הטארוט, יצא לי קלף תשעה המטבעות = רווח אחרי עבודה קשה, שפע וחגיגה!
לא הרגשתי כל רווח!!! שפע או חגיגה! נהפכו!!! הרגשתי שאני במצוקת מזומנים, שהתפרעתי בקניות באינטרנט, שהמחשבות שלי לא מפסיקות…
אבל בפירוש הקלף צוין שאם אנחנו לא מרגישים את השפע אז זה הזמן לעצור ולהגיד כל הכבוד על הדרך שעשינו עד כה.
זה מה שעשיתי.
ישבתי והרצתי את כל השנה האחרונה ואמרתי לעצמי כל הכבוד.
לפני שנה פרשתי מלימודי הפיסול והציור בשפכטל כי לא היו בי אנרגיות ללכת. והנה היום אני עושה יוגה, הולה הופ, מדיטציה, קורס שפת הסימנים, קוראת ספרים, הולכת להרצאות וסדנאות, לבד! ואני רק צמאה לעוד!
נזכרתי בזה שכל מי ששמע שאני מדוכאת אמר לי לעשות ספורט, יוגה, מדיטציה, שחייה, הליכה, נשימות, סקס… ועוד עצות, והנה אני עושה את כל מה שאמרו לי (חוץ מסקס). אני לא חושבת שזה מה שעשה לי את הטוב, אבל אני כן חושבת שזה מטפח אותו ומסתדר כשטוב לך.
חשבתי על זה שאפילו אי הסכמה קלה עם קולגה, היה יכול לגרום לעצבי לרטוט ולאשמה להכות בי. שהייתי מתגרדת למוות ומטיחה בי אשמות. והנה ידי ללא חור אחד!
אני לא זוכרת אם סיפרתי שחזרה לי האסתמה של העור, “אטופיק דרמטיטיס” בשמה הרשמי. היה לי את זה בילדות, ככה התחלתי להתגרד… בגיל ההתבגרות זה נעלם.
לארונה זה חזר, כאלו לבחון אותי, אבל אני לא מגרדת!
זה נראה לי הגיוני שכמו שהגירוד התחיל ככה הוא גם יעלם.
(וגם אם מגרדים זה שורף בטרוף!!!).

נדמה לי שבזמנו סיפרתי לכם על מפגש עם ה”מתקשרת” בו ניתחנו חלום על התחמקותי מגל גדול כסמל לכך שאני יכולה להתמודד עם רגשותיי…. אז לפני יומיים חלמתי שהגל מטביע אותי לעשר שניות.
אני חושבת שהיום למדתי שיעור, זה לא שמשהו השתנה בי, זה איך שאני נותנת לדברים לגעת בי, לתת לגל להטביע אותי או לא,
אני בוחרת שלא!
שנדע שלווה,
והתחמקויות מגלים!

20146181115538 16681710_284959338588198_6093383002138509314_n 16602803_284956048588527_4508487826017817659_n 16640612_284956055255193_4546346526391586369_n 16508774_284956058588526_6466577873934783551_n

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

פוסט ראשון

אז ביום שלישי ה10/5/16 בדיוק לפני 10 ימים! קרסתי עוד פעם... שלוש שנים עברו מ TOTAL LOSS האחרון שלי, שלוש שנים, בהם עשיתי את מירב המאמצים שלי לא לקרוס... והנה, דווקא שאני בדרך למעלה, התרסקתי BIG TIME!!! אבל בהתרסקות הזו נפקחו עיני! פתאום...

תצוגה מקדימה

"9 חודשים וצעד תימני!"

שישי - ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!). אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את "הגורו". הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר. מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה