הבלוג של mili bergman

אלכוהוליסטית לא אנונימית

רווקה עם חתולה בת 33, מתגוררת כרגע בתל אביב... ב-10.5.16, התחלתי תהליך של גמילה מאלכוהול, ספק מבחירה, ספק מכפייה. הבלוג נועד לתאר את התהליך המורכב הזה....

עדכונים:

פוסטים: 173

החל ממאי 2016

שישי – ראשון, ה- 4-6/2/17. הימים ה-269-271 לגמילה. (270=99חודשים!!!!).

אז בשישי, ללא שינה ומהורהרת קלות, נהגתי לצפון ארצנו בכדי לפגוש את “הגורו”.
הגעתי לביתו המהמם, ואחרי טור קל התיישבנו לדבר.
מתוך שעה וחצי שהוקצבה למפגש זה, הייתה לי חצי שעה לדבר עלי…
חצי שעה???
רציתי להתחיל עכשיו, בשנה האחרונה, אבל “הגורו” רצה לדעת הכל הורים, ילדות, צבא… אי אפשר להגיד שהרגשתי ששיתפתי בהכל.
אחר כך הוא דיבר עליו ועל הקבוצה, ואז הוא נתן לי מקום לשאלות.
היו לי הרבה:
“אתה חושב שהקבוצה הזו יכולה להתאים לי?”
“מה השיטה שלך?”
“מה הדרישות?”
ועוד רבות וטובות.

“הגורו” כיאה לשמו, הציעה לי את חיי, אם רק אקיים 3 פעולות פשוטות:
1. מדיטציה של שעה בכל יום.
2. לקרוא רק את חומר הלימוד שהוא ימליץ לי.
3. לבוא למפגשים פעם בשבוע בקביעות ומפגשים פרטניים איתו לפי הצורך.
בתמורה לזה עלי:
1. להפסיק לעשן סמים קלים במיידי! ללא ג’וינט אחרון, או עוד שבוע…
(פה התחלתי לבכות).
2. להפסיק ללכת לכל הסדנאות, ההרצאות והדברים האחרים שאני עושה ולהקשיב רק לו.
* הוא הסכים שאשאר עם “המתקשרת”, רק כי אני מעידה שהיא עשתה לי טוב.
שאלתי אם אפשר להישאר בזמן שאני בהפחתה בעישונים, הוא השיב שלא! שהוא מכיר את זה ממקום קרוב, שהעישון פוגע בטיפוח העצמי.
מאותו הרגע הוא איבד אותי.

הילדה הפנימית שבי שוב נשכבה על הרצפה, צרחה ובעטה. אני לא רוצה להפסיק לשכטת!!! אני לא רוצה להיות סאחית בלטה! כבר אמרתי בעבר בנושא זה:
“you can take away my life, but you cannot take away my freedom”
ואני גם לא רוצה להפסיק עם כל הסדנאות! יש לי תנועה ורברסיינג בשישי הבא, מבוא לביואורגונומי בעוד שבועיים, הו’אופונופונו בסוף מרץ ואני בדיוק מתחילה מסע של 21 יום לאהבה ויש לי עוד מסע של 21 יום לשפע שמחכה לי!
שלא נדבר על החייזרים! סיימתי רק ספר אחד מתוך ארבע! אני לא יכולה להפסיק עכשיו!!!
כן מודה, התפזרתי לגמרי… אבל אני דוגלת (כרגע) בפוסטמודרניזם ולומדת מכל דבר קצת.

הוא אמר לי שהבחירה בידיי, אם אני מרגישה בתוכי שמצאתי בית, אני מוזמנת, הוא חושב שאני מתאימה לקבוצה.
אני עדיין בכיתי,
לא לעשן????
לסיום הוא הקריא לי שיר מתוך ספר שירים לו הוא שותף, שבנקרה היה מונח על השולחן בנושא לצאת מהחושך לאור.
עדיין לא שוכנעתי.
הוא השמיע לי שיר נוסף בסגנון: בואי ילדתי אל האור….
סיכמנו שאחשוב על זה… הוא אפילו הסכים לתת לי חודש לסיים את כל שאר הדברים.
נפרדנו,
אני עדיין בכיתי.

כל הדרך חזור כעסתי על עצמי, על זה שאני מרשה לפרח ירוק קטנטן להכתיב לי את בחירותי. הייתי הפוכה, מותשת. הספקתי לנמנם לשתיים וחצי ולקום להתארגן למשמרת לילה.
לא יודעת איך שרדתי עד הבוקר, אבל הייתי באנרגיות נמוכות כל הערב.

בשבת קמתי מאוחר ונסעתי להורי להחזיר להם את הרכב.
אימי תחקרה אותי על המפגש, היא לא אהבה את מה שסיפרתי לה וחיזקה אותי להפסיק (מן הסתם לא מהמקום של הסמים הקלים, אלה מהמקום של גורו שמחפש נתינים).
לפני שאני קורסת לישון, אני מתחילה לחוש קצת יותר טוב עם עצמי. הילדה הפנימית שבי סוף סוף משתתקת.
בתכלס השיר ש”המתקשרת” כתבה הוא פי אלף על מה שהקריא והשמיע לי. אני בכלל כבר לא צריכה שמישהו ייתן לי את חיי בחזרה, כבר זיכיתי בהם בכוחות עצמי!
אני מודה, לא הייתי מגיעה לשם מבלי “המתקשרת” וייתכן שגם בלי הסמים הפסיכיאטריים, אבל היא כל הזמן דאגה לכך שלא תווצר לי תלות, היא שלחה אותי לחקור בחוגים נוספים, יוגה, צ’יקונג, הואופונופונו ועוד ועוד. אני לא צריכה שני מנטורים, ואם זה לבחור בינו לבינה, אני בוחרת בה! מבלי להניד עפעף!!!
היום זה 99 חודשים שאני סאחית… היה יכול להיוולד לי תינוק ארק קטן!

בראשון עדיין שבורה התעוררתי לפגישה עם המתקשרת. כשהסתכלתי ביומן לוודא שהפגישה ב-12:00 ולא ב-12:30 כמו מפגשינו הקודם, גיליתי שהיא ב-10:00. כשהסתכלתי בשעון השעה הייתה 09:55.
מבועתת התקשרתי עליה, בתוכי קוותי כבר לא ללכת, אני בהצפה!
אבל סיכמנו שאקח מונית ואגיע הכי מהר שאני יכולה.

בדרך אליה ניהלתי שיחה עם נהג המונית על מזג האוויר היפה, וכששמע את גילי ומקצועי הוא החל לצאת עלי:
“מה את רוצה להיות מהשבורות האלה שמברמנות עד גיל מאוחר????
הן לא מתחתנות! אין להם ילדים! או גג אחד ובסוף הם מגיעות לזנות!!!
תשמעי מה אני אומר לך, תחזרי להורים, תעבדי בעבודה מסודרת, תמצאי בחור מסודר ותביאי ילדים! רק ילדים יגרמו לך לאושר!!!”.
לא יודעת למה… הוא לחץ לי על נקודת הדמעות… לא היה לי כוח או חשק להתווכח איתו, ניסיתי להסביר לו שאני הייתי שבורה, אבל הוא לא בא לשמוע רק להטיף.

כך יצא שאני נכנסת לקליניקה של “המתקשרת” האהובה ודמעות חונקות את גרוני.
“מה שלומך?” היא שואלת בנועם.
סיפרתי לי על 33 גברים שונים שגרמו לי להתכווץ (הבחור הרציונלי מהבר, “הגורו” ונהג המונית). המסקנה הייתה ברורה, אני צריכה לחזק את עצמי שדברים כאלה לא ישפיעו עלי, ללמוד להקשיב לדברי האחר אבל לא לפסול את דברי על הדרך. זאת הייתה אחת משלושת המטרות לטיפול זה, לחזק את הערך העצמי שלי אל מול העולם.

“המתקשרת” קצת גרמה לי להרגיש שאני לא צריכה לדבר על זה עם כל אחד. היא סיפרה שבעבר אנשים רוחניים היו נפגשים בסתר, כדי שלא יחשבו שהם משוגעים. היא גם קצת חשבה שהגזמתי בתיאור שלי של “חוקרת נפש” והזכירה לי להיות ענווה.
אני לא חושבת שהגזמתי, אני לגמרי בחקר הנפש…. יכול להיות שזו רק הנפש שלי אבל זה עדיין חקר.

היא הזכירה לי לנשום בכל פעם שדיברתי או דמעתי, היא נגעה בנקודות המתאימות שהרגיעו את הילדה הפנימית שבי, הזכירה לי לאהוב אותה.
ריככה אותי,
חיזקה אותי.
הזכירה לי שאני בדלת של עולם חדש ויש לי עוד הרבה מה ללמוד.
אני יוצאת ממנה בתחושה שהיא מנטורית מעולה!!!, שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ממנה, שהיא עושה לי סדר בין כל המידע הזה שיש לי בראש.
אני מבינה שאני לא בצעד קדימה שלושה לאחור יותר, אבל אני כן בצעד תימני, יש אתגרים בדרך. האתגר הפעם היה כדי לראות אם אני מספיק בטוחה בעצמי.

נסיים עם תמונות של דמות מתוך סדרה מצוירת בשם GRAVITY FALLS.
קיבלתי המלצה עליה מחבר יקר שאמר שאני ממש הדמות הזאת.
הסדרה מצחיקה, פיפי!!!
בהתחלה קצת נעלבתי, מדובר בילדה חננה בת 122, שעושה דברים מטופשים ומתחילה עם בחורים.
אבל ככל שצפיתי יותר, ככה התאהבתי בה יותר.
כמוני היא אוהבת אורות, נצנצים וחדי קרן, היא מטופשת ומקבלת את זה וקורים לה דברים מצחיקים.
שנדע שלווה.

giphy (4) 09ce09140e0158c52ec56d0bd44ba87a tumblr_nup8sd7P6G1r0nbtdo1_400 xO0zCiA 200_s images

עוד מהבלוג של mili bergman

"שמישהו ייקח ממני את קול האגו הזה!"

ימים שלישי-חמישי, ה-18-20/10/16. הימים ה-162-164 לגמילה. בשלישי קמתי עם: בושה, עצב, כעס, תחושת כישלון, רצון להעלם מהעולם, חוסר רצון לתת או לקחת, חוסר רצון באנשים ודמעות. אם זה מנעד הרגשות שלי, למה לא לקחת כדורים שיעלימו אותם? אני...